על חוקר פורה, פרקליט המעורב בדעת עם הבריות ואיש ציבור, שעד יומו האחרון עסק במפעל חייו - קיבוץ נידחי ישראל ושיבתם לציון. מבקר המדינה לשעבר, השופט יוסף שפירא, נפרד מחבר ועמית.
לפני חודש נפרדנו בכאב עמוק מפרופ' עו"ד מיכאל קורינאלדי ז"ל - חוקר ומרצה באקדמיה, מומחה לדיני משפחה ומשפטן בולט שעמד בראש משרד עורכי הדין קורינאלדי בירושלים.
במעמד ההספדים שקדם להלווייתו השתתפו נשיא המדינה יצחק הרצוג, שופטי בית-המשפט העליון בהווה ובעבר, אישי ציבור וראשי קהילת יהדות אתיופיה.
קורינאלדי הקדיש חלק נכבד מחייו, לאורך יובל שנים, למאבק משפטי וציבורי למען נידחי ישראל ברחבי העולם; בראש ובראשונה יהודי אתיופיה, צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל, השומרונים, הסובוטניקים ברוסיה והיהודים הקראים.
ספריו ומאמריו הרבים של קורינאלדי הוקדשו לנושאי הזהות היהודית בהקשר משפטי והלכתי, ולחזקת יהדותן של קהילות ישראל בתפוצות. כמו כן הגיש עשרות עתירות לבג"ץ בענייני מעמד אישי וזהות יהודית, ובעניינים ציבוריים נוספים.
במשך חמישה עשורים הוא לימד משפטים באוניברסיטאות ובמכללות והעמיד אלפי תלמידים. דיני משפחה והמשפט העברי עמדו בראש מעייניו האקדמיים של פרופ' קורינאלדי, ופועלו המחקרי במישור זה קיבל ביטוי בספריו ומאמריו. בשנים האחרונות, הוציא מחדש את הספר "דיני משפחה – שרשבסקי קורינאלדי", על בסיס עבודתו המחקרית של שופט בית המשפט העליון לשעבר המנוח שרשבסקי. ספר קנוני זה נחשב כנכס צאן ברזל לעוסקים בתחום דיני המשפחה.
מחקר מקיף נוסף של קורינאלדי ראה אור תחת הכותרת 'חידת הזהות היהודית'. בחיבורו זה התמקד בחזקת יהדות של יחיד, משפחה וקהילה, ובהשלכותיה על עיצובו חוק השבות.
בקיאותו הייחודית בדיני המעמד האישי ובנושאי הזהות היהודית שמשו בסיס למעורבותו בסוגיית יהדותה של קהילת 'ביתא ישראל'. במהלך 'מבצע משה' להעלאת יהודי אתיופיה לישראל, בשנים 1984-1985, התעוררה מחלוקת חריפה בנושא הגיור לחומרה של העולים מאתיופיה. הרבנות הראשית לישראל דרשה באותה עת שכל העולים יעברו גיור לחומרא (הקזת דם ברית וטבילה) כדי להסיר כל ספק בדבר יהדותם. לעומת זאת, בני העדה ראו בדרישה זו השפלה המפקפקת במורשתם בת אלפי שנים. קורינאלדי נכנס לעובי הקורה וגישר בין ראשי 'ביתא ישראל' ובין הרבנים הראשיים לישראל, הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל והרב אברהם שפירא זצ"ל. בעקבות עתירה שהגיש לבג"ץ, הושגה הסכמה עם הרבנות הראשית על מינויו של הרב דוד חיים שלוש זצ"ל (רבה הראשי של נתניה), שנודע בגישתו ההלכתית הרגישה, כרושם נישואין ארצי לבני העדה. בדרך זו זכתה יהדותה של עדה האתיופית להכרה רשמית.
בשנות השמונים קורינאלדי ייסד ועד בינלאומי ועמד בראשו, שמטרתו העלאת יהודי אתיופיה. הוא נסע מספר פעמים לאתיופיה, נפגש עם הקייסים ובני העדה, חקר והתחקה אחר מנהגיהם ותיעד את קדמוניות מסורתם.
פעילותו הענפה בליווי הקהילה ברמה המשפטית והציבורית לקידום שיבת ציון בדורנו הובילה לפסיקתו התקדימית של הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף זצ"ל, לפיה חברי קהילת 'ביתא ישראל' הם מבני עשרת השבטים - צאצאי שבט דן, "יהודים לכל דבר ואינם צריכים גיור לחומרא". פסיקה זו סללה את הדרך להעלאתם ארצה של יהודי אתיופיה ולהשבתם לחיק עמנו. רבים וטובים מבני העדה רואים בו דמות מפתח לעלייתם ארצה.
שאיפה אחת שבערה בקורינאלדי עדיין לא הוגשמה: להקים בית מורשת ליהודית אתיופיה בירושלים. הוא נפגש עם עשרות אישי ציבור וביקש להלהיב אותם כדי שירתמו למימוש המשימה.
זכור לי היטב כיצד עת שימשתי כמבקר המדינה, יום אחד קורינאלדי הופיע במשרדי עם נציגי העדה והפציר בי להפעיל את סמכויותיי כמבקר המדינה כדי לצקת תוכן מעשי בפסיקת בג"צ משנת 1996 שהורה להקים את בית המורשת. השבתי שאנסה לסייע ככל יכולתי בעניין זה, והוספתי בגאווה שראשת לשכתי וכמה מעוזריי המשפטיים הינם בני העדה האתיופית. כידוע, טחנות הביורוקרטיה בישראל טוחנות לאט, ועם זאת שמחתי לשמוע בימי השבעה שיש תזוזה מסוימת בגופים הציבורים שיש להם נגיעה לנושא. על כך נהוג לומר – 'מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא' וכשבית המורשת יוקם יהא זה גם מפעל זכרון לתרומתו של קורינאלדי לעדה. בתפקידי כמבקר המדינה ובהשראתו, דו"ח הבכורה שלי עסק בקליטתם של יהודי אתיופיה.
זכרוני שלפני עשור העניק לו נשיא המדינה התשיעי, שמעון פרס ז"ל, פרס יוקרתי שנושא את שמו של יצחק בן צבי. בנימוקי הפרס נאמר:
"פרופ' מיכאל קורינאלדי מקדיש את חייו למאבק משפטי וציבורי למען נידחי ישראל.... ב-50 שנות פעולתו המחקרית והציבורית הוא ממשיך את רוח פועלו של הנשיא בן צבי לקירוב נידחי ישראל".
קורינאלדי היה גם מועמד לכנסת במפלגות שונות, ומועמד לשופט בבית-המשפט העליון.
קורינאלדי, שהיה חדור תודעת שליחות ואחריות ציבורית, התגאה בשם משפחתו שמקורה בעיירה הציורית הקטנה Corinaldo שבחבל אנקונה שבאיטליה. הוא עלה כילד מאיטליה לישראל ובבגרותו פעל לשימור מורשת הקהילה בבית הכנסת האיטלקי בירושלים, שהוריו נמנו עם מייסדיו.
מעבר לכל, קורינאלדי כונה בפי רבים בשם החיבה קורי ואף אני ביניהם. הוא יחסר לי בהיותו חבר ופרקליט עם לב גדול ששימש השראה ומודל לרבים של מעורבות משפטית-חברתית במיטבה.
דרכו האחרונה של קורינאלדי יצאה מרחבת בית-הכנסת האיטלקי, וכך הושלם המעגל. שופטת בית-המשפט העליון בדימוס איילה פרוקצ'ה ספדה לו במילים נרגשות:
"היה קשר בין עבודתו העיונית לעבודתו המעשית. כעורך דין בתחום המעמד האישי, שהוא 'דיני הנפשות' של המשפט האזרחי, עמדתי לא פעם נפעמת מול התבונה האנושית, הרגישות וגדלות הנפש שבה סייע לאנשים, במצוקות חייהם העמוקות ביותר – גורלות של בני זוג, גורלות של ילדים, מחלוקות בין אחים, גורלות של אנשים בעלי צרכים מיוחדים, ועוד ועוד".
הספד בולט נוסף השמיע הרב ד"ר שרון שלום, בן העדה האתיופית:
"היית הבג"צניק מספר אחת לימין יהודי אתיופיה, והכול בהתנדבות מוחלטת. הקטנת את עצמך כדי להגדיל את יהדות אתיופיה, מתוך אהבת ישראל שבערה בך...הצלחת באופן נדיר להפוך את מקום המשפט למקום הצדק... בעשרות בג"צים הנוגעים ליהודי אתיופיה; את אשר טימאו - טיהרת, את אשר הסתירו - חשפת, את אשר הרחיקו - קרבת, את אשר שנאו - אהבת, את אשר זלזלו - כיבדת".
מיכאל קורינאלדי הותיר אחריו את אשתו המסורה רחלה, ואת ארבעת ילדיו האוהבים - אודית, יהודה, גלעד ותומר. שניים מילדיו ממשיכים בדרכו המשפטית: בתו, עו"ד אודית קורינאלדי-סירקיס, המשמשת כיועצת משפטית לנשיא המדינה, ובנו עו"ד גלעד קורינאלדי, מומחה לקניין רוחני וסיום סכסוכים וכן את כלתו עו"ד מיכל כהן-קורינאלדי, מומחית בתחום דיני המשפחה, הממשיכה את פעילותו ובנו הרב ד"ר תומר קורינאלדי, הממשיך את פעילותו בקרב אנוסים בקהילות בדרום איטליה.
נתקיימו בו דברי התלמוד הבבלי (דף י"ז) "ונפטר בשם טוב מהעולם".
יהי זכרו ברוך.