מאמר זה מציע נקודת מבט חדשנית ואמונית על המשמעות הרוחנית שבמנהיגות בנט כביטוי מובהק למגמת התורה, וכבשורה חדשנית של ממש בתהליך עליית הקומה בגאולה שאליה מייחלים אנו זה מכבר.
אפתח בהצגת תופעה היסטורית שאומנם חזרה על עצמה לא מעט, אך בכל זאת תמיד תופסת אותנו לא מוכנים. בכל פעם בהיסטוריה היהודית כשהאומה נדרשה לעלות שלב בתהליך הגאולה – היה סירוב של זרמים מרכזיים בעם להיענות לקריאה האלוקית. היו אלו גם ובעיקר אנשי שם, גדולי תורה ואישי ציבור בכירים, אשר הציפייה מהם הייתה גבוהה.
אך כגודל הציפייה – גודל השבר. התנגדותם למהלך האלוקי נחשבה חטא, והביאה עימה חורבן.
בתקופת המדבר, כשעם ישראל נדרש לעלות לארץ ישראל, מפליא לקרוא שאלו שהתנגדו למהלך האלוקי, ואף השפיעו לרעה ביצירת בהלה ופחד בציבור, היו לא אחרים מאשר "ראשי בני ישראל", עשרה ממרגלי הארץ – נשיאי העדה!
עונשם היה מותו של דור שלם במדבר. יום זה הפך ליום האבל הלאומי במסורת ישראל מאז, יום ט' באב - "בכייה לדורות".
לאחר 70 שנות גלות בבל מצהיר כורש הצהרה שבה הוא מאשר ואף קורא ליהודים לעלות לציון ולבנותה.
ושוב, מפליא לראות שמי שלא נענה לקריאה קדושה זו היו דווקא האליטה הרוחנית ושכבת הביניים האיכותית של אותה התקופה. מי שהתעלם מהצהרת כורש, ובכך דבק בעמדת גדולי הדור לטענתו - נאלץ לחוות בהמשך את אימת "הצהרת המן" "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים" – כליה.
מי שכן נענו לקריאה האלוקית של כורש ועלו עם עזרא ונחמיה היו דווקא פשוטי העם, השוליים של החברה, ואף כהנים שנישאו לנשים נוכריות. דרכם ועל ידם נבנה המקדש השני!
בעת החדשה, לאחר אלפיים שנות גלות, מופיע ב־1917 הלורד בלפור וקורא ליהודים לעלות ולהקים את הבית הלאומי בארץ ישראל. כואב להיזכר שגם בפעם הזאת, דווקא ציבור אמוני בהנהגת תלמידי חכמים ורבנים אורתודוקסים משפיעים, התנגד למהלך אלוקי זה ונלחם בו.
התנועה הציונית שנענתה לקריאה זו הייתה מורכבת בחלקה הגדול ממשכילים חילונים ואף מכופרים חלוצים. הם אלו שיצרו את התשתית לתקומת מדינת ישראל ולתהליך האתחלתא דגאולה, בעוד המתנגדים והמתעלמים שבחרו להישאר בנכר הועמדו בפני זוועת "הפתרון הסופי" של "הצהרת היטלר" - השואה.
מי היה מאמין שגדולים וטובים יתנגדו לצו ה' המפורש לגבי הכניסה לארץ בימי משה, והמשתמע מהצהרת כורש ומהצהרת בלפור, בעוד שרבים מאלו שקיימו את הצווים בנאמנות ובמסירות היו ברמה רוחנית ירודה ביותר?
עליית הקומה בדורנו: מנהיגות בנט
לא אנחנו מנהיגים ומנהלים את העולם. לא אנו נקבע לאלוהי ההסתר־יה מי יהיו שלוחיו בתהליך גאולתו, ועזות פנים היא להתנות לא־ל תנאים שרק בהתקיימם "נסכים" לתוכנית האלוקית.
אין לשכוח את עקרון היסוד – מעולם לא הובטח לנו שהדרך לגאולה תהיה סוגה בשושנים, או נטולת מורכבות ערכית. ולא ייתכן שאנו נתנגד ונמרוד בתוכנית האלוקית בטענה שאלו שכן הצטרפו למהלך, או האופן שבו בחר הא־ל לקדם עולמו – אינם ראויים בעינינו.
כיום, לאור מגמת התורה ומטרתה, ומתוך מאמץ ההקשבה לדבר ה' לאור המאורעות בימינו, עליית הקומה בדורנו שיש להישמר ולא להחמיצה מתבטאת במנהיגות ראש הממשלה בנט דרך ממשלת האחדות, כפי שאוכיח.
לראשונה בתולדות המדינה היהודית, נבחר ברוב קולות ראש ממשלה דתי, חובש כיפה לראשו, שומר תורה ומצוות, שבת ומועדים. עם כל המורכבות, חובתנו לפקוח את עינינו ולזכור שזהו חלומו של כל יהודי מאמין – לכך ייחלנו אלפי שנים! נבליט שני תחומים שבהם מחדש בנט: האחד – הצורך להכריע הכרעות הלכתיות ולייצר לראשונה "הלכות ראש ממשלה". השני – קידוש השם ברבים.
א. שמירת שבת ותפיסה מורכבת ובריאה של הדת: בעת בריחת ששת האסירים הביטחוניים מכלאם, בנט מחלל את השבת ומגיע אישית לחמ"ל מפני פיקוח נפש, וכן בוחר לטוס בשבת כדי להציל חיים בשעת מלחמה באוקראינה. מאידך – אינו מסתנוור מ'כבוד מלכים' ודוחה בנימוס שיחה חברית שתכנן פוטין, נשיא מעצמה, מפני שמירתו את השבת.
ב. אחדות: בדיעבד אומנם, לאחר ארבע מערכות בחירות כושלות לליכוד, בנט מקים ממשלת אחדות המורכבת מקבוצות שונות בעם. בנאום הבכורה בארץ הוא מבקש, כדברי המלך שלמה, "לב שומע" לכל החלקים והכוחות בעם.
ג. אור לגויים: בנאום מול נשיא ארה"ב ולעיני צופים מכל רחבי העולם מצהיר בנט על אמונתו באלוקים, ומצטט מהתנ"ך פסוקים המעידים על הקשר הנצחי של עם ישראל לארץ ישראל. כמו כן הוא מתועד טרם המפגש עם ביידן מתפלל שחרית עטור טלית ותפילין - מחזה מרשים של ראש המדינה היהודית המביא לקידוש השם גדול!
ד. הנגשת תורה להמון: ראש ממשלה בעל תפיסת עומק וחיבור לתורת ארץ ישראל, תוך חיבור לכלל ישראל ויכולת ייחודית להנגיש גם את תורתו הגבוהה של הרב קוק בשפה פשוטה ומובנת לכלל הציבור. מעלה דברי תורה ופרשת שבוע בדף הפייסבוק, בט' באב מצולם יושב על הרצפה, בטקסי סיום רשמיים מלמד על סיפורי התנ"ך, ומבהיר שללא זה אין לנו משמעות.
החידושים הללו מעוררים דיון תקשורתי ושיח ועניין ציבורי בערכי התורה ובמצוותיה, שכלל לא התקיים כל עוד היו מנהיגינו חילונים. זוהי בשורה בתהליך הגאולה, שמתאפשרת בהיות בנט ראש הממשלה.
***