בלשכת שר הבריאות התכנסה ישיבה חשובה של צוות היועצים, כדי לדון בבעיה חמורה: העם טיפש.
פעם אחר פעם הוא שולח נציגים לכנסת, והם מסרבים לחוקק חוק שיאסור טיפול באנשים שמתמודדים עם קשיים באשר לנטייה המינית שלהם. זה הרי דבר שלא מתקבל על הדעת, שאזרחי המדינה יאמצו לעצמם דעות שאינן עולות בקנה אחד עם הקודקס הלהט"בי, ועל כן חייבים לטכס עצה.
ואכן, ההברקה הגיעה, ונמצאה הדרך לעקוף את רצון הנתינים: במקום לאסור את הטיפולים בחקיקה ראשית, ינצל המשרד את כוחו כרגולטור שמעניק רישיונות טיפול, וישלול אותם למי שייתפס מנסה לסייע למטופל שמפלס את דרכו בהתמודדות עם נטייה תוך־מינית. כך נולד חוזר מנכ"ל משרד הבריאות 3/22.
החוזר, כמו גם הצעת החוק שנקברה, הם מנה מרוכזת של אג'נדה להט"בית שמסתתרת מאחורי כסות מקצועית. לו הייתה יושבת האקדמיה לפופוליזם ומחלקת פרסים בטקס שנתי רב רושם, אין ספק שהמהלכים הללו היו גורפים זכיות במספר לא מבוטל של קטגוריות. ניצן הורוביץ, בשבתו כח"כ בכנסת הקודמת ועתה בכובע השר, דואג לנפח לממדי ענק את מקרי הקיצון שקיימים כיום רק בשוליים אם בכלל, וכשכולם מצקצקים בזעזוע הוא מספח גם שטחים טיפוליים לגיטימיים לחלוטין. אך בעולם התרבותי של הלהט"ב אין מקום למחלוקת: זה או הסכמה מלאה או להט"בופוביה.
מה שמאפיין את העיסוק בנושא, הן סביב הצעת החוק בכנסת הקודמת והן בחוזר המנכ"ל הנוכחי, הוא התעמולה המעוותת שדואגים לטפול אליה הנוגעים בדבר. האיסור על טיפולי המרה ישוב תמיד אל העדויות המזעזעות - בלי ציניות - של מטפלים מפוקפקים שהשפילו את המטופלים שלהם על רקע נטייתם, דחפו אותם להתנסויות ששרטו את נפשם ולעיתים אף הדריכו אותם לענישה פיזית בעקבות כל 'כישלון'. אלו אכן פרטים מזעזעים, אך נדמה שאין הרבה אזרחים ברי דעת שתומכים במעשים כאלה. לא רחוק גם לומר, שחלק מהפעולות שמתוארות בעדויות הללו חוסות תחת סעיפים פליליים שכבר קיימים בחוק ועונשם אף חמור משלילת רישיון הטיפול, במיוחד כשמדובר על בעלי סמכות המטפלים בקטינים.
העיסוק המוגבר בזוועות הללו לא מיועד למנוע אותן. הוא בסך הכול גיוס המשאבים והלגיטימציה לטובת כיבוש היעד הבא: איסור מוחלט על עצם המחשבה שנטייה תוך־מינית היא דבר שניתן להתמודד איתו בדרך שהיא לא התערטלות במצעד גאווה. אסטרטגיית הכיבוש היא עמעום הגדרת הטיפול האסור, ויצירת אפקט מצנן כלפי מטפלים שמציעים התמודדות מכל סוג עם הנטייה.
השורות הבאות אינן ספקולציות שלהט"בופובים קונספירטיביים מעבירים מפה לאוזן במאורות הארנב שלהם, אלא סיפורו של מטופל אמיתי לחלוטין שהחליט, עם עוד חברים במצבו, לצאת למלחמה נגד משרד הבריאות.
"בלי הטיפול הייתי חסר אונים"
א' הוא בחור דתי בן 23, בוגר ישיבה וצבא, שמטופל כבר ארבע שנים אצל מספר מטפלים שונים. הוא מתמודד עם משיכה מעורבת לנשים ולגברים, שמתגברת ונחלשת בהתאם לשינויים רגשיים וסביבתיים שונים. במהלך השנים התבהר לו כיצד שיתוף של הפסיכולוג המלווה בתחושות ובאתגרים השונים מקילה עליו את ההתמודדות ואף מאפשרת ריסון של דחפים והידרדרות למקומות שהוא לא מעוניין להגיע אליהם. בשיחה עם 'בשבע' הוא מתאר את התהליכים הללו.
"כשהייתי בתחילת הדרך, צעיר יותר, ובתקופות כמו הצבא, כשלא הייתי יכול ללכת לטיפול, חוויתי דברים מאוד רעים", הוא משתף בפתיחות. "להיות נער צעיר בתוך העולם הגדול זו חוויה של חוסר אונים, של אי־יכולת להתמודד". התהליך הטיפולי שאליו נכנס הקיף את כל הצרכים הפסיכולוגיים שלו, ובכללם גם את ההתמודדות עם הנטייה התוך־מינית. כשכבר החל לחוש טוב יותר, באה הקורונה ושוב טלטלה את עולמו. "בתקופת הקורונה, כשלא היו טיפולים, עברו עליי דברים קשים. זה השפיע עליי קשות. בלי היכולת לעבֵּד הייתי חסר אונים".
בעולם של א', חוויית העיבוד והטיפול מול פסיכולוג היא לא מותרות, אלא ההבדל בין הידרדרות לקצוות רגשיים ובין חיים נורמליים. "בתקופת טיפול יש זמנים שאני יכול להתגבר ולא לתת לזה להשתלט עליי. כשאני לא מטופל אני עלול להגיע לזמנים מאוד קשים, אני יכול לשתף שלפעמים זה גולש למקומות שליליים מאוד מבחינתי כמו מין מזדמן. הטיפול ממש מציל אותי במובן הזה, הוא יכול לעזור לי לעבד את הרגשות ולהימנע מרגעים כאלה".
כשהצעת החוק של הורוביץ וחבריו עלתה לראשונה לפני כשנתיים, א' וחברים שעימם הוא עומד בקשר ונמצאים במצב דומה זעמו על הכפייה הפטרונית, כביכול לטובתם של הנבערים שלא יודעים להבחין בין טוב לרע. "לנו, אני והחברים שלי שנמצאים במצב דומה, לא ניתנה שום יכולת להתנגד או להביע דעה", הוא קובל. "החליטו שהטיפולים שממש מצילים אותנו הם הרע בהתגלמותו, בלי לראות את הצד השני או להקשיב לנו אפילו פעם אחת. לא טרחו לשאול אותי מה באמת מציל אותי, החוק שלהם או הטיפול שאני עובר".
החוק נקבר יחד עם הממשלה הקודמת, ואנחת רווחה זמנית נפלטה מפיהם של מתמודדי הנטייה התוך־מינית. אך היא הייתה זמנית למדי. עכשיו זה לא רק איום שמתהווה, אלא מציאות חדשה שאין להם מושג כיצד יתמודדו איתה. הפסיכולוגים שעימם עברו את התהליך עד עתה מנסים ללמוד את המצב החדש, אך בכל אופן לא יסכנו את הקריירה והמוניטין שלהם עבור לקוח אחד. המשמעות של חוזר המנכ"ל היא ממשית מאוד עבורם, והם תלויים כעת בין שמיים לארץ.
"ברוב הפעמים אני מביא את הנושא של הנטייה המינית לטיפול, כי אני צריך את העזרה הזאת", ממחיש א' את המצב החדש. "זה הרבה פעמים מתקשר אצלי לדברים אחרים מהעבר או קשיים בהווה, וכשאין לי את המענה לזה אני בוחר להיאטם. במצב הנוכחי, המטפל לא יכול לפתוח איתי את זה כי זה נחשב כמו המרה, זה עיסוק בנטייה המינית שלי ואולי בניסיון להשתלט עליה. חוזר המנכ"ל פשוט לוקח ממני את האפשרות לטפל בעצמי".
הטיפולים שאתה עובר כוללים מניפולציה כלשהי? לחץ נפשי או פיזי?
"ברור שלא, ויותר מזה: אף פעם לא הובטח לי שזה ייעלם, אף פעם לא הובטח לי שזה יצליח, וגם מעולם לא נאמר לי 'בוא נעסוק בזה'. זו בחירה שלי וסיוע שאני זקוק לו".
שיפור עמדות לקראת הדיון בבג"ץ
א', יחד עם מתמודד נוסף שנמצא במצב דומה, חברו לעורך הדין מיכאל דבורין כדי להילחם את המלחמה על שפיותם, שהיא בעצם המלחמה על שפיותנו אנו כאזרחים במדינה דמוקרטית. בדרך לעתירה בבג"ץ הם התחילו בהליך של מיצוי הליכים מול הרשות הרלוונטית, קרי משרד הבריאות. במכתב שנשלח למנכ"ל המשרד נחמן אש, פורש עורך הדין דבורין את האספקט של הפגיעה בזכויות הפרט והאוטונומיה של א' ושאר המטופלים על גופם ונפשם, לצד האספקט של נטישת דרך המלך של החקיקה בהיעדר רוב לטובת תכסיסים רגולטוריים, וזאת בשעה שמדובר בסוגיית ליבה בחברה הישראלית.
בתוך המכתב הארוך, דבורין מעלה טענה שיש לתת עליה את הדעת. רק לפני חצי שנה הודיע השר הורוביץ במסיבת עיתונאים חגיגית על רפורמת קיצור זמני ההמתנה לניתוחי המרת מין לטרנסג'נדרים. זאת, לצד מיליונים שהוזרמו לאגודות הלהט"ב במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, שחלקם מנותבים לטיפולים פסיכולוגיים עבור אותה קבוצה. מדוע אם כן, מקשה דבורין, המרת מבנה הגוף לטובת התאמתו לזהות החדשה שבחר המטופל היא דבר רצוי שזוכה למימון נדיב של המשרד, בעוד טיפול שמטרתו המרת הנטייה המינית והתאמתה למבנה הגוף הקיים נחשב לעבירה על כללי האתיקה שדינה שלילת הרישיון וספיגת קנסות?
הדרישה של דבורין היא ביטול החוזר לאלתר, תוך רמיזה על אפשרות של עתירה לבג"ץ אם הבקשה לא תתקבל. מפתיע היה לגלות שיומיים מאוחר יותר, ביום רביעי שעבר, התקבלה התשובה בתיבת המייל של דבורין. זמן שיא למשרד ממשלתי, שמעיד אולי על הבנת הבעייתיות שאליה נקלעו. התשובה של משרד הבריאות דחתה כמובן את הדרישה לבטל את חוזר המנכ"ל, אך הייתה בה נימה מרוככת במעט, שהיא כנראה שיפור עמדות לקראת דיון אפשרי בבג"ץ.
"למען הסר ספק", כותבת שרונה עבר־הדני מהמחלקה המשפטית של המשרד, "יובהר כי טיפול שניתן תוך התחשבות ברקע תרבותי וחברתי של מטופל, במטרה להקל על מצוקות נפשיות הקשורות במגדרו או בנטייתו המינית, הוא אינו 'טיפול המרה' ואין בו פסול, אולם החוזר אינו עוסק בטיפול שכזה". זהו שוב אותו העמעום המצנן, שמאפשר טיפול במצוקות הקשורות לנטייה המינית אך לא ניסיון להתמודד או להגביל אותה בעצמה. בכל מקרה, עורך הדין דבורין לא השתכנע מתשובת המשרד, והעתירה כבר בדרך.
נחזור לא', שיודע שהמאבק שלו במפלצת ההסברה הלהט"בית יגבה ממנו מחירים כבדים. הוא נחוש לנעוץ סיכה בבלון הפרוגרסיבי כלשונו, ומוכן לשם כך להתייצב בפנים גלויות לפני בג"ץ, כל עוד הדיון יתנהל בדלתיים סגורות. "בלי שום היסוס, אני מוכן להגיע לבית המשפט", הוא מצהיר כדי לסכור את פי המפקפקים בסיפורו. "אני לא סתם עותר דמיוני, אני מוכן לבוא ולהגיד 'אני קיים, לא סתם דמות מומצאת'. בסוף זו מלחמה על החיים שלי, ואעשה הכול, יחד עם חבריי".
לתגובות: yoniro770@gmail.com
***