אחרי ליל שישי משותף, היוצרים החליטו שבלוטניק הוא האיש המתאים. מאיר ובלוטניק
אחרי ליל שישי משותף, היוצרים החליטו שבלוטניק הוא האיש המתאים. מאיר ובלוטניק צילום: מתוך 'עוד ניפגש', באדיבות כאן 11

"יש לי פלאפון כשר, עם סינון כמו שצריך על הדפדפן", אומר נחום בלוטניק, 27, נשוי ואב לשתיים, סופר וסוחר סת"ם המתגורר בירושלים - מגיבורי העונה השנייה של 'עוד ניפגש' – בשעה שאני תוהה בקול איך חסיד גור שכמוהו נקלע לסיטואציה.

"למרות זאת, פשוט אין לי מושג איך, יום אחד קפצה לי במסך הודעה שהיה כתוב בה משהו כמו: 'סדרה חדשה: מפגש בין חילונים וחרדים'. הנושא הזה מאוד קרוב לליבי, אז החלטתי לראות אותה יחד עם אשתי. ראינו את הפרק הראשון, והתעצבנו נורא. חשבנו שהם הכניסו שם את החבר'ה למצבים מאוד לא נעימים, והציגו את החרדים בצורה לא אמיתית. בכל זאת החלטנו לתת לה עוד צ'אנס, ומהפרק השני כבר עפנו עליה. בפרק האחרון פשוט התפרקתי מבכי. שעה שלמה לא הפסקתי לבכות".

למה לדעתך הסדרה הזו כל כך נגעה בך?

"אני מכיר את הנושא הזה מאוד מקרוב. בתוך עמי אנוכי יושב. יש במשפחתי הקרובה אנשים שיצאו מהדרך, ומטבע הדברים אני מכיר לא מעט חרדים שעזבו את הדת. אחד הדברים שאני עושה בעניין הוא מפגש שמתקיים כמעט בכל ליל שישי אצלי בבית, שמגיעים אליו חבר'ה שיצאו בשאלה. למפגשים האלה מגיעים גם כל מיני אנשים מעניינים, והרבה פעמים מתפתחות שם שיחות מרתקות. לא פעם הגיעו למשל דוקטורים חוקרי חסידות מהאוניברסיטה כדי לדבר עם החבר'ה.

"אחוז היציאה בשאלה בציבור החרדי הוא מאוד גבוה, ואני אוהב לחבר בין אנשים קרובים שנפרדו. קורע אותי שאנשים שפעם היו כל כך קרובים, היום לא מדברים אחד עם השני. לפי פורמט הסדרה, מצמידים מלווה לאדם שמעוניין לחדש את הקשר שאבד לו עם אדם קרוב אליו, בעקבות חזרה בשאלה או חזרה בתשובה, ויחד, בעזרת ה' ובעזרת ההפקה, הם מנסים להצית מחדש את הקשר הקרוב שניתק. הדבר הזה מאוד נגע בי.

"לכן, בין היתר, אני חושב שכל כך התחברתי לסדרה. מעבר לזה, מאוד מצא חן בעיניי שהסדרה הייתה כל כך צנועה מבחינת שמירת העיניים וכו'. ממה שאני מבין זה מאוד נדיר בתעשייה. ובכלל, אהבתי את העניין של הדוקו, והתחלתי לשאול את עצמי אם הייתי גם יכול לעשות דבר כזה. בכל אופן, זמן קצר אחרי שהתחילו לעבוד על העונה השנייה התקשר אליי תחקירן מההפקה בשם אוריאל, אמר ששמע שיש לי קשר עם חבר'ה שחזרו בשאלה, ושאל אם אני מכיר כאלה שירצו להיחשף בתוכנית. אחרי מחשבה, הזמנתי אותו אליי לליל שישי. הוא מאוד נהנה, רצה לבוא שוב, והציע להגיע עם אורי גרודר, יוצר הסדרה. הם באו והכרנו, וכמה חודשים אחר כך קיבלתי טלפון מאורי שהציע לי להיות אחד ה'שליחים' בסדרה. ממש לא צפיתי את זה, אז ביקשתי ממנו לחשוב על זה קצת".

האנשים שעימם התייעץ בלוטניק היו חד־משמעיים הרבה יותר ממנו. "אשתי הייתה בעד, והתייעצתי גם עם רב שאני מאוד מחובר אליו והוא אמר לי שאני חייב לעשות את זה, שזו שליחות חשובה. החזרתי תשובה חיובית, ואז הם בדקו אותי - עשיתי סרטון קצר ואודישן, והם אהבו את מה שהם ראו. יחד עם זאת, ולמרות שהנושא קרוב לליבי, מאוד חששתי ללכת על זה. הייתי לחוץ ברמות על. פחדתי פחד מוות מהחשיפה. חששתי גם שחלילה איכשהו יצא מזה שאני מעודד יציאה בשאלה. בסופו של דבר הלכתי על זה כי אני באמת חושב שזה מאוד חשוב לחבר בין אנשים - וגם בגלל שאני יודע להדחיק דברים", הוא צוחק, "פשוט הדחקתי את העבודה שזה הולך להתפרסם. ובכלל, אני אחד שלא מפחד מדברים קשים. בן אדם שחולה על אתגרים".

"קשה להוציא את הקישקעס מול המצלמה"

"אצלי זה דווקא היה קצת הפוך", מצטרף כעת לשיחה באופן רשמי יהודה מאיר, 31, בעלים של סוכנות דיגיטל המתגורר ביפו, שאותו נחום ליווה במהלך צילומי הסדרה. אנחנו יושבים בבית קפה משובח בפאתי שוק מחנה יהודה, והערבוביה הנשקפת מבעד לחלון, זו המשלבת בין קודש לחול, מתאימה היטב למה שמתחולל אצלנו בשולחן. יהודה, בן למשפחה חרדית אשר יצא בשאלה לפני כעשור, הצטרף לצילומי הסדרה על מנת להחיות את הקשר עם אחותו, שנישאה לאברך המשתייך לפלג הירושלמי. הקשר בין האחים נותק כשיהודה עזב את הדת. "ההצעה הראשונית מההפקה הייתה שאלווה מישהו", מפתיע יהודה, "הם רצו שאלווה אבא חרדי שמבקש לחדש את הקשר עם בנו שיצא בשאלה, והחזרתי להם תשובה שלילית. אני בן אדם מאוד פרטי, אחד שאוהב את האנונימיות שלו. מעבר לכך אני רואה שלפעמים קשה לי להתחבר לאנשים, ותכל'ס לרוב גם מאוד עסוק בעבודה".

אז מה בסופו של דבר הכניס אותך פנימה, ולא בתור מלווה אלא כאחד שנחשף בסדרה באופן אמיץ?

"חצי שנה אחר כך הם התקשרו אליי שוב, אמרו ששמעו שיש לי אחות שלא מדברת איתי עשר שנים, ושהם רוצים לעזור לי לחזור להיות בקשר איתה. כמו שאמרתי, אני בן אדם שמאוד לא אוהב להיחשף, אבל הסיכוי והתקווה גברו על הכול. אומנם אני בקשר עם ההורים ושמונת האחים האחרים שלי, אבל הקשר עם אחותי חסר לי וחשוב לי מאוד. בעשור האחרון יש בינינו נתק כמעט מוחלט. במשך שבע שנים, מאז נישואיהם, לאחותי ובעלה לא היו ילדים, וכשהתקשרתי להגיד מזל טוב אחרי שנולדו להם תאומות זו הייתה שיחה קרירה וקצרה מאוד. פעם בהרבה מאוד זמן, כשכבר נפגשים באירועים משפחתיים, יש התעלמות גורפת מצידה, או לכל היותר שלום חטוף עם הראש. בהתחלה הייתי די סקפטי לגבי העניין, אבל אנשים מההפקה אמרו לי שהם עשו דברים מטורפים בעבר וזה הצית לי את הדמיון".

אם אתה בקשר טוב עם המשפחה, למה לא ביקשת מהם לתווך בעניין? היית יכול לחסוך לך את החשיפה הלא פשוטה הזאת.

"כן, זו אכן שאלה מתבקשת. מאוד אישית, אך מתבקשת. וכן, זה באמת עלה פעם בשיחה שלי עם אמא. היא אמרה שהיא כנראה יכולה להפגיש בינינו לשיחה. לצד זאת, אני מכיר את הנפשות הפועלות, וידעתי שאם יהיה אירוע כזה שקצת יכפה עליה מצד ההורים שלי זה יהיה קר ולא אמיתי, ולמרות שכביכול יתיישרו ההדורים, כל החיים אחר כך זה יהיה מקסימום שלום שלום. לעומת זאת, חשבתי שאם יהיה תהליך עומק בעזרת הסדרה, יחד עם הגישור והתיווך מצד ההפקה, זה יעזור לזה לקרות באמת. מעבר לזה, ידעתי שיש להפקה אינטרס גבוה מאוד שזה באמת יצא אל הפועל, שמערכת שלמה הולכת 'להתאבד' על זה. לדבר הזה לא יכולתי להגיד לא, וזה אכן מה שקרה".

במבט לאחור, מה גרם לך לעזוב את הדת?

"יצאתי בשאלה כי בשלב מסוים האמון ביני לבין המערכת, המוסדות הדתיים והכול, נשבר. ראיתי יותר מדי עיוותים שם, והיה לי קשה לשאת אותם. בגיל 21 עזבתי את הדת. שילמתי על זה מחיר, אבל אני שלם איתו. בהתחלה נוצר נתק ביני לבין המשפחה, אבל יחסית מהר חזרנו להיות בקשר. עם אחותי זה לא קרה לצערי, וזה כאמור מה שהביא אותי לסדרה, למרות כל החששות - פחדתי שלא אצליח להתבטא כמו שצריך, שזה יציף בי דברים קשים, שאקפא פתאום. מעמידים אותך בסדרה במצבים מאוד קשים מבחינה רגשית, כל הזמן יש עליך מצלמה, וזה מאוד לא נעים ונוח להוציא את הקישקעס ככה".

נחום, מה עבר לך בראש כשפגשת את יהודה בפעם הראשונה?

"האמת שמאוד שמחתי. פחדתי שיביאו לי מישהו מבולבל, סוער, לא רציני. נדיר לפגוש בחור יוצא בשאלה שמדבר בצורה כל כך בוגרת על הדברים. ומכיוון אחר, נדיר גם למצוא יוצא בשאלה שנטמע בצורה כל כך חזקה בעולם החילוני. הרבה יוצאים בשאלה נמצאים איכשהו על הרצף, ויהודה ממש לא שם. זה היה מעניין ומיוחד בעיניי".

אפרופו היטמעות בעולם החילוני, איך הסביבה הגיבה להשתתפות שלך בסדרה?

"אולי זה יישמע לאנשים מוזר, אבל כל התגובות שקיבלתי היו טובות. חלקן אפילו ממש מרגשות. אני לא אומר שלכל אחד מתאים להשתתף בדבר כזה, בטח שלא לכל אדם דתי, אבל לי כן. אמא שלי מספרת לי לא פעם שאנשים מתקשרים אליה עם דמעות בעיניים ואומרים לה כמה קידוש השם עשיתי לדעתם. אליי מתקשרים אנשים מכל העולם רק כדי להגיד כמה שהם התחזקו והתרגשו מהסדרה. התגובות האלה גם עוררו בי חשק להמשיך עם העניין. יש לי יצר מנהיגות, אני רוצה להשפיע, ומקווה למצוא את הדרכים הנכונות לכך. אגב, היום, במבט לאחור, ברור לי שהייתי מאוד לחוץ בסדרה. ככה זה בפעם הראשונה. אם הייתי עושה את זה שוב, הייתי מגיע הרבה יותר משוחרר. הייתי לגמרי נחום אחר".

חוויה רבנית מתקנת

"אחד הדברים המעניינים שקרו לי בזכות הסדרה", אומר יהודה, "הוא שהבנתי כמה חשוב לי לפעול למען היוצאים בשאלה. לפי נתונים שקראתי לא מזמן, לכחמישים אחוז מהיוצאים בשאלה יש נטיות אובדניות. רבים מהם גם פונים לכיוונים שליליים מאוד כמו צריכת סמים - דבר שבעצמי עברתי, כניסה למרחב תרבותי זול וחסר משמעות, איבוד מטרה ומשמעות בחיים ועוד. תדע שאחת הסיבות שבגללן הסכמתי להשתתף בסדרה היא שרציתי שגם חילונים ידעו מה זה אומר לחזור בשאלה. שיבינו אילו פערים יש לחוזרים בשאלה ביחס לעולם החדש שהם בחרו. וכן, רציתי שגם החרדים יראו וידעו מה עובר על מי שחוזר בשאלה".

"עבורי", אומר נחום, "הדבר החשוב ביותר להגיד לעולם בהקשר הזה של הסדרה, ולדעתי המסר הכי חזק שעולה ממנה, הוא שחייבים לפתור מחלוקות על ידי דיבור פשוט, חם ואוהב. יש לך בעיה עם אשתך? דבר איתה על זה. עם ההורים שלך? כנ"ל. ככה לגבי כל עניין ועניין. בנוסף, בזכות הסדרה הבנתי שיש הרבה יותר משמעות לחיים שלי ממה שחשבתי. הבנתי את העוצמה של הדברים שאני מסוגל לעשות. הבנתי שיש לי אישיות, ואני צריך להשקיע בה".

נחום, שורה תחתונה, משא גדול הונח על כתפיך בסדרה. כמה אחריות הרגשת לזה שהמטרה הנכספת תושג?

"מבלי להתייחס למה שקורה בסוף הסדרה, אומר שמההתחלה חשבתי שזה לא חייב להיגמר בטוב. החיים הם לא קיטש. לפעמים אין 'הפי אנד'. יש כאלה שלא מדברים עם האנשים שפעם היו הכי קרובים אליהם, וגם כשכבר מנסים לחבר ביניהם, זה לא תמיד מצליח. כמובן שהלכתי על זה בכל הכוח, אבל לא הרגשתי אחריות כבדה. ידעתי שזה לא תלוי רק בי. מעבר לזה, אולי אתה בפרונט, ובתפקיד הרשמי של 'ההוא שבא להושיע', אבל לא מעט אנשים מההפקה גם שותפים לתהליך הזה, ואתה אף פעם לא מרגיש שהכול עליך. בעניין הזה אני יכול להוסיף ולומר שהופתעתי לראות שיש ליוצרי הסדרה הזו סייעתא דשמיא גדולה. היו דברים מטורפים שקרו בצילומים לנגד עיניי. למשל, אנשים מאוד סגורים מהפלג הירושלמי הסכימו לפתוח בפנינו את הבתים שלהם, לדבר איתנו בגובה העיניים. זה היה מאוד מרגש".

יהודה, מה היה הרגע הקשה ביותר מבחינתך בסדרה?

"היו הרבה רגעים מיוחדים בסדרה. רגעים קשים, משמחים, רגעים שמצאתי בהם נחמה, כאלה שסגרו עבורי כל מיני מעגלים. בכללי, כשאני עושה דברים אני מאוד טוטאלי בהם, וסמכתי על ההפקה של הסדרה, שבאמת היו באמת מדהימים, ולכן שחררתי את הניסיון שלי לשלוט במצב. ידעתי שזה לא יהיה ריאליטי כמו 'האח הגדול' - למרות שמפיק הסדרה, אלעד קופרמן, הוא זה שבזמנו הפיק גם את 'האח הגדול'; ידעתי שהוא 'חזר בתשובה' מאז, נפגשנו וראיתי שהכוונות שלו טובות ואמיתיות. זה מאוד שחרר אותי, ובזכות השחרור הזה אני חושב שחוויתי חוויות מאוד מיוחדות. וכן, יחד עם זאת, בהחלט היו רגעים לא פשוטים. אני חושב שהסיטואציה שהייתה הכי קשה עבורי הייתה כשבאחד הימים הביאו אותי לקומזיץ והחבר'ה שרו בו שיר מסוים שיש לו משמעות מאוד גדולה בשבילי משנות ילדותי, ופשוט קמתי והלכתי משם. במהלך הצילומים היו כמה פעמים שביקשתי להפסיק לצלם, או שפשוט קמתי והלכתי. אני בן אדם מאוד רגיש. לא פעם אנשים לא מבינים למה לפעמים קשה לי להתחבר לאנשים אחרים ולכאב שלהם, חושבים שאני סנוב או משהו כזה, אבל הסיבה האמיתית היא שכאמור אני מאוד רגיש, ולכן לוקח את סבלו של האחר מאוד ללב, וזה מאוד קשה לי.

"לצד זה, כמו שאמרתי, היו גם המון חוויות טובות ונעימות. אחת מהן שזכורה לי במיוחד היא מפגש עם רב צדיק שחפץ בעילום שמו. הגעתי אליו כדי לקבל עצה וברכה, והוא פשוט הבין מי אני ומה אני. היה חשוב לו להבין איפה אני נמצא מבחינה רוחנית, וגם אחרי שהוא הבין איפה אני נמצא היה לו חשוב להגיד לי כמה הוא אוהב אותי וכמה אני חשוב בעיניו. מעבר לכך, הוא הסתכל לי בכף היד ואמר לי עליי דברים שהדהימו אותי.

"הניסיון שלי עם רבנים הוא לא כל כך טוב, וזו הייתה חוויה מתקנת. אני רגיל שרבנים מסתכלים מלמעלה למטה, והוא הסתכל עליי בלי להתנשא. הוא לא ראש ישיבה גדול, אלא צדיק נסתר וצנוע, שפשוט החזיק לי את היד ואמר לי כמה אני אהוב ומוכשר. אני חושב שאפילו רק בשביל החוויה הזו, שהייתה כל כך מרפאה ומנחמת, היה שווה לי לעבור את הכול. רק לאחר מעשה הבנתי כמה הייתי צריך לשמוע ולהרגיש את המילים הטובות האלה. בסופו של דבר, ואחרי הכול, כולנו כל כך רוצים להרגיש שאנחנו אהובים וטובים".

***