חייה של ויקטוריה לשינר, יהודייה תושבת דונייצק באוקראינה, השתנו מן הקצה אל הקצה ביום שבו החלה המלחמה בארצה.
מאז החלו הקרבות, חיפשה ויקטוריה דרך מילוט לה ולשני ילדיה והם החליטו לעלות לישראל כתושבים חוזרים. בעלה של ויקטוריה נאלץ להישאר באוקראינה..
ויקטוריה, שגרה בישראל לפני 20 שנה וכיום אחיה מתגורר בתל אביב, ארזה את חייה ועברה לגור בסמוך אליו יחד עם שני ילדיה - הבכורה בת 20 והילד הקטן בן 12. ימים ספורים לאחר שהתמקמה בדירתה, חיפשה עבודה במטרה לממן את חייה החדשים ולסייע לפליטי אוקראינה.
כשהסיפור נודע לאנשי מד"א הם יצרו איתה קשר והציעו לה להשתלב בעבודה במוקד למען הפליטים שפועל בשיתוף משרד הרווחה והביטחון החברתי וג'וינט ישראל, העוסק בסיוע והגשת עזרה לנמלטים מאוקראינה.
על חייה החדשים והמשמעות המקצועית שקיבלה, סיפרה: "עליתי לישראל באמצע מרץ, לאחר שהקרבות הגיעו עד לאזור של הבית שלנו באוקראינה. מיד חיפשתי עבודה בישראל, שבה גם אוכל לעזור לפליטים וגם לממן את השהות שלי כאן. הגעתי למוקד הסיוע של מגן דוד אדום וגיליתי עולם מרגש ומיוחד".
"רציתי למצוא עבודה שיכולה לעזור לאחרים והגעתי למקום עם אנשים מקסימים והון אנושי גדול. במד"א סומכים עליי ואוהבים אותי ואת העבודה שלי ומעבר ליכולות הרפואיות הגדולות של הארגון - יש להם נשמה ענקית. יש לעבודה שלי כאן משמעות גדולה עבורי, שבזכותה אני יכולה להמשיך ולעזור לפליטים שנמצאים בכל יום בסכנת חיים ממשית. מי שלא היה שם לא יכול להבין את גודל האסון - אנשים נותרו ללא קורת גג, בלי מים, אוכל או תרופות. ילדים רואים גופות ברחוב והמטוסים ממשיכים להפציץ", הוסיפה.
היא סיכמה: "תודה לאל שיש את מדינת ישראל, שעוזרת לאוקראינה ושולחים חיבוק מרחוק לפליטים. אני מאחלת שהשקט יחזור לאוקראינה ושיגיעו זמנים רגועים ושלווים יותר".