הפיגועים האחרונים מחזירים לתשומת הלב הציבורית את שאלת אחזקת כלי הנשק בידי אזרחים בישראל. עורכת הדין חיה תמר-הרפז מחזירה אותנו לפרטי המהלכים המשפטיים שמונעים את רפורמת כלי הנשק אותה ביקש השר דאז גלעד ארדן לקדם.
תמר-הרפז מזכירה כי עיקרה של הרפורמה אותה ביקש גלעד ארדן לקדם בכהונתו כשר לביטחון פנים הייתה מתן אישור נשיאת נשק לכל מי שהיה רובאי 07 בשירותו הצבאי, גם אחרי הרבה זמן מהשירות בכפוף לאישור נפש. לדבריה אישור הרפורמה יכול היה להוסיף כ-600 אלף זכאי נשיאת נשק בפוטנציה.
אלא שנגד הרפורמה עתרה שורת ארגונים בהם 'אישה לאישה', 'מעכי', האגודה לזכויות האזרח ועוד בטענה שהוספת נושאי נשק תסכן נשים. תמר-הרפז קובעת כי טענה זו לא נשענה על מציאות כלשהי אלא על הנדסת תודעה תקשורתית בעוד בפועל לא היו כלל אירועים של מאבטחים או שוטרים שרצחו את נשותיהם.
לזאת היא מעירה כי הרצחה של דיאנה רז אמנם בוצע על ידי שוטר, אך אירוע זה קרה הרבה אחרי שהעתירה הוגשה. בפועל בשעת הגשת העתירה לא היה לה גיבוי במציאות. בית המשפט, היא מספרת, נטל לעצמו סמכות לא לו ובמקום להותיר את ההכרעה בסוגיה למחוקק ובחר להוציא צו זמני בו התקבלו טענות העותרים ולמעשה הרפורמה נגנזה.
לדברי עו"ד תמר-הרפז ההחלטה על מתן הצו הזמני ניתנה ללא הנמקה מתבקשת להבהרת הגורמים שהובילו להכרעה. בדבריה היא מצטטת מדבריו של השופט מזוז משפטים נפתלים שאינם ברורים ומסתמכים על כך שקיימת אקסיומה בציבור ולפיה ריבוי כלי נשק מגביר את הסיכון לשימוש לרעה בו. זאת בעוד אקסיומה אינה יכולה להיות מונח משפטי עליו ניתן להתבסס, מעבר לכך שאקסיומה זו אינה מגובה בנתונים מעשיים אלא בתחושה בעלמא.
מאז התקבלה ההחלטה הזמנית לא היה אינטרס למישהו לעורר את הדרישה למתן פסיקה קבועה והזמני הפך לקבוע, הרפורמה נגנזה. כעת, לאחר הפיגועים הקשים בהם אזרחים נושאי נשק היו אלה שנתנו את המענה הראשוני, פנתה התנועה לאיכות השפיטה בדרישה למתן פסק דין קבוע.
עו"ד תמר הרפז מציינת כי גם מקרי רצח הנשים במגזר הערבי לא התבצעו כמעט כולם בכלי נשק אלא במעשה חניקה. כך עלה ממחקר של האוניברסיטה העברית. על פי מחקר זה שלושה מקרים בלבד, קשים וטראגיים ללא ספק, נגרמו מירי, אך יש לזכור שמדובר בנשק שאינו חוקי ואינו נוגע לרפורמת ארדן המתייחסת לאישור נשיאת נשק בכפוף לכל הכללים המחייבים והמגבלות המוכרות.
את דבריה חותמת עו"ד חיה תמר-הרפז בקביעה לפיה מספר האזרחים שניצלו על ידי אזרחים נושאי נשק הוא לאין ערוך גבוה ממספרם של מי שנפגעו מכלי נשק שכזה.