הכנסת מתכנסת מחר, יום רביעי, הנושא היחיד שחייב להיות על השולחן זו שלילת חבילת הזכויות שמקבל מחבל בעל ת.ז. כחולה, וזה כולל אותו ומשפחתו, אשתו וילדיו. לצערי בשל אילוצים נסתפק בשלילת אזרחות/תושבות בשלב זה.
המחבלים שמזדהים כמו רבים אחרים כולל ח"כים ערבים כפלסטינים נצמדים לאזרחות הישראלית כאוחזים בקרנות המזבח. הם יודעים מה הם מקבלים וכמה שווה הת.ז. הכחולה שלהם. אלה שכן שללו להם רצים מייד לבג"צ לערער ולהגיש בג"צ נגד ההחלטה. הפרדוקס לא מפריע להם, להפך הם משתמשים בו לפורר אותנו מבפנים. מצד אחד הם אינם מכירים במדינת ישראל ורוצים בהשמדתה ומצד שני הם משתמשים במוסדותיה וצורכים את שירותיה ונהנים ממנעמיה ללא הפסק.
ישראל מתנהגת כמי שמפחדת מהצל של עצמה. ואינה שוללת אזרחות של מחבלים מפחד לא מוסבר. בטח שאינה מגרשת את מי שניסו לרצוח ופעלו נגד המדינה במה שקרוי הפרת אמונים. למה בעסקת שליט גירשו מחבלים לחו"ל ולעזה והיום זה לא אפשרי? יש תקדים וצריך להמשיך לפיו, מחבלים ובטח עם דם על הידיים צריכים להיות מגורשים אוטומטית אם אינם מסיימים את חייהם בכלא.
גם הפחד מפני השארת המחבלים ללא אזרחות הוא לא מוסבר, חייבים לשים את זה למבחן על ידי עשייה.
למחבלים יש זיקה תרבותית לאוכלוסיה הפלסטינית וזיקה כלכלית לרשות הפלסטינית כי:
1. הם מקבלים משכורת חודשית.
2. הם מקבלים מענק שחרור עם היציאה מהכלא (10,000$).
3. הם זכאים לתפקיד ברש"פ בדירוג "עוזר לתת שר" בדרגה ששווה לתא"ל. המשכורת לתפקיד הזה מובטחת לו, אם כי הוא יצטרך לעבוד באופן ממשי, רק אם יידרש לעשות כן באופן ספציפי.
4. הם זכאים לרכוש רכב ללא מיסים בשטחי הרש"פ.
זיקה שכזו מאפשרת לישראל להעביר מחבלים לשטחי הרש"פ ומחייבת את הרש"פ לתת למחבל אזרחות של הרש"פ. ישראל לא מעזה להעמיד את זה למבחן. פחד פשוט פחד.
ישנם מספיק דוגמאות לכאלה שחייבים להעמיד למבחן שכן מועד שחרורם עבר או קרוב מאד.
1) המחבל כרים יונס ערבי ישראלי מעארה רצח יחד עם בן דודו מאהר יונס את החייל אבי ברומברג מזכרון יעקב בשנת 1980. הנשיא פרס קצב את עונשו ל-40 שנה והוא אמור להשתחרר בקרוב מהכלא.
2) וליד דקה חטף ורצח ב-1984 את החייל משה תמם, הנשיא פרס קצב את עונשו ל-35 עד 37 שנה והוא עתיד להשתחרר ב-2023. וליד דקה חי לפני מאסרו בבאקה אל גרבייה.
3) רושדי אבו מוך, אחד מחברי החוליה שהשתתף בחטיפה וברצח של החייל משה תמם, השתחרר באפריל 2021 וחזר לגור בביתו בבאקה אל גרבייה.
4) המחבל מוניר רג'בי, תושב ישראל שהתגורר בחיפה חבר לחוליית חמאס מחברון כדי לסייע ולבצע פיגוע בחיפה שבו נרצחו 17 אזרחים, תשעה מהם ילדים, תלמידי בית ספר. הוא נדון בשנת 2003 למאסר עולם (שמשמעותו המעשית 20 שנה) ועומד להשתחרר מהכלא בשנת 2023.
5) אחיו איסמעיל רג'בי, שהיה קטין ב-2003, נשפט על חלקו לשמונה שנים וחזר וגר ועובד בחיפה
מחר הכנסת מתכנסת וחייבים לשים על השולחן את הצעת החוק לשלילת אזרחות וגירוש שלטחי הרשות של מחבלים מורשעים בטרור.
זו שעת מבחן לחברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה. אין פה שיקולים פוליטים, יש פה הגברת הבטחון האישי ומלחמה בטרור. ראינו שהטרור פוגע בכל מגזרי האוכלוסיה, ישראלים ללא קשר לדת או השתייכות. חייבים לפעול ועכשיו, חייבים לפגוע במחבלים איפה שיכאב להם, חייבים לייצר הרתעה. חייבים לשלול אזרחות של מי שמצטרף לטרור נגד מדינת ישראל ונגד אזרחיה.
הכותב הוא אביו של אסף (בלונדי) צור שנרצח בפיגוע אוטובוס 37 בחיפה בשנת 2003