את הקול הקורא הזה (ליתר דיוק: "קול קוראת", כיאה לתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן) היו אמורים חברי פורום הארגונים למען המשפחה לקרוא תוך התרווחות נינוחה על הכורסה וטפיחה עצמית הגונה על השכם.
בדברי ההסבר לכנס שקיימה השבוע המחלקה הוצגו למעשה כמה הישגים נאים מבחינתם של 15 ארגוני הפורום. אבל אם מביאים בחשבון לא רק את העובדות אלא גם את הניסוח וההקשר של הקול הקורא, נדמה שמישהו במחלקה למגדר מבקש להפוך את הפורום לדמון שוביניסטי־פטריארכלי שכל עניינו דחיקת רגליהן של נשים ואפלייתן לרעה.
לפני חודשים אחדים יצאה התוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן בקול קורא לחוקרות פמיניסטיות להגיש הצעות להרצאות קצרות בנושא "תגובות הנגד להישגי תנועת הנשים", לקראת כנס תחת כותרת זו שנערך השבוע. המוטיבציה לדון בנושא התעוררה בעקבות כתבתו של הילו גלזר בעיתון 'הארץ' על פעילות פורום הארגונים למען המשפחה, שבה צוין הישגו של הפורום בהפלת החוק למניעת אלימות כלכלית, חוק שארגוני הנשים ביקשו לקדם. בדברי ההסבר כותבת פרופ' אורלי בנימין כי "הצלחותיו של הפורום מורגשות על כל צעד ושעל, ובמיוחד עם האשמתן של נשים באלימות נגד גברים ובניכור ילדים נגד אבותיהם". עוד צוינו ארגוני הגברים אשר "מפילים אימתם על המערכת בהטיית החלטות שופטים נגד נשים".
לדעת חוקרות התוכנית למגדר, דוגמאות אלו ועוד מאותתות כי ישראל מתייצבת לצד מדינות אחרות "בהתפתחותן של תנועות ריאקציוניות המכוונות לחזור לימים שבהם נשים לא הצליחו להשפיע על המדיניות הציבורית, ומבני הדיכוי הפטריארכליים נהנו מעמדת כוח בלתי מעורערת". פרט לשאלה האם ובאיזה אופן קיימות בישראל תנועות התנגדות כאלה, אשר מבקשות לערער על "הידע הפמיניסטי", ביקש הכנס גם להביא לחשיבה משותפת בשאלה כיצד צריכות להגיב לכך הפמיניסטיות באקדמיה.
כשעיתונאי מסוים גלגל את המסמך המדובר לידיה של נעמה סלע, יו"ר פורום ארגוני המשפחה, היא הייתה המומה. ההאשמות שיוחסו לפורום כגוף שמקדם יחס מפלה ומדכא כלפי נשים היו בעיניה לא פחות מהוצאת דיבה ולשון הרע על פעילות הארגונים. "ההזמנה הזאת עצמה נוקטת אסטרטגיה פרוגרסיבית", היא אומרת, "הן בעצם לוקחות את כל מה שבעייתי באג'נדות שלהן והופכות זאת להאשמות כלפינו. העובדות בשטח מראות בדיוק הפוך מכל מה שהן כותבות. זה לא שאנחנו מאשימים נשים באלימות, אלא שעובדתית יש נשים שאלימות כלפי גברים - על פי הנתונים מדובר בשיעור של לפחות 25 אחוזים באוכלוסייה. הממסד המשפטי במדינת ישראל מפלה גברים לרעה ונשים לטובה. טוענים שאנחנו מדכאים קידום נשים? הרי בשדה הציבורי נשים משולבות בתפקידים הרבה יותר מחלקן היחסי באוכלוסייה. זו הוצאת לשון הרע נגדנו כדי לתייג אותנו כפועלים נגד נשים. אנחנו לא קוראים להחזיר נשים אחורה, אלא להחיל שוויון מגדרי אמיתי על נשים וגברים כאחד. לא להפלות גברים לרעה, ולא להוביל לכל מלחמת המינים שהן יוצרות כתוצאה מהאפליה הזאת".
סלע התקוממה לא רק על האשמות השווא כלפי הפורום, אלא על עצם אופיו האקדמי של הכנס, שבעיניה הוא זיוף אחד גדול: "הן מדברות אג'נדות ולא ידע. פטריארכיה זו אג'נדה. תיבת התהודה הזאת שנקראת חוגי מגדר לא רק מייצרת אג'נדות במקום מחקר, היא גם גורמת לשתיקה באקדמיה כי אף אחד לא מעז לדבר נגדן, ויותר חמור: יוצרת תיבת תהודה בתוך המערכות של מדינת ישראל, כמו הרווחה, החינוך, המשפט ועוד". לטענתה, אין מחקרים מדעיים או נתונים אמפיריים שמבססים את התאוריות־אג'נדות של חוקרות המגדר, ולמעשה הן מנחילות "לא־ידע". "הם ממציאים תיאוריות הזויות, אבל זה נכנס למשל כבסיס לתוכניות של משרד החינוך. בתחום המשפט יש אפליה חמורה בענישה נגד גברים ולטובת נשים. בתחום הרווחה, תקציבים מוזרמים רק לטיפול בנשים מוכות, וכשמגיע גבר מוכה הוא נשלח באופן אבסורדי לקבוצת טיפול של גברים מכים. בתקשורת מדברים על פערי שכר של 30 אחוזים בין גברים לנשים, בעוד בפועל הפער הוא שלושה אחוזים בלבד, אם מתחשבים בפערים ענייניים כמו תפקיד ורמת השכלה. יש עוד המון דוגמאות שכולן ממחישות איך כולם מדקלמים את הלא־ידע שמנחילים חוגי המגדר השונים. כל כנס כזה", היא חוזרת לרישא של הדברים, "הוא מסמר נוסף בארון המתים של המשפחה בישראל".
התשובה: "חחח"
סלע מיהרה להגיש פנייה למארגנות ולבקש כי נציגי הארגונים השונים יקבלו במה לשטוח את השקפותיהם ופועלם בכנס, במיוחד כמי שעשייתם מועלית בו על המוקד. הארגונים האחרים ירדו מראש מהפרק מבחינת המארגנות, אולם לסלע הוצע לשלוח תקציר של ההרצאה. סלע ונציגי שאר הארגונים ישבו להכין תקצירים להרצאותיהם בכנס, ושוב – כולם נדחו על הסף בתואנות שונות. גם בקשותיהם להיכלל כחברים בקהל נדחו בתשובה כי מדובר בכנס סגור. רק סלע זכתה למענה להצעתה, אולם בפניה הוצג מכשול נוסף: "הם ביקשו שאשלח משהו עוד יותר מפורט, בטענה שכך שולחים תקציר אקדמי להצעת הרצאה. בדקתי עם גורמים באקדמיה, שאמרו לי שאף אחד לא שולח יותר ממה שכבר שלחתי ואין בעיה להתקבל עם כזה דבר".
עוד הסבירה פרופ' בנימין לסלע כי המשתתפים בכנס משלמים סכום גבוה על כרטיס כניסה, שכן זהו כנס ברמה אקדמית גבוהה, ומשכך יש לוודא כי כל הרצאה אקדמית תהיה ברמה נאותה. "אמרתי לה: אני הסובייקט, אותי אתם חוקרים. את צריכה לשמוע אותי כמו שאני ולא להנדס אותי. אם אהיה ברמה נמוכה, תוכלי להסתייע בכך. אם אהיה ברמה גבוהה – תראי שאנחנו צודקים. לבסוף הצעתי לה שאכין הרצאה מפורטת ומצגת ואשלח לה לקראת ההרצאה, אך בתנאי שנסכם על תשלום מראש כדי שלא אעבוד לריק. הזמן שלי באמת שווה הרבה כסף". התגובה המפתיעה של אשת האקדמיה הנכבדה במייל החוזר הייתה: "חחחחח". "בזה מבחינתי נגמר הדיאלוג", אומרת סלע, "אני לא מנהלת דיונים עם מי שמגיב כך". הפרופסור ניסתה לאחר מכן לגשש שוב מול סלע, אך זו הסתפקה באיחולי הצלחה ובהזמנה עתידית לקפה ועוגה חינם.
ד"ר רונית עיר־שי, העומדת בראש המחלקה ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן, דחתה בשיחה עם 'בשבע' מכול וכול את טענות הפורום. לדבריה, דווקא הפורום וארגוניו הם אלה שמתנהגים בצורה מוטת אג'נדה ולא מקצועית. שוחחנו עימה השבוע בעיצומו של הכנס המדובר, וביקשנו להבין ראשית כול מדוע רואה לנכון המחלקה למגדר, אשר מייצגת בתפיסותיה תנועה פמיניסטית רחבה, בעלת קשת של ארגונים חזקים ומעוגנים היטב מבחינה תקשורתית וכלכלית, לארגן כנס אקדמי נגד האג'נדה שמובילים מספר מועט של גופים דלי תקציב. האם הם אכן כה מאיימים? "אנחנו לא נבהלות", אומרת ד"ר עיר־שי, "אבל יש לנו צורך להבין מה הן ההתנגדויות ואיך מתמודדים איתן. זה גם ברמה האקדמית אבל גם במישור הפרגמטי. מדובר, אגב, בתופעה גלובלית שמתרחשת לא רק בישראל. בכנס היום הייתה גם הרצאה על התנועות המתנגדות לשוויון מגדרי באירופה. אנחנו מנסות להבין מה קורה".
מדוע זה מתבטא גם במישור הפרגמטי, כדברייך, ולא רק האקדמי? האם כמחלקה באוניברסיטה אינכן אמורות לעסוק במחקר אקדמי בלבד ולא בקידום אג'נדות בשטח?
"יש אצלנו גם מה שנקרא 'מגמת מגדר בשטח', זה מסלול של תואר שני ללא תזה, ומטרתו להביא את כל הידע מהמחקר האקדמי בנושא גם לאקטיביסטים ואקטיביסטיות מובילים בחברה הישראלית. לכן יש לנו גם היבט פרגמטי".
אנשי הפורום טוענים שדחיתם בקש את בקשותיהם להשתלב בכנס ולהרצות על תפיסותיהם ופועלם. האם ייתכן שבכנס אקדמי לא ייתנו מקום להשמעת דעות שונות, ובעיקר – לא יאפשרו למושא המחקר לשטוח את עמדתו?
"זה פשוט לא נכון", היא מכחישה נמרצות, "זהו כנס אקדמי. אילו היו מגישים תקציר אקדמי לכל דבר ועניין, הם היו מתקבלים. ביקשנו מנעמה סלע הצעה עם בסיס אקדמי - והיא ביקשה תשלום. אנחנו לא משלמים לאף מרצה בכנס, גם מרצים מחו"ל לא קיבלו תשלום על הרצאה בכנס. אם אכן היא הייתה באה עם הצעה אקדמית, והיו רוצים לדבר ולהתדיין כמו בכנס אקדמי, היא הייתה מתקבלת. אני חשה שהם לא רצו לשטוח טיעונים בצורה אקדמית אלא להתעמת".
ד"ר עיר־שי מציינת עוד כי הכנס בהחלט העלה את עמדות ההתנגדויות שבהן דנו: "עורכת הדין מירב שמואלי דיברה בכנס והציגה בצורה עניינית את עמדת המתנגדים לחוק אלימות כלכלית. אם מישהו היה רוצה להציג את הדברים בצורה עניינית ולא כדי להתעמת ולבוא בצורה דווקנית ולטעון שפוגעים בערכי המשפחה, היו נותנים לו לדבר. בכל מקרה, העמדות הללו הוצגו בכנס".
בפורום טוענים כי המחקרים שלכן אינם מבוססים על העובדות בשטח בנוגע למתרחש בשוויון המגדרי, ואף סותרים אותן. לדבריהם, כל כוונתכן היא הטמעת האג'נדה של קידום נשים, גם על חשבון הגברים, אך אין לכך כל תמך מחקרי, וההפך – הדברים מנוגדים לממצאי מחקרים גם מהעולם.
"טענות אלו הן ביזיון מוחלט. אני טוענת בדיוק את אותן טענות נגד ארגוני הפורום. אנחנו מבוססים על נתונים ומספרים אמיתיים. הם בעלי האג'נדה והם אלה שמעוותים את הנתונים כדי להציג כאילו יש שוויון. אני מודה שהתקדמנו בנושא הזה בעשורים האחרונים, אבל עדיין יש מה לעשות. הטענות אינן ראויות לתגובה. הם עושים בדיוק את מה שהם טוענים נגדנו".
חלק מחברי הפורום ביקשו להשתתף כקהל בכנס, אך קיבלו תשובה כי הכנס סגור. מדוע לא לאפשר אפילו השתתפות כקהל?
"הכנס היה פתוח לקהל, וגם בזום", מתקנת ד"ר עיר־שי ומודה: "חבל, לא הייתי מודעת לדברים בזמן אמת. אני מניחה שהיה חשש שמי שנרשם מהפורומים האלה לא בא באמת לשמוע אלא לחבל בכנס. כבר היו דברים מעולם. בגדול, היה אפשר להירשם ולהיכנס לכנס או בזום או פיזית".
נעמה סלע אומרת שהניסוח שהוצא בקול הקורא לכנס הוא בגדר הוצאת דיבה נגד ארגוני הפורום, שמעולם לא ביקשו לדכא נשים או להאשים אותן לשווא באלימות. מה תגובתך?
"אי אפשר לומר עלינו שאנחנו מוציאות את דיבתם אם הם מתגאים בהכשלת החוק למניעת אלימות כלכלית. לדעתנו זה חוק חשוב מאין כמוהו, ובכנס נשמעו נתונים שתומכים בכך כמו גם ניתוח משפטי על נחיצותו וחשיבותו, המבוסס בין השאר על ניתוח עדויות של מאות נשים שנפגעות מדי שנה מאלימות מסוג זה".
עיר־שי מסבירה גם מדוע לפי דרכה אין בכלל מקום לטענות על אלימות נשית נגד גברים: "אנחנו לא מכחישות בשום צורה אלימות של נשים נגד גברים, משום שאנחנו זונחות כל תפיסה מהותנית, בניגוד לאתוס המוצהר של הארגונים למען המשפחה. אנחנו כן מכחישות את טענת הסימטריה, שלדעתנו נשענת על מחקרים לא מבוססים ונתונים לא מהימנים שניתן לפרשם בכל מיני דרכים.
"טענת הסימטריה מייתרת את הניתוח המגדרי של התופעה, מנסה למחוק את העובדה שגבריות כוחנית שמחוברת לתפיסה של זכאות לכבוד ולציות היא הגורם העיקרי לאלימות אינטימית", היא ממשיכה ומסבירה. "לא כל גבר מחובר לתפיסה הזאת, אבל רבים עדיין כן. ודרך אגב, איך טענת הסימטריה הזאת עומדת מול התופעה של רצח נשים בידי בני זוגן? האם הן אשמות ברציחתן? האם יש תופעה מקבילה הפוכה?"
לתגובות:
***