משבר נפשי

שנתיים של קורונה, ולצידה גם ימים של מתיחות ביטחונית, גרמו לעלייה ניכרת במספר הפניות לטיפול פסיכולוגי בישראל.

אך האם הפונים זוכים למענה הולם? מסתבר כי התשובה לכך שלילית. אם עד לא מכבר היה צורך להמתין כחצי שנה לתור בפסיכולוגיה הציבורית, כעת התורים רק הולכים ומתארכים. ח"כ מיכל וולדיגר (הציונות הדתית) מוטרדת ביותר מהמצב: "הפסיכולוגיה הציבורית בקריסה אמיתית", היא קובעת. "לא מדובר במילה מכובסת, יש לנו כאן בישראל קריסה נוראית של השירות הפסיכולוגי, אין מספיק פסיכולוגים ציבורים בכל הרמות, ולכן במצב טוב אדם מקבל תור אחרי חצי שנה ואפילו יותר. בהרבה מקרים גם פסיכולוגים חינוכיים בורחים, כי השכר שהם מקבלים אחרי שנים רבות של לימוד והתמחות הוא נמוך. קשה למצוא התמחויות, ועד שמאתרים, השכר בגינן הוא כמעט בגדר התנדבות. הם מרוויחים שכר מינימום וזאת בושה. לכן הפסיכולוגים בורחים מהציבורי אל הפרטי, וכך המחסור הולך ומעמיק", מסבירה ח"כ וולדיגר.

ד"ר איילה בלוך, מרצה בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת אריאל ויו"ר מועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות

צילום: יניב אשרת

נזקכלכליחמורלמדינה

"ככל שנשקיע יותר בפסיכולוגיה הציבורית, מדינת ישראל תרוויח, כי חוץ מהצד הערכי והמוסרי בעזרה לאנשים שנקרה בדרכם קושי ומבקשים עזרה, יש כאן גם צד כלכלי", מדגישה ח"כ ולדיגר, ומפרטת כי על פי עבודת המחקר שערך בועז סופר ופורסמה על ידי הפורום של הפסיכולוגיה הציבורית, הנזק למדינת ישראל בגין היעדר תקנים הוא 60 מיליארד שקלים בשנה. "למשל, אם אדם פוטר מהעבודה ונכנס לקושי, הוא יכול לשקוע במשבר נפשי, וכך במקום לצאת מהמשבר כאדם 'נורמטיבי', הוא נהפך להיות 'מטופל' ומקבל קצבאות נכות, נהפך להיות נטל על החברה ולא נכס".

חרף הקושי שיש בתקופות מורכבות כמו הסלמה במצב הביטחוני או משבר הקורונה, הפסיכולוגים מנסים למצוא פתרונות יצירתיים למען הנזקקים לסעד נפשי. "בעקבות מגפת הקורונה יש ביקוש באופן כללי לטיפול פסיכולוגי, גם בשירות הציבורי וגם בשירות הפרטי, ומערכות בדרך כלל עונות באיחור, ולכן באמת קשה לתת מענה באופן מיידי לעלייה בצורך לטיפול, שהוא צורך אמיתי", אומרת ד"ר איילה בלוך, מרצה באוניברסיטת אריאל בחוג לפסיכולוגיה, מנכ"לית ומנהלת מקצועית של עמותת המכון הלאומי לשיקום נוירופסיכולוגי ויו"ר מועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות. "אחד המפתחות לפתרון המצב הוא ליצור איזושהי גמישות. לדוגמה, הרבה מאוד פסיכולוגים שרק טיפלו פנים אל פנים החלו לטפל גם מרחוק. כך אפשר להרחיב את שעות העבודה של הפסיכולוג, וזה הועיל מאוד גם לאנשים שלא יכלו להגיע בגלל סגר או בידוד או מסיבות אחרות. לצד זאת בוצעו כמה צעדים, כמו קול קורא למענה קצר מועד של טיפול פסיכולוגי – כלומר, במהלך המגפה יצא מבחן תמיכה של אגף בריאות הנפש שעודד את קופות החולים לתת מענה של שלושה טיפולים שיחתיים לכל פונה. כל הקופות פרסמו קו כזה לפניות וקיבלו תגמול ממשרד הבריאות".

פתרון נוסף שמציעה ד"ר בלוך הוא הוספת תקנים והעלאת השכר. "ברור שצריך להעלות את השכר ולהוסיף תקנים. ככל שהציבור וגם המערכות השונות מבינים יותר את הצורך האמיתי בטיפול פסיכולוגי, כך אפשר למנוע הרבה פעמים הגעה למצבים הרבה יותר מורכבים וקשים שבהם נדרש טיפול שעולה יותר כסף ולטווח ארוך יותר.

"בעקבות הקורונה כל כך הרבה אנשים מבינים את החשיבות של טיפול פסיכולוגי, רוצים בו ומעוניינים בו, ובטווח הרחוק אני מאמינה שזה ישפר את היכולת של הפסיכולוגיה הציבורית. עליית השכר והוספת התקנים צריכות להתבצע במקביל לפתיחת מגמות לתואר שני באוניברסיטאות השונות בכל תחומי הפסיכולוגיה: קליני, שיקומי, חינוכי, תעסוקתי, רפואי והתפתחותי".

ד"ר אבידן מילבסקי, פסיכולוג ומרצה בכיר בחוג למדעי ההתנהגות באוניברסיטת אריאל בשומרון, מצטרף לדברי ד"ר בלוך בנוגע לפתיחת מגמות נוספות לתואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטאות ובמכללות. "עברו אצלי הרבה סטודנטים טובים שהנחיתי בסמינריון ולא הצליחו להתקבל לתואר שני, והיום הם עוסקים כל מיני תחומים אחרים או הולכים לכיווני טיפול לא הכי יעילים. היו גם כאלה שאפילו נסעו לאירופה ללמוד פסיכולוגיה בצ'כיה, ולצערי תלמידים שמגיעים אליי אחרי שלומדים שם, קשה להם להתקבל להתמחות בישראל, כי הלימודים שם לא כל כך מוצלחים. כל הבעיות הללו היו יכולות להיפתר אם היו מקבלים אותם לתואר שני בפסיכולוגיה כאן בישראל, וכך היינו מכשירים הרבה פסיכולוגים מצוינים לעתיד".

לדברי ד"ר מילבסקי, הפתרון העיקרי למענה פסיכולוגי בשירות הציבורי הוא קודם כול עלייה בשכר. "מהניסיון שלי, אלו שנמצאים בשירות הציבורי הם או מתמחים - כי כדי לקבל תחום התמחות בפסיכולוגיה, כמו פסיכולוג קליני, צריך לעבוד במקום ציבורי לפחות ארבע שנים - או שמה שמניע אותם הוא תחושת שליחות, כי הם מבינים שיש צורך גדול בטיפול פסיכולוגי בקרב אנשים שאין להם יכולת לשלם לפסיכולוג באופן פרטי", מסביר ד"ר מילבסקי. "אלו אנשים שעושים עבודת קודש, כי הקולגות שלהם שעובדים בשוק הפרטי עושים הרבה יותר כסף. פסיכולוג שצריך לפרנס את המשפחה שלו יודע שהוא יכול לעבור לפרטי ולהרוויח הרבה יותר, במיוחד אם הוא טוב במה שהוא עושה. אם הוא לא יזכה לתנאים טובים במגזר הציבורי, הוא יעבור לשוק הפרטי. יחד עם זאת, אם יוסיפו תקנים ויעלו את השכר, אני חושב שאנשים יעדיפו להישאר בשירות הציבורי, כי בתור עצמאי הפסיכולוג נדרש להוציא פנקסים וקבלות, בקשות תשלום ובניית מערכת - זה כאב ראש ועוגמת נפש שאין בשירות הציבורי. לכן ברגע שיהיו יתרונות בשני התחומים, לא יהיה צריך הרבה כדי להשאיר פסיכולוגים בשירות הציבורי".

ד"ר מילבסקי, חבר הוועדה לפסיכולוגיה ציבורית, משתף כי למרות היותו פסיכולוג ומרצה באוניברסיטת אריאל, בגלל שהדוקטורט שלו מארצות הברית הוא נאלץ לעבור ביורוקרטיה רבה כדי לקבל את המומחיות שלו בארץ. זו עוד דוגמה קטנה להתנהלות, במקרה הזה מול עולה חדש, שמעכבת כניסת פסיכולוגים לשירות הציבורי. "בארצות הברית הייתי פסיכולוג התפתחותי, וגם פה בישראל אני רשום בפנקס הפסיכולוגים, אבל טרם אישרו לי את המומחיות שלי כפסיכולוג התפתחותי, כי המומחיות בארה"ב לא תואמת לארץ. בארה"ב ד"ר לפסיכולוגיה התפתחותית הוא לאורך כל שלבי החיים, כולל בני נוער ומבוגרים, ואילו פה בארץ התפתחותי מוגדר רק לגיל הרך. אני רק סיפור אחד, אבל אני מכיר עוד הרבה פסיכולוגים שיש להם הכשרה מצוינת, והם הולכים לשוק הפרטי - כי קשה מאוד להתקבל להתמחות בציבורי. שלחתי מייל למשרד הבריאות עם הסילבוסים שלמדתי לפני עשרים שנה לתואר שני ודוקטורט, ורק אחרי שלושה חודשים החזירו לי תשובה. אני מבקש, למען השירות הציבורי - תקטינו את הביורוקרטיה".

מה עושה הוועדה לפסיכולוגיה ציבורית לפתרון הבעיה?

"קודם כול מעלה את המודעות לצורך בפסיכולוגיה ציבורית. שנית וחשוב יותר, הוועדה מנסה להעצים את הפסיכולוגיה הציבורית מבחינת תקנים ותנאים טובים יותר, זו העבודה המרכזית שלה. כמו כן יש מפגשים, מנסים לעבוד מאחורי הקלעים מול אישי ציבור כמו חברי כנסת וקובעי מדיניות לשיפור המצב".

מענה פסיכולוגי גם בקופות החולים

בשנת 2012 חתם סגן שר הבריאות דאז, הרב יעקב ליצמן, על צו ממשלתי להעברת האחריות הביטוחית על שירותי בריאות הנפש ממשרד הבריאות לקופות החולים, כפי שהייתה הכוונה המקורית של החוק לביטוח בריאות ממלכתי. ב־1.7.2015 נכנסה הרפורמה לתוקפה. משמעותו של מהלך זה היא איחוד של רפואת הנפש ורפואת הגוף, ויצירת כתובת אחת למתן שירותים אלו - קופות החולים. "צריך לתת שירותים פסיכולוגיים בבתי החולים הפסיכיאטריים ובמרפאות הפסיכיאטריות, צריכים להיות שם פסיכולוגים רבים וחשובים. אבל צריך גם לתת מענה פסיכולוגי לא רק באגף לבריאות הנפש, אלא בכל המרפאות הראשוניות. כמו שיש רופא משפחה ורופא עיינים, כך צריכים לשבת פסיכולוגים בכל המרפאות השיקומיות ולתת מענה. בכל מקום שעושים רפואה צריכים גם פסיכולוגים", טוענת ד"ר איילה בלוך. "במקום המציאות הנוכחית, שאדם שרוצה לקבל טיפול פסיכולוגי חייב לקבל אבחנה פסיכיאטרית ולחכות חצי שנה לפחות, פסיכולוג בכל מרפאה ראשונית יקצר את התורים. צריך לדרוש מקופות החולים להעניק את השירות הזה, כי יש חוזר של חטיבת הרפואה במשרד הבריאות שאומר שכמעט בכל קופת חולים צריך להיות פסיכולוג, כדי שהדבר לא ייפול רק על בריאות הנפש. כשזה ייעשה, התורים בהכרח יתקצרו".

ח"כ וולדיגר מבקשת להדגיש כי לדעתה רפורמת משרד הבריאות לא יעילה, וכי רק הבטחת אופק תעסוקתי לפסיכולוגים היא המפתח ליצירת פתרון הולם. "העברת האחריות מהמדינה לקופות החולים לא מתקיימת בפועל ולמעשה יצרה יותר בעיות, כי בינתיים קופות החולים לא מטפלות מספיק ובעיקר רבות על תקציבים מול משרד הבריאות ובתי החולים. כדי להגיע לפתרון הולם צריך להביא פסיכולוגים שיעבדו בתוך השירות הציבורי, ובמקום שיעבדו כמו היום ברבע משרה או חצי משרה, הם יעבדו במשרה מלאה, כי יבטיחו להם אופק תעסוקתי. זה אומר שלא רק שהם יקבלו כבר בתחילת דרכם המקצועית שכר ראוי, אלא הם גם ידעו שיש להם השתלמויות ועליות צפויות בשכר. במקביל יש להוסיף תקנים שיגרמו לפסיכולוגים לבוא למגזר הציבורי מרצונם החופשי, כי כרגע יש מעט מאוד תקנים, והפסיכולוגים לא מעוניינים בחצי משרה, כי יש להם כמות עבודה לא פרופורציונלית להיקף של חצי משרה, ומשרד הבריאות מצידו אומר: קודם תאיישו את התקנים שיש. אם יהיו הרבה תקנים הנטל יתחלק בין כולם, והמצב בשירות הפסיכולוגי יהיה טוב בהרבה".

בנקודה זו מפתיעה ד"ר בלוך וטוענת כי אין מחסור בפסיכולוגים: "אנחנו מדינה עם מספר פסיכולוגים לנפש גבוה במיוחד ביחס ל־OECD. יש הרבה פסיכולוגים עם תואר שני, הבעיה היא מחסור בפסיכולוגים שעברו התמחות", היא מחדדת. "צריך לקלוט עלייה ולהכשיר עולים, זה רעיון נהדר ומאוד נכון. יש אנשים שלמדו בחו"ל פסיכולוגיה וצריכים התאמות, כי הטיפול הפסיכולוגי הוא טיפול שיחתי שדורש שפה, ולכן ברוב מקומות ההכשרה ההתמחות דורשת עברית ברמה טובה כדי לטפל. אז בין השאר מה שצריך לעשות הוא להכשיר את העולים בשפה העברית. בנוסף צריך לקצר התמחויות, לפתוח התמחויות נוספות ולחשוב על עוד פתרונות, כמו למשל פסיכולוג בסיס, שזה מסלול קצת יותר קצר משאר הפסיכולוגים. אלו פסיכולוגים שיכולים לטפל באנשים שרק רוצים עזרה ותמיכה בחיי היומיום. רוב האנשים נמצאים במצוקה, ולכן הפסיכולוג הבסיסי יכול לסייע להם. כיום כדי להיות פסיכולוג צריך תואר ראשון, תואר שני עם מחקר ברמה של תזה, במהלך התואר השני יש שנה של פרקטיקום, אחרי התואר עוד ארבע שנות התמחות, ובסוף בסוף יש לפסיכולוג ידע ייחודי בשלושה נושאים: אבחון, טיפול ומחקר פסיכולוגי. במודל של הפסיכולוג הבסיסי יש מסלול קצת יותר קצר משאר הפסיכולוגים", היא מסבירה את הרציונל. "אנחנו צריכים לקדם עוד פתרונות כאלה שיעזרו ליותר פסיכולוגים לעבור את ההתמחות".

***