הם התמקמו על גג בניין סמוך, זמן ארוך לפני השעה שבה נקבו קציני המודיעין של היחידה. אל נקודת האיתור אמורים להגיע כמה מבוקשים, עוד לא ברור כמה. הם לא נרתעו מהצפיפות של השכונה שבה נמצא היעד, וגם לא מגודלה של האוכלוסייה העוינת. שמונה לוחמים אמיצים, רק אקדחים תחובים בחגורתם ואמצעי תצפית ותיעוד מתקדמים בידיהם.
המודיעין היה מדויק. לקראת ערב הגיעו המבוקשים בזה אחר זה. הלוחמים האמיצים, אנשי המפלג הלאומני של ימ"ר ש"י, שלפו את אמצעי התיעוד והחלו לצלם בתושייה עזה את נערי הגבעות שבאו לחתונת חברם משוחחים זה עם זה. המטרה: להביא כמה שיותר ראיות מפלילות לחלוקת כיפים בין נערים שהוצא נגדם צו מנהלי האוסר עליהם לקיים כל קשר ביניהם. המבצע נחל הצלחה: חמישה כתבי אישום בגין הפרת הוראה חוקית הוגשו לבית המשפט, והנערים הצעירים הוכתמו פלילית לכל החיים בעוון חיבוקים קלים מחוץ לאולם שמחות ירושלמי.
הרבה יותר מפעם אחת דובר כאן ובמקומות אחרים על החשיבות של הזרוע המשפטית במאבק בטרור. המקרה שהוזכר הוא סיפור אמיתי בן יותר משנתיים, שפורסם בזמנו בכלי התקשורת. על רקע שבירת הראש המשפטית של ממשלת ישראל והייעוץ המשפטי במאבק בטרור הערבי־ישראלי שהרים ראש בשבועות האחרונים, נחמד להיזכר בכלים המשפטיים היצירתיים שהמערכת ידעה להשתמש בהם כשדמיינה טרוריסטים יהודים. והאמת שאין צורך להיזכר: בימים אלה ממש, כשהטרור האסלאמי משתולל, נרשם שיא דווקא במספר הצווים המנהליים שהוצאו נגד נערי גבעות, כמו גם במידת חומרתם.
סירוס מבית היוצר היועמ"שי
פרט לרצחנותו החריגה, גל הטרור האחרון התאפיין גם בפרופיל הבעייתי של המחבלים, שהיה אמור להדליק נורות אדומות בקרב כוחות הביטחון עוד לפני התרחשות האסון. המחבלים בפיגועים שאירעו בבאר שבע, בחדרה ובבני ברק הם בעלי עבר טרוריסטי מובהק, וחלקם אף נשפטו בערכאות בישראל וריצו עונשי מאסר. כאשר התכנס הקבינט הביטחוני להתייעצות בשבוע שעבר, היה ברור שסיכול טרור של אזרחים ישראלים שווי זכויות יגרור קשיים משפטיים. הכלים הפליליים הרגילים, כפי שהוכח, לא הניבו תוצאות; אך גם שימוש סיטונאי בכלים מנהליים כפי שנעשה כלפי טרוריסטים פלשתינים, לא בא בחשבון.
המענה שהעניקו היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה והמשנה שלה לתפקידים מיוחדים רז נזרי, היה חלקי למדי. במצב המשפטי הנתון, כך הגדירו, שימוש בכלי של מעצרים מנהליים נגד אזרחים ישראלים דורש הליך ארוך וסבוך הרבה יותר מהמקובל בשטחי יו"ש. בעוד שחשודים פלשתינים חוסים תחת שלטונו של המפקד הצבאי ביו"ש, קרי אלוף פיקוד המרכז, חשודים ישראלים זוכים לכל ההגנות שמעמיד לרשותם החוק הישראלי. המשמעות המעשית היא שכדי לעצור מנהלית חשוד פלשתיני, די באינדיקציה של שב"כ וצו שחותם עליו האלוף, ואילו מעצר כזה של בעל אזרחות ישראלית מצריך אישור של שר הביטחון, מחלקת הבג"צים בפרקליטות, היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה, ולבסוף גם אישור נשיא או סגן נשיא של בית משפט מחוזי. כך גם נראים המספרים: בעוד שמספר העצורים המנהליים הפלשתינים נע בטווח של 500-400 באופן די רציף, את הערבים אזרחי ישראל שנעצרו מנהלית במהלך השנים אפשר לספור בעזרת אצבעות שתי הידיים.
בהודעה שהוציא ראש הממשלה בעקבות הישיבה ההיא תואר המעצר המנהלי ככלי חדש שיופעל נגד ערבים ישראלים החשודים בהשתייכות לארגוני טרור או בתכנון פיגוע. למען הדיוק, השימוש בו – אם יתבצע – הוא אכן נדיר באופן יחסי, אך הכלי עצמו קיים ועומד מאז קום המדינה. הוא מעוגן כחלק מחוק סמכויות שעת חירום, שבו נדרשת רק החלטה של שר הביטחון ואשרור שלה על ידי שופט מחוזי. יתר הפרוצדורות שנערמו עליה על ידי היועצת המשפטית לממשלה הן תוספות מאוחרות, על פי מסורת מוסד היועץ המשפטי לממשלה, שהופכת את השירות שהוא מעניק לחובה קדושה.
הקושי ביישום של כלי המעצרים המנהליים, כך על פי הנחיית היועצת המשפטית לממשלה, לא נגמר בשרשרת האישורים הנדרשת. יש פער מהותי בתשתית המודיעינית הנדרשת כדי להפעיל את הכלי בין שני צידי הקו הירוק. ההנחיה שהגיעה מהיועמ"שית בהרב־מיארה דורשת תשתית ראייתית שתבסס חשד סביר, כפי שנדרש גם במסלול הסטנדרטי של מעצר. היתרון היחיד שמוסיף הכלי המנהלי הוא היכולת להימנע מחשיפת המידע ומקורו בפני החשוד ועורכי דינו, והסתפקות בהתרשמות של השופט המחוזי בלבד. היתרון הוא בכך שמידע מודיעיני מפליל שאספו השב"כ או גופים אחרים יוכל לשמש בבית המשפט, מבלי לחשוף שיטות פעולה או מקורות.
המעבר מהתחום הסמוי אל אולמות המשפט החשופים לעין כול הוא אכן מכשול שהסרתו תוכל לסייע למאבק בטרור, אך הצורך בתשתית ראייתית רגילה מצמצם את היכולת לעצור התארגנויות בשלב מספיק מוקדם. בהתאם לכך, גם המספרים שחשפו במערכת הביטחון ביום שני האחרון אינם מזכירים אפילו ברמז מבצעי חירום שמאפיינים תקופות מדממות כאלה: בסך הכול שמונה ערבים ישראלים נעצרו מנהלית בחשד להתארגנות טרור.
אלוף הקשקוש
ובינתיים, כאילו ביקום אחר, המאבק בטרור המדומיין של נערי גבעות ביהודה ושומרון מגלה גמישות, יצירתיות והתגברות על קשיים משפטיים. בהתאם לדירקטיבה של מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן, שכנראה לאורו הולכים שרינו ויועצינו, מה שצריך להטריד את כולנו בחודש הרמדאן הרצחני הוא דווקא אלימות המתנחלים. בגזרה הזאת מצאו כוחות הביטחון דרך מתוחכמת להגביר את הלחץ בלי להידרש לתשתית ראייתית וסדרת אישורים. כאן הרי לא מדובר בנשק חם וברצח של אזרחים – עניינים משניים בחשיבותם – אלא באיום הקיומי של ריסוס כתובת גרפיטי, שלא לומר ניקוב צמיגי מכוניות.
זו אומנם לא פרקטיקה חדשה, אבל העלייה החדה שחלה בשימוש בה מאז האימוץ המעוות של קמפיין "אלימות המתנחלים" בולטת מאוד לעין. מדובר בצווים מנהליים, האחים החורגים והיעילים של המעצרים המנהליים. הצווים הללו מתחלקים למגוון סוגים, מהגבלות על תנועה ועד הגבלות על יצירת קשר, והפרוצדורה הנדרשת כדי להוציא אותם לפועל היא המלצת שב"כ וקשקוש בעט של אלוף הפיקוד, שמשמש כחותמת גומי. תשתית ראייתית ואישור שופט בכלל לא עולים על הדעת. נדגיש: הפרקטיקה הזאת פועלת בקלילות המדוברת גם על תושבי יו"ש וגם בתוך תחומי הקו הירוק. כל ההבדל הוא באלוף החותם – בתוך הקו הירוק חותם אלוף פיקוד העורף, ומחוצה לו אלוף פיקוד המרכז.
הזכות המפוקפקת לקבל צו כזה שמורה אך ורק לנערי גבעות. בחודשיים האחרונים קיבלו בארגון 'חננו' לא פחות מ־15 פניות לעזרה בהתמודדות עם צווים כאלה על ידי נערים או בעלי משפחות שקיבלו צווים מנהליים. המספר הזה מתעד רק חשודים שפנו ל'חננו' לצורך סיוע משפטי, ולא כולל את מי שקיבלו על עצמם את הדין או מי שסוחבים איתם הגבלות מתקופה מוקדמת יותר. על פי הערכת 'חננו', מספר נערי הגבעות שנגדם עומדים צווי הגבלה מנהליים נכון להיום הוא כ־30, נוסף על חשוד שיושב במעצר מנהלי כבר כחודשיים.
הצווים המנהליים הם לכאורה כלי דרקוני פחות ממעצר מנהלי, ולכן גם הפרוצדורה פשוטה יותר, אך בפועל ההגבלות עשויות להיות מכאיבות ואפקטיביות למדי. אחת הפניות שהגיעו ל'חננו' בחודש האחרון נוגעת לצעיר תושב גבעות שילה שהורחק בצו מנהלי מתחומי יהודה ושומרון, למעט היישוב חיננית. לצעיר אין אף בני משפחה או מכרים בחיננית, כך שההקלה הזאת לא הועילה לו במאומה. מכיוון שלא מצא מקום בתוך תחומי הקו הירוק להעביר בו את חודשי ההגבלה, ביקש אישור מיוחד להתגורר אצל אחיו בכוכב השחר, והאישור אומנם ניתן, אך בתנאים של מעצר בית. כלומר, בדרכים עקלקלות וביצירתיות אין קץ הצליחה מערכת הביטחון להטיל מעצר בית מנהלי בלי לעמוד בסטנדרטים הנדרשים למעצר מנהלי.
הטריק הזה חוזר גם בצווים האחרים. בעל משפחה באחד המאחזים קיבל צו האוסר עליו לנוע ביהודה ושומרון מחוץ לתחומי היישוב שלו. המשמעות בפועל היא שהבחור איבד את פרנסתו, ומצבו הכלכלי גרוע אפילו יותר מזה של עציר לפי הספר. בחור אחר, רווק, הורחק לקריית ארבע מבלי שיש לו שם אף מכר או קרוב, ונדרש להתייצב בתחנת המשטרה שם פעמיים בשבוע. המקרים עוד רבים, אבל הפרקטיקה זהה: להשבית את חייו של אדם ולנתק אותו ממרחב המחיה שלו, אך לעשות זאת בערמומיות משפטית שתפטור את המערכת מהצורך להמציא ראיות ולבסס את חשדותיה.
הצווים הללו, לעשרותיהם, הם לא עוד אות כתובה שהמשטרה לא יודעת לאכוף. כפי שתואר לעיל, המשטרה משקיעה משאבים רבים באכיפה של הצווים ובהעמדה לדין של המפירים אותם. בעיניי ראיתי פעם בחור שעמד נגדו צו הרחקה מיהודה ושומרון למעט קריית ארבע-חברון. הוא הגיע למאהל מחאה סמוך לעתניאל, בעקבות הפיגוע שבו נרצח מיכי מרק הי"ד, וחמש דקות מאוחר יותר הגיע למקום גם רכב בילוש ובו שני שוטרים סמויים, שנשארו במקום במשך שעות ארוכות כדי לפקח שאינו חורג מגבולות הגזרה. האכיפה הזאת אינה דקדוק בלשון החוק גרידא, אלא שלב נוסף בהתחכמות המשפטית. המשטרה מרבה לאכוף ולתעד אירועים של הפרת צווים לא רק בשל דבקותה המפורסמת בשלטון החוק ובהחלת המשילות על כל חלקי מדינת ישראל, אלא גם ובעיקר כי זו הזדמנות נהדרת להגיש כתבי אישום נגד הנערים ולהעביר את המערכה נגדם מהמגרש המנהלי הבעייתי אל המגרש הפלילי והנוח. על פי הנתונים האחרונים שנאספו בעזרת בקשת חופש מידע של ארגון לביא, השיטה הזאת מניבה פירות לא רעים בכלל: בין השנים 2020-2015 עמד המספר השנתי לתיקים שנפתחו בגין הפרת הוראה חוקית (כלומר, הפרת צו מנהלי) על 30 תיקים בשנות השפל ו־60 בשיא.
כשמחברים את התמונה ומנסים להשוות בין שתי זרועות של המערכת שפועלות כביכול נגד טרור, קשה להתעלם מהיצירתיות ומהדבקות במטרה של הזרוע האחת לעומת החריקה הביורוקרטית של חברתה. זה חמור כשלעצמו, אבל חמור עוד יותר כשמבינים שהזרוע המקרטעת פועלת נגד טרור בעל כוונות ואמצעים רצחניים שמטרתו למוטט את אושיות המדינה, בעוד הזרוע המתוחכמת והנחושה עושה זאת כדי למנוע אירועים ששיאם הוא עבריינות רכוש, וגם זה מתוך כוונה לחזק את האחיזה היהודית בארץ ישראל, גם אם בדרכים עקלקלות לעיתים. זה מחדל ברמה המבצעית כמובן, אבל הרבה למעלה מזה, זהו בלבול עמוק בתפיסה הערכית.
לתגובות: yoniro770@gmail.com
***