תתחפפו מפה
אמנם רבים מאוד משוכנעים שהמקצוע שלהם הוא החשוב בעולם, וטוב שכך, אבל עיתונאים חייבים להבין שעם כל הכבוד לקדושת זכות הציבור לדעת ולחובת הדיווח והפרסום, כאשר מדובר בחיי אדם הם נדרשים להתחפף הצידה ולא להפריע לכוחות הביטחון לעשות את שלהם.
הטרלול הזה של עיתונאים מתנשפים עם מיקרופונים שלופים צמודים לכוחות ימ"מ, שב"כ, מג"ב, משטרה, צה"ל, יס"מ, בלתי הגיוני. הטמטום שבדיווחים מדוייקים לאיזה בניין הכוחות הולכם בדיוק כעת כי יש מידע מודיעיני הם חוסר אחריות ואווילות בלתי נתפסים. התיעוד של הכוחות, כולל פניהם של לוחמי יחידות מסווגות תוך כדי פעילותם הוא כבר ממש בגדר פשע בלתי נסלח.
ומעבר לזה, מה בדיוק עבר לכם בראש כשאתם אומרים בשידור חי שאתם רצים עם הכוחות לבית מספר כך וכך ברחוב דיזינגוף בעקבות מידע מודיעיני, ואת זה אתם אומרים כשבאוויר מרחף חשש שהמחבל מתבצר בבית עם בני ערובה? ואם הוא גם מאיים על משפחה סגורה בביתה וצופה בטלוויזיה ומתעדכן על תנועת הכוחות? זה תרחיש שכל כך קשה להעלות על הדעת ולגלות טיפת אחריות ופשוט לסתום?
חברים, אתם מפריעים, אתם מסכנים את הכוחות ואת עצמכם, אף לוחם לא צריך את מצלמה שלכם על הכתף או את המקרופון צמוד לו לאף או למרפק. אם לא הבנתם את זה לבד זו בעיה חמורה אצלכם, ואם אין אצלנו מי שיבהיר לכם את זה זו כבר בעיה שלנו ומישהו צריך לשים סוף לדבר הזה. הסיקור יגיע, אבל בזמנו. עד אז, תתחפפו ותנו לכוחותינו לעשות את שלהם.
סערה בכוס קפה
שוב ושוב שמענו במהלך השבוע על מצבו הקשה של אותו אדם שהוגש לו ממיס שומנים בתה שהזמין בבית קפה. כתבינו המוכשרים, לצד המומחים המוכשרים לא פחות, הדגישו שמדובר בהרעלה שנגרמה בשוגג ובוודאי ששום דבר כאן לא אירע בזדון.
בדיוק בנקודה הזו אני רוצה לשאול, מניין לכם? החקירה הסתיימה? יש לכם מידע פנימי כלשהו? באיזה ביטחון אתם מסירים בימים גועשים שכאלה מעל השולחן את אופציית ההרעלה ממניעי טרור? למה? כי זה לא נוח למישהו? כי זה עלול חלילה לתייג עובדי מטבח בבתי קפה כחשודים פוטנציאליים? כי ענף הבליינות המקודש עלול חלילה להיפגע רק מעצם העלאת האפשרות?
אז סליחה שאני מפריע לאווירה הפסטוראלית בבית הקפה, אבל כל עוד לא הוכח בוודאות שאכן מדובר בשוגג אל תמהרו להוריד כיווני חקירה ובדיקה מעל השולחן, אל תמהרו להכווין את חוקרי המשטרה למסקנות שאתם רוצים לשמוע. אין כאן כדי להאשים חלילה מישהו, אלא רק לדרוש בירור אמתי ומסקנות אמיתיות, גם אם הן עלולות להיות לא נעימות למישהו.
שתי הערות פוליטיות בקטנה
1. אני לא מבין יותר מדי בפוליטיקה, אבל כשאני שומע את ההיסטריה של מירב מיכאלי, יאיר גולן, מוסי רז ובכירים ברע"מ מבטיחים לעשות הכול, כולל חיפוש עריקים בליכוד ושילוב הרשימה המשותפת, כדי להמשיך ולתחזק את הקואליציה, אני מבין את חשיבות המהלך של עידית סילמן.
2. בימי הצהלולים הללו של האופוזיציה שמימין, ובהכירנו את האיש, כדאי לוודא שמה שקרה כבר בעבר הוא לא מה שיקרה ובדרכו חזרה לבלפור לא יבחר נתניהו לשלב זרועות דווקא עם בני גנץ, כי כזכור, בדיוק על קשרים מהסוג הזה הימין בוכה כבר חצי שנה. אגב, זה בהחלט יכול לבוא גם על חשבונם של אלא שעמלים לא מעט כדי להביא לפירורה של הקואליציה. הם בהחלט יכולים למצוא את עצמם בחוץ וממשיכם של ברק, לבני ולפיד יתמקם לצידו של נתניהו בממשלה הבאה.
יום האדמה
שימו לב מה נאמר באירוע לציון יום האדמה בעודנו מבכים את נרצחי הפיגועים, לא במחנות הפליטים בירדן או בלבנון, גם לא בשכם או בג'נין, אלא ממש בלב גוש דן המעתירה ותקראו כל פסקה בתשומת לב:
"מה שהיה ביום האדמה במרץ 76' הוא חרוז בשרשרת ארוכה של עוולות שאחראית לה התנועה הציונית בפניה השונים מסוף המאה ה-19. האופן בו גזלה התנועה הציונית את האדמות של העם הפלשתיני זה דבר שאנחנו חייבים להדגיש אותו יום יום שעה שעה. נכון שהכיבוש של 67' הוא שעומד במרכז העוול הנוכחי, אבל אי אפשר להתעלם מהעוול ההיסטורי העמוק עוד לפני הנכבה, שמתחיל בראשית הפלישה הציונית לפלשתין ההיסטורית.
כשהתנועה הציונית ושליחיה הגיעו לכאן הם לא הגיעו לגור כאן עם הילידים הפלשתינים אלא כדי לנשל ולהחליף אותם. מתחילת הציונות ההשתלטות על האדמות נעשתה בכוח הזרוע או בצורה של רמייה. אי אפשר להתכחש לגירוש בכוח הזרוע של הפלשתינים מהאדמות. כמה וכמה מעשי טבח הם חלק מהטיהור האתני שאותו תכננה מלכתחילה התנועה הציונית לעשות. לכן חשיבותו של יום האדמה שבו קם העם הפלשתיני בתוך מדינת ישראל ואמר באופן ברור - לא עוד, ניאבק ולא נרכין את הראש שלנו, ניאבק בעוולות.
זו חובה לציין את יום האדמה לא רק כדי להזכיר את השהידים שנרצחו במאבקם הצודק, אלא משום שזה מסמל את ההווה שמנסה להציג את העבר כפי שהיה באמת.
אין דוגמא בהיסטוריה לקבוצה מדוכאת שקיבלה זכויות בלי מאבק. נשים נאבקו, כולל באלימות ושילמו גם בחייהם, כך גם פועלים ועמים תחת דיכוי. כך גם כאן. המאבק צריך להימשך והוא לא פשוט. אנחנו צריכים להמשיך במאבק הפוליטי ואסור לוותר".
עד כאן הציטוטים ומי שאחראי להם הוא מישהו שאתם משלמים לו את המשכורת. קוראים לו חבר הכנסת עופר כסיף. הדברים נאמרו בכנס של תא סטודנטיאלי של חד"ש, כאמור במהלך ימי הפגועים האחרונים.
יואילו נא שופטי בית המשפט להסביר איך התמודדותו של אדם שאלו עמדותיו ואלו נאומיו סבירה בעיניהם, בעוד אדם כמו ד"ר מיכאל בן ארי פסול.
יום האדמה 2
ועוד פרט קטן שכדאי לתת עליו את הדעת. הכנס בו נשא חבר הכנסת כסיף את נאומו התקיים באוניברסיטת תל אביב, זו שבנויה על אדמות שייח' מוניס. מה שנקרא יושרה אינטלקטואלית מהמעלה הראשונה.
פסיכולוגיה בפיתה
מישהו צריך לחקור ולבדוק אקדמית את המניע הפסיכולוגי שמאחורי הלהט לראות חמץ בבתי חולים. ניתן לשער שאותו מומחה לתורת הנפש שיחקור את הסוגיה יצטרך למצוא גם מענה לשאלה איך קורה שלהוטי החמץ הללו הם אותם אנשים שלא מפסיקים לדבר על רגישות והתחשבות בזולת, קבלת האחר והכלת עמדות שונות ומגוונות. אני ממתין בכיליון נפש לקריאת תוצאות המחקר.
גיוס נשים
מכתב מרתק שלחה מייסדת ארגון 'משפחה חדשה' לשמוליק סילמן, בעלה של חברת הכנסת הפורשת, ובו היא כותבת גם את הפנינים הבאות:
"זכותם, למעשה חובתם של בני או בנות זוג של פוליטיקאים, לייעץ ולתמוך, אך באותו הזמן לזכור שלא הם שנבחרו על ידי הציבור, לא הם שצריכים לקבל את ההחלטות בעבור בני זוגם.
אתה החלטת שלא כך הוא הדבר, שאשתך היא אולי נבחרת הציבור, אבל אתה זה שבוחר למענה. אתה מחליט, אתה מנווט ואתה זה שדואג שכולם ידעו את זה. מקטין את אשתך, מקטין את כולנו.
כך, בזמן שעידית סילמן מכהנת כיו"ר הקואליציה, שמוליק סילמן רוקם יחד עם יו"ר סיעת הליכוד ח"כ יריב לוין מהלך לפרישתה מהקואליציה – הגברים הם הגנרלים, האישה היא החיילת שמבצעת את תוכניותיהם. ברגע אחד, החזרתם אותנו לתקופה שבה הגבר הוא שקבע את עתידה של אישתו. מסתבר שבעולמכם, אישה יכולה להיות יו"ר הקואליציה, אבל הגבר הוא היו"ר בבית. אתה ויריב לוין זממתם, סמוטריץ' כתב את המכתב, נתניהו חגג אותו".
מדהימה היכולת של הארגונים הפמיניסטיים לגייס אליהם כל אירוע שמתרחש בסביבה, ואם הוא לא ממש מתלבש על האג'נדה כבר מוצאים איזו פרשנות שתסדר את הפינה.
כותבת המכתב לא שמה לב לכך שבמשפטיה שלה היא מחליטה שלגברת סילמן אין עמוד שדרה אידיאולוגי, שלא יכול להיות שהיא החליטה את החלטתה בגלל ערכים שהיא מאמינה בהם, שההחלטה הקשה לאבד מעמד ושררה יכולה להתקבל בינה לבין עצמה. בעיני הכותבת אין ספק שמזימות גבריות הן שעומדות מאחורי האירוע. אי אפשר לתאר זאת ולכתוב זאת באופן יותר שוביניסטי.
או שבעצם מאחורי הכול אין לא אג'נדה ולא פמיניזם, לא מעמד אישה ולא חרות הפרט, אלא בסך הכול אג'נדה שמאלנית שמאוד מבוהלת ממה שעלול לקרות לקואליציה. אין בעיה, מותר לה, אבל לפחות שתגיד את זה בפירוש ובלי להתכסות באיצטלת מעמד האישה הנרמס, כי זה ממש לא.
רייטינג של חולי
ארה"ב עדיין גועשת סביב הסטירה שהחטיף וויל סמית' למנחה טקס האוסקר שלעג למחלת רעייתו. זה היה אוטנטי? מבוים? מתוכנן? מוצדק? אלים? בוטה? נסלח? בקיצור, לאמריקאים יש במה להתעסק, אבל כשאני שומע וקורא מומחים שבעקבות התקרית הזו מסבירים לנו על המחלה, על תסמיניה ועל ההתמודדות איתה, וכשאני שומע מומחים נוספים שמסבירים שרק בזכות אירועים תקשורתיים שכאלה מגיעות מחלות נדירות שכאלה לתודעה הציבורית, ובעקבות כך מואץ המחקר סביב מחלות שכאלה, נראה לי די עצוב לדעת על המחיר שמשלמים חולים במחלות חסרות רייטינג רק משום שהן כאלה.
הדרבי הירושלמי
הנהלת הפועל ירושלים יקרה, מה פשר העקשנות הזו שלכם שלא להיעתר לבקשה הכל כך טריוויאלית של בית"ר ירושלים לאחר את המשחק שנועד לשתי הקבוצות במוצ"ש שאחרי פסח בעוד שעה קדימה כדי למנוע חילול שבת מהאוהדים (של שתי הקבוצות, אגב)? אתם הרי יודעים שמדובר בקבוצה שמשחקיה נערכים בימי חול במכוון, אז למה להתעקש?
ולמה התאחדות הכדורגל של מדינת היהודים לא קובעת תקנה לפיה יכולה קבוצה לאכוף על יריבתה מועד חלופי למשחק במידה והדבר כרוך בחילול שבת? מה מסובך כל כך?
להערות ולהארות שלכם: [email protected]