הפרשן הפוליטי של חדשות 12, עמית סגל, מתייחס הבוקר (שישי) לפרישת עידית סילמן שטלטלה את הקואליציה וקירבה אל קיצה את ממשלתו של נפתל בנט.
בטורו בעיתון ידיעות אחרונות כתב סגל כי סילמן "קרסה תחת הלחץ ברחובות, בבית הכנסת, בסופרמרקט, בטוויטר... לאורך זמן אי אפשר לנצח את הבית".
לדברי סגל, "בצלאל סמוטריץ', סופר הצללים של מכתב ההתפטרות של סילמן, הבין שהפגרה איננה משבר אלא הזדמנות: סילמן ואורבך חזרו מהעבודה הביתה, אל סביבתם הטבעית שמתעבת את הממשלה ורוצה בנפילתה. במקום הכנסת, בית הכנסת. רב הקהילה של אורבך בכפר גנים עקץ אותו בדרשות השבת קבל קהל ומתפללים. מי שלא חווה זאת בישיבה התיכונית, לא יבין את ההשפלה.
"לבנט קרה מה שקרה לרבים מקודמיו: ראשם שבעננים שכח שרגליהם עדיין מבוססות בביצה המקומית. כדרכם של ראשי ממשלה בפגרה, שכח שיש פוליטיקה. לקראת תחילתה הוא המריא לתווך באוקראינה טס לשארם, שוחח עם ביידן ונרדם בשמירה. הוא זלזל בסילמן, אחר כך השפיל אותה. שיחת הטלפון שלו איתה, אחרי האולטימטום ביום ראשון, נשמעה כמו מפקד ופקודה, לא של ראש ממשלה עם בעלת האצבע שבזכותה הוא מכהן. כשדחתה את הפגישה, היה צריך להבין שמשהו קורה. אבל הוא לא נרמז".
עמית סגל מציין כי הקש ששבר את קו הגמל לא היה בהכרח גזירת החמץ של הורוביץ, אלא גל הטרור בערי ישראל. "שתיקתו של בנט מול מזכיר המדינה בלינקן והחלטתו המודעת לומר 'הגדה המערבית' אותתו לחברי ימינה שראש הממשלה שלהם פונה שמאלה. אחד מחברי הסיעה נשאל בשבוע שעבר אם יש תרחיש כלשהו שבו הוא ובנט יתמודדו יחד בבחירות הקרובות. הוא חשב וחשב, ולא הצליח למצוא תסריט כזה. אין פלא שבסוף נמצא מי שהיכה בפטיש החירום על הזגוגיות, וקפץ מהרכב לצד הדרך.
''היה משהו סמלי בעובדה שחלק נכבד מהמשא ומתן לפירוק ימינה התנהל ביישוב עפרה בבנימין, שם תפסה סילמן מחסה מהפפראצי אצל חברה טובה: בנט נמנע מביקור בהתנחלויות, אז ההתנחלויות באו להקיש אצלו בדלת'', כך סגל.