הקערה המספרת
הקערה המספרתצילום: שייע דייטש



א. קשר"ק בשמחה ובשלווה

"בדבר אחד אני יכול להרגיע אותך. בעוד שבועיים וחצי, כל כלי הפסח ארוזים כבר בחזרה ב'בוידעם' וחוזרים לשגרה"... כך אומר לי ידיד קרוב במהלך שיחת טלפון לפני מספר ימים. ואני מסביר לו בתגובה, שלא רק שאני לא חושב כעת על אחרי החג, אלא ב"ה נהנה מכל רגע של ההכנות הרבות, הכוללות ניקיונות וסידור הבית, קניות והתרוצצויות רבות, בישולים והתארגנות רבה וכל האווירה שמסביב.

אני אומנם מכיר אנשים שרק מחכים כבר להיות 'אחרי החג', וכל הטרחה מסביב ההכנות לחגים בכלל וחג הפסח בפרט, מדירה שינה מעיניהם או גורמת להם ללחצים מיותרים; אך ב"ה וזכיתי לגדול בבית שההורים היקרים השכילו להכניס 'שמחה של הכנה למצווה', והיא משפיעה שהחג כולו יעבור מתוך רוגע ושלווה יהודית חסידית נפלאה. ובעיקר, בלי 'נערוון' ומתחים מיותרים, נהנים ומודים להקב"ה על חגים ומועדים נפלאים, שאומנם הכנות רבות לפניהם, אבל עם השראת אווירה חיובית, רגועה ושמחה בבית, כל ההכנות נהפכות לחוויה רוחנית, הגורמת לילדים לצפות כל שנה מחדש לחג הקרב ובא.

ב. יציאת מצרים

הבנה חדשה הגיעה אליי השבוע בדברי התורה הקדושה: "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים", ורש"י מפרש: "לימד שמזכירים יציאת מצרים בכל יום". היה זה בראשית השבוע, בעת שנפגשתי עם צעירה אותה לא ראיתי מזה שנתיים.

הכל החל לפני כשלוש שנים, כשבאתי בקביעות מדי שבוע לבקר באחד מבתי הכלא במוסקבה. שני נערים יהודים מארץ ישראל, שהסתבכו שם עם החוק, ברחו לחו"ל, נתפסו במוסקבה והוסגרו בהמשך למשפט בישראל. במהלך אחד הביקורים אצלם, התבקשתי לבוא לבקר גם אשה שבמסגרת תנאי המאסר שלה ששופרו, שהתה במחלקה מיוחדת לעבודה במטבח המקום, אליה הועברה מכלא הנשים בו שהתה כבר מספר שנים.

השנה, במשפט חוזר שנערך לה בתחילת החורף בהרכב משפטי אחר מההרכב שהרשיע אותה, התרשם השופט מהראיות שהוצגו בפניו כי האסירה חפה מפשע, ורק נפלה קורבן. השחרור היה מיידי, והיא שבה באחת אל ביתה ומשפחתה.

"אני אומנם לא בפנים, אבל אחרי השנים שהייתי שם, אני ממש לא מרגישה משוחררת"... היא אמרה כמה פעמים, והוסיפה: "בני משפחתי וידידות קרובות לא מבינות אותי בכלל, ורק עם כאלו ש'גם היו בפנים' יש לי שיחות של הבנה והכלה.

זה לא היה קל לשמוע את התחושות הקשות, של אדם שלכאורה היה אמור להיות עם חיוך רגוע ומשחרר לאחר שנים של סבל מאחורי סורג ובריח, אבל עדיין מסתובב עם תחושה נפשית שהוא עדיין 'בפנים'.

בסיכומה של שיחה, הראיתי לה את המקום בו נפגשנו - 'מרכז החסד היהודי', והצעתי לה לבוא להתנדב במקום. היא הגיבה ואמרה: "דווקא אני, שקיבלתי עזרה מאנשים זרים ברגעים הקשים, יודעת את חשיבות הפעילות, ואני בטוחה שזה יקל עלי להשתחרר לגמרי ובאמת"...

והלוואי שנזכה לקיים את הציווי של זכרון יציאת מצרים בכל יום, כדי לפעול באמת ליציאה הפרטית של המצרים המגבילים אותנו בגשמיות, ולזכות לשחרור הרוחני האישי.

ג. מקץ שנתיים ימים

הוא תמיד מחייך, מקבל כל אחד בסבר פנים יפות, מקדים שלום לכל אדם, ובעיקר משרה אווירה רגועה גם ברגעי עומס הכי גדולים. אבל החיוך הרחב שראיתי השבוע על פניו, היה מיוחד במיוחד.

זהו מר אלכסנדר זלצמן, שבמסגרת ניהול לשכתו של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, ממונה על הגשת בקשות לאישורים הממשלתיים לכניסה לרוסיה, לאחר שזאת סגרה את הכניסה בפני זרים מאז תחילת הקורונה.
כל זה, עד שהגיעה שלשום ההודעה המשמחת, כי רוסיה מסירה את ההגבלות על טיסות סדירות וטיסות שכר עם 52 מדינות. ישראל נמצאת ברשימה, והטסים לרוסיה עם דרכונים ישראליים אינם צריכים אישור מיוחד.

שנתיים בדיוק מאז שהשערים ננעלו, בהם נערכו ב"ה לא מעט אירועים קהילתיים, והצורך להכניס אורחים מישראל היה בלתי נמנע. מר זלצמן קיבל כל פנייה, ענה בסבלנות, התעלם מאלו שלא ידעו אפילו לומר תודה על מאמציו הרבים, בדק ודאג לכל בעיה, ועשה הכל כדי לעזור בכלל ובמיוחד בתקופה מעניינת זו שעברנו.
אלכסנדר היקר, מעומק הלב, תודה לך בשם כולם!

ולתמונת השבוע שלי: הקערה המספרת

"האסט אַ 'קערה' פאר'ן סדר נאכט?" ( - יש ברשותך קערה לליל הסדר?). ואני מיד מנסה להיזכר מה באמת יש לנו בבית לעריכת סדר הפסח הקרב ובא. יש קערה אחת עשויה מכסף, אחת מעץ וכמובן גם מבד רקום ויפה, כל אלו ארוזים היטב עם שאר כלי פסח.

אני חושב רגע ועונה לו בחיוך: "וואס איר האט, האב איך נישט"... ( - מה שיש לך, אין לי...) והוא מגיב בשמחה: "קום אריין צו מיר ווען דו קענסט" ( - היכנס אליי בבקשה כאשר הדבר יתאפשר לך). וכשהרב קוגן מזמין אליו, כדאי לעזוב הכל ולצאת לדרך הלא ארוכה, משכונת מארינה רושצ'ה לרחוב בלשוי ברוניא.

"ירושה מרגשת עברה במשפחתי מזה שנים רבות, קערה עם עיטורים יפים עשויה מקרמיקה, שעמדה על שולחן סדר הפסח של סבי ע"ה בעיר ויטפסק. לפני תקופה פגשתי אומן שהכין בעבורי כמה עותקים בודדים ומדויקים מהקערה הישנה", מספר לי בקצרה הרב יצחק קוגן, כשהוא מחזיק בידיו שתי צלחות 'קערה של פסח'.
לולי הסדקים שהודבקו, לא יכולתי להבדיל מה הישן ומה החדש.

נסעתי הביתה עם המתנה המרגשת שזה עתה קיבלתי, המסמלת כל-כך את אחת המצוות החשובות בליל פסח: "והגדת לבנך".

גוט שבת!
שייע