הצעתי ליעל (שם בדוי) להכיר בחור מקסים שחשבתי שיכול להתאים לה. כשאמרתי את שמו, היא שיתפה אותי בכך שבאמת מדובר בבחור מיוחד ושאני לא הראשונה שחושבת עליהם – הם אפילו שוחחו בעבר בטלפון.

נו?, אני שואלת בסקרנות. הנה ההסבר שלה למה זה הבשיל: כבר בשיחת הטלפון הבחור שיתף שחשוב לו שהישיבה בחתונה תהיה נפרדת. יעל אמרה לו שלא רואה את ההורים שלה מקבלים את זה בעין יפה. בסוף השיחה הם החליטו שאם כך, אין טעם אפילו להיפגש.

איך משנים פרדיגמות בדרך למציאת זוגיות?>>

האם זה משנה באיזה שלב של הקשר המחלוקת בין השניים הייתה מתעוררת?

נגיד שתוך כדי החתונה אחד הצדדים היה במפתיע מושיב חלק מאורחיו במעורב, או מאידך מציב איזו מחיצה לחברים שלו על מנת ליצור אי של ישיבה נפרדת. האם הם היו חושבים על ביטול החתונה?

ישנו כלל פשוט שאימצתי ואשמח לשתף אתכם: לכל בעיה טכנית יש פתרון טכני!

אפשר למצוא מתכונים טבעוניים כדי שכולם ייהנו מהסעודה. אפשר למצוא כשרות מהודרת כדי שכולם ירגישו בנוח לאכול. אפשר למצוא פעילות משפחתית כדי שכולם יוכלו להתחבר לפעילות משותפת ומגבשת. אבל כל זה בתנאי אחד: אם באמת רוצים!

הדוגמאות מוכרות: כמה קשה למצוא מקום כייפי לחופשה משפחתית שכל המשפחה עדיין כואבת את חזרתו בתשובה של אחד הילדים.

כמה קשה למצוא מקום טבעוני לארוחה משותפת בגלל משתתף אחד כשמשתתף אחר בכלל חושב שמדובר באיזו קפריזה של צומי.

מתי אין פתרון? כשמדובר במלחמת ערכים. המחשבה שהזוגיות צריכה להיות במעין ישור מכאן עד גיל 120, ואם חלילה צצו מחלוקות אז זה סימן שזה לא זה, היא הנחת יסוד מאוד שגויה שאיננה תואמת את המציאות. ככל שהחיים המשותפים הופכים למלאים יותר ונוגעים ביותר תחומים, כך מטבע הדברים ירבו חילוקי הדעות או הלבטים השונים.

ומה נעשה אז? נצטער שטעינו בבחירת בן או הבת הזוג? ובכלל, האם זו האמת? האם באמת טעינו? חילוקי דעות הם חלק מחיינו. האם נרצה להקים בית עם אדם ללא עמוד שדרה, ללא דעות ומחשבות עצמאיות? ואם התשובה היא כן, אז מה נרוויח מזה? שקט תעשייתי של שלום בית?!

כל בר-דעת מבין שלחיות עם אדם מְרצה, או להפך, אדם קשה ולא גמיש מחשבתית, זה כנראה לא גן עדן עלי אדמות. אם כך, אז המסקנה המתבקשת היא שלא כדאי לברוח מחילוקי דעות כי זו בהחלט הזדמנות לבנות דרך משתלבת בין שני העולמות. ולא פחות חשוב מזה, ללמוד לתקשר! להביע כל אחד את נקודת המבט שלו.

אז על מה לוותר ועל מה לא?

בבסיס הקשר יושבים הערכים עליהם לא נוכל לוותר. אבל כן נוכל לבדוק אותם מחדש בהקשרים שונים.

אם מדובר היה בבר מצווה חגיגית לבחור עם קושי גדול (כלכלי, פיזי, נפשי) וכל האירוע היה ממומן בתרומה של כמה עשירים, והייתה צצה ביניהם מחלוקת על אופי האירוע, האם גם אז היינו מבטלים את האירוע בתור המארגנים שלו, או שהיינו מחפשים פתרון אפשרי כך שהדבר הגדול הזה יתקיים בכמה שפחות חיכוכים?

איך יתכן שבאירוע של נער בר מצווה נוכל למצוא פתרון ובהקשר של החתונה הפרטית שלנו, לא ראינו לנכון אפילו לנסות?!

אם כך, סימן שיצאנו למלחמת חורמה על ערכים אך בבסיס המלחמה עומד משהו אחר לגמרי. הפכנו את כיבוד ההורים (כמו בסיפור של יעל) לקלף הג'וקר ונמנענו מלהתחתן. להתחתן מתוך גמישות ולהצביע על הדבר האמיתי שיתכן ולא ליבנו אותו מספיק לפני. זו הזדמנות פז לעשות זאת עכשיו.

מעניין לעניין באותו עניין: חברה טובה סיפרה לי שבגיל 40 הציעו לה בחור שנפגש רק עם בחורות שגורבות גרבים. וכששאלתי אותה מה היא עשתה עם ההצעה, היא ענתה בצורה חד משמעית ש 20/40 דנייר של גרביים לא יפרידו בינה לבין בעלה. היא לא צחקה ולא התייחסה להקשרים שמעלים בנו סיטואציות כאלה. מדובר בגרביים בלבד. היא התחתנה בשעה טובה והם מצאו את הדרכים שלהם בהתייחסות למושג הצניעות.

האם צבע מפיות, עיר מגורים, חומרות או סייגים מסוימים, מקצוע של בן הזוג ועוד ענייניים יפרידו ביני לבין הזוגיות שלנו? ואולי השאלה היא – האם נוכל למצוא פתרון טכני בשביל הזוגיות שלנו? האם ההבדל הוא באמת תהומי ובכלל, במה זה יתבטא בחיי היומיום יום שלנו? יתכן מאוד ושנינו דואגים לאותו הערך רק בדרכים שונות!

והאמת והשלם אהבו

בהצלחה!

מרים פישביין מאמנת מרווקות לזוגיות, ומלווה בחורות ונשים משלב ההיכרות ועד בעזרת ה' לבניית בית משלהן מתוך שמחה ובטחון. מרים חברה בבנבחרת המאמנים של פרויקט 252. להצטרפות לחצו כאן