זירת הפיגוע בתל אביב
זירת הפיגוע בתל אביבצילום: שלו שלום/TPS

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה חדשה לחלוטין. אחרי פיגוע עולה סרטון ממצלמות האבטחה או מנייד של עובר אורח לאתרי החדשות ולרשתות החברתיות והופך את האירוע המחריד לפומבי.

כידוע, לא כל תופעה חדשה נעשית רצויה באופן אוטומטי, אדרבא, כל מקרה דורש התייחסות לגופו של עניין. בהעלאת סרטונים כגון אלו יש פסול גמור ונזקים רבים מכמה סיבות שכל אחת מהן מספיקה לא לשדר, לא להעלות לרשת ולא להסתכל.

סרטונים אלו מחזקים את הרוע בעולם, הם נותנים חשיבות לאנשים מרושעים, ורעיונות מפלצתיים למחבלים עתידיים וגורמים בהכרח לפיגועים נוספים. צריך לפרסם דברים המרוממים את הנפשות לעולם מוסרי וטוב ולא לתת במה לרשעה החושפת את הדיוטא התחתונה של הקלקול.

"אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים" - הסרטונים האלה מגיעים לידי אויבינו הארורים ומופצים ברבים, ושמחה רשעית ממלאת את ליבם בחגיגות גאווה פומביות.

תופעה זו היא חלק מהפריצות הכללית של תרבות מתירנית ללא גבולות. היא מטמאת את נפש הצופה, מכניסה לחרדות ולפחדים ולתחושת חוסר ביטחון. גם מבוגרים לא אמורים לזנות עיניהם בתכנים אלו, אך יש לדעת כי סרטונים אלו מגיעים אף לשכבות של צעירים וגורמים לנזקים פסיכולוגיים שאחריתם מי ישורנה. לנפש האדם נטייה לעשות השלכה על עצמה, וכך האדם מדמה עצמו בסיטואציה דומה וחווה בעצמו את הזעזוע במידה זו או אחרת.

למראה הוויזואלי תולדות אדירות על הנפש. מכוח סרטון שכזה אדם עלול למצוא עצמו תחת מתקפה פנימית מסיבית של חרדות, רגשות שליליים, דיכאון, פסימיות, אובדן אמונה, ציניות לגבי טוב החיים, איבוד אמון בעולם ובתהליך בגאולה. יש שיתגברו תוך זמן מסוים, אך יש שישקעו למצולות ולתהומות נפשיים עמוקים לזמן ארוך.

תהליך הגאולה מורכב ויש בו עליות וירידות. ראוי שהתקשורת, תדאג לפרסם דברים המרוממים את המורל הלאומי, המחזקים את הרוח וחושפים את הצלחותינו ואת התקדמותנו ולא דברים המורידים את המורל, מצערים ומזעזעים בעוצמה את הנפשות. יש די אתגר גם בהתגברות הנפש על ידיעה יבשה של אירוע מחריד ואין צורך להעצים את האתגר. והרי זו היא מטרת המחבלים הארורים - להחליש ולהפחיד, והפרסום משרת היטב את מטרתם במכפלת כוח אדירה.

ישנם דברים שהצנעה יפה להם. לא מספיקה הידיעה המזעזעת שאישה נדקרת באכזריות ברחובה של עיר בצהרי יום? מדוע כל העולם צריך לצפות בזה? איזה רווח הסברתי יש כאן? וכי יציאת הנשמה מן הגוף ונחלי דם נשפכים על מדרכה זהו דבר שיש לכל אדם בעולם שותפות אליו? יש כאן פגיעה בנרצח, במשפחתו, באומה הישראלית כולה וחילול ה' נוראי.

זכות הציבור לדעת וחופש העיתונות, למען האמת, אינם ערכים עליונים כלל. נהפוך הוא, התורה מתייחסת בחומרה לפרסום מידע על אדם במקום שאיננו נצרך דוגמת לשון הרע ורכילות, שעל אף שהדברים נכונים חל איסור לפרסמם. בהעלותם סרטונים כגון אלו,

זכות הציבור לדעת וחופש העיתונאות דורסים ברגל גסה המון ערכים החשובים מהם לעילא ולעילא. ישאל אדם עצמו אם לדעתו הנרצח שמח שצופים ברגעי הרצחו, אם נחת יש לו בשמיים מכך, ויעשה לבד את החשבון.

כיון שהמציאות במקרים אלו עולה על כל דמיון, רף ההתרגשות של הנפשות הצורכות סרטונים אלו עולה מאוד, ואחר כך אדם עלול להישחק ולהתמלא באדישות לצער הזולת במקרים יום יומיים. יש כאן פגיעה אנושה בעדינות הנפש, ובמקומה קניין של חספוס וגסות.

אנשי חינוך מרבים להצביע על ההשפעה על הנפש ממשחקי מחשב אלימים, מסרטים וממשחקי ספורט הבנויים על יסוד שפיכות הדמים, וכאן על אחת כמה וכמה. ציורים אלימים ולא אנושיים מתלבשים על כוח המדמה, שאת תוצאותיהן אין מי שיכול לחזות. למחבלים עתידיים יש דוגמא אישית אך גם לאדם הפשוט נוצרת הרחבת גבולות המציאות למקום חולני ומערער ביטחון.

נתפלל לבורא עולם שישמור על עמו ישראל מפני כל מבקשי רעתו, שישמרנו מכל ההשפעות הזרות כ"כ לרוחנו, ויגאלנו בגאולה שלמה בקרוב ממש. "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".

הרב זיו רוה הוא ר"מ במכון מאיר. המאמר מתפרסם באדיבות עלון "יהדות באהבה"