במהלך היממה האחרונה התבשרנו שגורמים בסביבת ראש הממשלה החלו במגעים עם הרשימה המשותפת על תמיכה מבחוץ.
כזו שתנשים את הממשלה. הקרפלים ודומיהם כבר מכשירים את החמץ והשרץ יחדיו. הכל כשר כשמדובר במשיח שקר. עד כדי כך שניתן להכשיר גם כאלה התומכים ברצח מתנחלים וחיילים.
והיה ברור שזה יקרה. כי כאשר הכיפה מתחילה להיפרם, איש לא יכול לעצור את היצר הרע למשוך עוד קצת ועוד קצת את החוט. רק בשביל למנוע ממנו לבצבץ בהתחלה, ולאחר מכן בשביל ליישר, ובשלב מסוים הכיפה הזו הופכת לביזיון ועדיף כבר (בשביל מה שעומד מאחוריה) לוותר עליה לחלוטין. וכמו בכיפה כך גם באידיאולוגיה. זו שהדתל'שה לאנשי ימינה ולאלה שעוד נותרו בתירוצים מתירוצים שונים לתמוך בה מבחוץ.
אני יכול להבין את נפתלי בנט. האיש איבד את עולמו. הוא עמוק כל-כך בתוך הבוץ שמרגיש שאין תשובה בעולם שתעזור לו. אבל אני לא מצליח להבין אפילו לרגע את אלה ההולכים לצידו. חלקם עושים זאת בתסמונת האישה המוכה וחוזרים שוב ושוב לחטוף מבנט שמשפיל אותם בכל סיטואציה אפשרית.
ובסוף, בסוף אם יתאפשר לו ואפשר לומר כבר שגם לחבריו שממאנים להבין את הרמייה ושותפים אקטיבים לה - הם יחלקו את ירושלים. גם לזה הם ימצאו מדרשים וקרפלים שונים שיצדיקו את מעשיהם. יסבירו שהם לא רוצים להיות זכריה בן אבקולס, ושעדיף חלק מירושלים מלהפסיד את ירושלים כולה. יתלו זאת באחדות העם, בגרעין האיראני וכדו'.. כאשר בסתר ליבם הם מבינים שהכל תלוי בעור הצבי בלבד, בכסאות עור הצבי, שהם חולקים יחדיו תחתיהם.
כי לבור השקר אין תחתית, וזה מה שאני לפחות מנסה לומר מהרגע הראשון ששקרי ימינה החלו לבצבץ. מי שמשקר פעם אחת, ישקר שוב ושוב. מי שסולל את דרכו על אדני הרמאות, הופך להיות תלוי בהם. וכן, אני מכוון לכל מי שדרכו נגעה ברמייה. בממשלה זו, ובממשלות קודמות.
אם חפצי חיים אנחנו עלינו לדרוש הנהגה אחרת. וכיון שימיה של הממשלה ספורים עלינו לפנות ציבורית ולדרוש ממנהיגים אמיתיים להיכנס לפוליטיקה ולהנהיג. לעשות זאת בשביל ליצור תיקון בעולם הזה. בשביל להחזיר אמון. בשביל לאפשר חזרה למסלול של בנייה והתעצמות ולעצור את ההתרסקות. אמן.