הרב אמיר סנדלר
הרב אמיר סנדלר צילום: באדיבות המצולם

דווקא באחד הלילות החגיגיים בשנה אנו אוכלים מרור ופותחים בגנותנו. ניגודיות זו מביאה למחשבות על החופש לחיות חיי ענווה בתוך חברת שפע ורווחה שעולות מליל הסדר.

"הטוב שברופאים לגיהנום" אומרים חז"ל וכמי שיש לו קרובת משפחה שעוסקת ברופאה ומכיר מקרוב את המסירות וההקרבה, ישר קופצת השאלה כיצד ניתן להגיד כך על אותם אנשים שמוסרים את נפשם למען הצלת חיים.

הסברים רבים ניתנו לביטוי זה אבל בשורש הכול עומדת נקודה עמוקה, עם התפתחות הטכנולוגיה והמדע מקבלים הרופאים עוצמה אדירה, במקרים מסוימים בכוחם ממש להחיות מתים ודווקא אל מול היכולת הכמעט אין סופית לשנות מציאות מקצה לקצה יכולים להיפתח שערי הגהינום הקשים ביותר- שערי הגאווה, אותה תכונה מגונה בא האדם שם במרכז את עצמו כוחו ועוצמתו ובטוח שכל העולם סובב סביבו ופועל בזכותו ולמענו.

אך כיצד מצליחים לאחוז בחבל משתי קצותיו, מצד אחד מבקשים להגיע למיצוי עצמי של כוחות האדם לטפס להישגים מרשימים, אך מן הצד השני לא ליפול ברשת הגאווה שלוקחת את האדם למחוזות בהם האמצעי נהפך למטרה והאדם שוכח היכן באמת טמון מקור הכוח והעוצמה.

נושא זה בדיוק עומד במרכזו של ליל הסדר, לילה בו נפגוש על שולחן הסדר ניגודים שלא מסתדרים, איך ניתן גם לצוות אותנו לנוהג בלילה זה כבני מלכים, להוציא את הכלים והכרים הנאים ולהתנהל מתוך גינוני כבוד ומלוכה ומן הצד השני לשים במרכז הלילה את המצה שכל כולה מבקשת לשדר עוני ומצוקה. על שולחן הסדר יעלו מאכלים ומנהגים המבקשים להזכיר לנו שאנו בני משפחת המלוכה וכמעט באותה נשימה נפגוש מאכלים שיעצימו את קושי השעבוד והצרה ובשלב מסוים נגדיל לעשות וכהלל בשעתו נכרוך את המר והמתוק ביחד וניצור מהם יחידה אחת שלמה. אולי דווקא חיבור זה הוא היסוד להינצל מחטא הגאווה.

היסוד המארגן של סיפור ההגדה הוא "מתחיל בגנות ומסיים בשבח" ולכאורה למה בלילה שכל מטרתו חגיגה ושמחה על הופעת עם ישראל בעולם צריך להתחיל בשלילה ולהזכיר את מצבנו הרוחני הירוד בשנות השעבוד הנורא? אלא שלא נחשוב שיציאתנו לחירות הגיע מכוחנו בלבד, דווקא ההתחלה בגנות מגלה שבבסיס היציאה לחירות עומדת ההחלטה האלוקית לגאול אותנו ורק מכוח זה גם אנחנו יכולים לפעול את פעולתנו, דווקא כאשר אדם או עם נמצאים במציאות של הצלחה חשוב להזכיר לו שהכול מתפתח מכוח הרצון האלוקי לפתוח בפניו את שערי הטוב והברכה ולא על בסיס כישורו האישי או איזה פעולה מוצלחת שנעשתה.

נכון הדבר שלא מספיק פתיחת השערים ורק מי שיפעל בכל כוחו יצליח גם לקצור את פירות ההצלחה, אבל עצם הידיעה שבבסיס הכול עומד הבורא ו"אם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם לא יכול לעמוד ולהתקיים לפניו אפילו שעה אחת" זה המאפשר לבנות את מידת הענווה וגם בתוך חגיגת הניצחון לזכור שאנו פועלים מכוחו של האל הגדול הגיבור והנורא.

זו לא חוכמה לדבר על ענווה כאשר אדם נמצא בנמיכות קומה, כמו שלא נתרגש מאדם בעל אמצעים כלכלים בינוניים שיספר שהכסף לא מסנוור אותו, המבחן הגדול יתרחש כאשר אותו אדם יזכה במילוניים בהגרלה הגדולה וגם אז יצליח לשומר על עמוד השידרה של אישיותו בצורה הראויה.

ולכן דווקא בלב ליל הסדר עם כל הפאר וחיי המלוכה נפגוש את המצה שתזכיר לנו שצריך לדאוג לא לתפוח יתר על המידה ע"מ שלא נחמיץ את השעה ונשאר משעובדים לעצמנו ולא נהיה חופשיים מספיק להיות בעלי ענווה. נודה לאל, על שזכינו לחיי שפע טוב והצלחה ומעומק הטוב תעלה הזעקה- ענווים הגיע שעת הגאולה.

חג שמח

הרב אמיר סנדלר הוא ראש אולפנת בני עקיבא הדר גנים