
בטח גם אתם ראיתם את התמונה הזאת שמופצת ברשת בימים האחרונים ואני יכולה רק לנחש מה עובר לכם בראש וכמה היא יכולה להכעיס אבל היא היא מספרת סיפור שרחוק מהמציאות בשטח, סיפור שמוצג היטב בסרטון הזה ששודר בזמן אמת.
את ליל חמישי האחרון אני לא אשכח לעולם.
העוצמות, החרדה, האובדן, הרחוב שעד לפני כמה חודשים היה לי בית והפך לזירת רצח, השכנים המפוחדים, הטלפונים לחברים שמבלים באזור, הסריקות של כוחות הביטחון בשטח, המצוד אחר המחבל, התרמילים, הראיות, הדריכות והעבודה שלי.
איך מצליחים לדווח ולסקר על מה שקורה בשטח מבלי להלחיץ את הצופים, כשהמידע על מה שמתרחש עדיין חסר?! זו היתה אחת המשימות המאתגרות שהיו לי.
גזרת הסיקור שלי יחד עם דודי הצלם היתה הרחובות הסמוכים לדיזינגוף, לשמוע את השכנים, לחפש עדי ראיה, להבין האם יש זירה נוספת, מהר מאוד הגיעו גם כוחות הביטחון שהחלו לסרוק את הבניינים ולחפש אחר עקבות המחבל אך בהוראת מנכ"ל חדשות 13 לא נצמדנו לכוחות מיוחדים, לא נכנסנו לבניינים, לא חשפנו פנים לוחמי יחידות, לא תשאלנו לוחמים והשתדלנו לעמוד במרחק סביר מהכוחות ולתאר את המתרחש כפי שמצופה מעיתונאים בשטח.
האירוע הזה היה שונה וחדש לרבים מאיתנו, בכל זאת מדובר מצוד אחר מחבל במנוסה שמתנהל במהלך שידור מהדורה מרכזית ברחוב הכי מוכר והומה אדם.
בזמן כזה גבולות הסיקור הופכים דקים יותר אבל הם קיימים וברורים ואנחנו ניסינו לשמור עליהם ככל האפשר.. אבל אנחנו לא חפים מטעויות, בטח לא אני.
בימים האחרונים ספגנו ביקורת ציבורית קשה שאני קודם כל מקבלת אותה, לומדת אותה ומבטיחה ליישם.
אני מתנצלת בפני הצופים שלנו אם הרגישו שחטאנו בסיקור העיתונאי שלנו ובפני הכוחות ומשפחותיהם.
שנדע ימים שקטים יותר ובשורות טובות.