את השיר: "אני עוד חי" שמתאר את חוויותיהם של הלומי הקרב, כתב רמי הלוי בעקבות מפגש מטלטל שהיה לו בטיול לאדיס אבבה. "ישבנו שם ליד דוכן פלאפל" הוא מספר, "והיה בחור עם חזות אתיופית שישב לא רחוק מאיתנו. כשהוא שמע שאנחנו מדברים בעברית הוא התקרב ושאל: "מה קורה?", שוחחנו קצת ושאלתי אותו אם גם הוא בטיול, ואז הוא ענה לי את המשפא המצמרר הבא - "לא ממש, ברחתי לכאן כי בארץ קשה לישון". "למה קשה?" שאלתי אותן, והוא ענה "אני נפגע פוסט טראומה". "הזמנו אותו לשבת איתנו, וכבר באותו ערב הוא סיפר על התמודדותו, על הלחימה בבינת ג'בל, על חברים שנפלו על ידו כמו רב סרן יוסי קליין ז"ל, אלכסנדר שוורצמן ז"ל ועוד אחרים. סיפר על הסיוטים הקשים ועל הקושי לישון בלילות". הסיפור נגע לרמי בלב, וכשהוא חזר הוא כתב שיר קצר והכניס אותו למגירה. בעקבות המקרה המצער של איציק סעידיאן הוא הוציא אותו ופנה לקלוד פרץ המלחין שגם שר אותו בקולו המצמרר, וממש לאחרונה קיבל השיר את חסות "העמותה להלומי קרב בישראל". "אנחנו מקווים מאד שהשיר יעלה את המודעות לנושא הכאוב" מוסרים רמי וקלוד. אֲנִי יוֹדֵעַ, אֲנִי זוֹכֵר, כָּל שֶׁהָיָה, לֹא יִגָּמֵר, פֶּצַע פָּתוּחַ, הַזְּמַן עוֹבֵר, קָשֶׁה לָשֵׂאת, עוֹד יוֹם בּוֹעֵר. מוּלָם הָיִיתִי, הֵם לְפָנַי, הִרְגַּשְׁתִּי אֵשׁ, גַּם בְּיָדַי, הַכֹּול רָאִיתִי, בִּשְׁתֵּי עֵינַי, הֲכִי כּוֹאֵב, עַל חֲבֵרַי. בִּקַּשְׁתִּי אֱלֹוהַי, אֲנִי עוֹד חַי, וְלֹא נִכְנַעְתִּי, לֹא אָמַרְתִּי דַּי. צָעַקְתִּי, עַד מָתַי, אוֹ אֱלֹוהַי, עֲשֵׂה שֶׁלֹּא, אָרִים יָדַי. בְּלַיְלָה עֵר, עִתִּים צוֹעֵק, בַּיּוֹם כּוֹעֵס, מַרְגִּישׁ שׂוֹרֵף, אִישָה דּוֹאֶגֶת: נוּ עַד מָתַי? אֲנִי עוֹנֶה לָהּ: תֹּם סִבְלוֹתַיי. אֶתְמוֹל נִפְגַּשְׁתִּי, עִם הֶחָבֵר, שֶׁלֹּא נוֹתֵן לִי, לְוותר, בַּיָּם שָׂחִינוּ, הָיָה סוֹעֵר, פִּתְאוֹם רָאִיתִי, הַכֹּול בּוֹעֵר. בִּקַּשְׁתִּי אֱלֹוהַי, אֲנִי עוֹד חַי, וְלֹא נִכְנַעֲתִי, לֹא אָמַרְתִּי דַּי, צָעַקְתִּי, עַד מָתַי, אוֹ אֱלֹוהַי, עֲשֵׂה שֶׁלֹּא, אָרִים יָדַי.