נמצא הרב משותף בין מצוות חג הפורים למצוות חג הפסח ובהמשכן לחג עצמאותנו.
בפורים מרבין קירוב לבבות במשלוח מנות איש לרעהו ובדאגה שגם לאביונים תהיה האפשרות על מנת לשמוח. בפורים קוראים יחדיו את המגילה בציבור לצורך פרסום הנס ברבים, כשכולנו יחדיו שותפים ומזדהים עם הנס.
בפסח, עוד טרם החג אנו דואגים לעניים כדי לאפשר גם להם לקיים את מצוות החג באמצעות חלוקת מעות חיטין. את ליל הסדר אנו פותחים בהזמנה "לכל דיכפין ייתי ויאכל....". ואכן, ממש כך, ללא תיאום מראש יכול אורח זר לחלוטין לנקוש בליל הסדר על דלתנו ונסדר לו כיסא מכובד על מנת שיחלוק עימנו סעודת ליל סדר כחלק ממשפחת עם ישראל המורחבת. ובמהרה לכשייבנה, נמנה מנויים על הפסח ונשתף חבורות חבורות לאוכלו ולגמור עליו את ההלל ולפרסם יחדיו את נס יציאת מצרים.
כוח השמחה נטוע בתחושת היחד, בשיתוף, באחווה העוצמתית שעם ישראל יודע לגלות – באהבת ישראל, בערבות ההדדית וביכולות ההכלה והקבלה של הזולת. לא הייתה ולא תהיה כשמחת חג שבה אדם חולק מפיתו עם העני ומשמחו. וכשאנו מעמידים לרשות השקופים המדוכאים והנזקקים כסאות של כבוד כדי לספר בזקיפות קומה בסיפור יציאת עם ישראל מעבדות לחירות, האם ניתן בכלל לשמוח אחרת?
לקיום כל אלה, נדרשות מידות נעלות כעין טובה, פתיחות, אהבה, ענווה ואחווה- אלה ישרפו ויבערו את החמיצויות שבקרבנו יותר מכל אש אחרת. כל איש וכל אישה יבערו מקרבם את החמץ הפנימי, נונספר את הדבר לילדינו כדי שילמדו ויאהבו תורה זו.
נתחיל בביעור החמיצות כלפי השכן שמרבה לחסום לנו את החניה, בשכנה שכביסתה נופלת לגינתנו תדיר ובשכנים שנראה כאילו בכוונת מכוון מאפרים אלינו ישר לתוך הסלון. זו תהיה ההתחלה, האימון ירגיל אותנו לקראת היכולת להתחבר לחולקים עלינו בנושאים הרי עולם. מידות טובות יגאלונו מהר יותר מתיקון בעלי הדעות הנפסלות והמוחרמות חדשים לבקרים. הוספת אהבת ישראל וכבוד לבעל הדעה השונה, היא מהותו של עם ישראל הבאה לידי ביטוי ובמנות גדושות בחגי ישראל.
צו שעת חירום הוא להוסיף באהבת ישראל ובחיבור לעם ישראל באהבה, במסירות נפש ממש. כשם שידענו להתמסר ללימוד התורה והקמת מוסדותיה התורניים והחינוכיים, כפי שידענו להשקיע ולהתמסר לתלמידים, וכפי שידענו ויודעים אנו להקריב דמים מרובים במלחמות ישראל על הארץ ובהתיישבות ראשונים במקומות מסוכנים, בדרכים ובגאולת אדמות הארץ- כך צריך למסור את הנפש היום על אהבת ישראל ולשרוף את החמץ המחמיץ את העיסה.
להתאמץ להשליך מעצמנו את הכבוד העצמי, הרכושנות והנכסנות, הגאווה והנראות ולהחליפם במידות הוותרנות, הנדיבות, השיתוף, הענווה והצניעות, תוך הכוונה למטרה אחת – אהבת ישראל טהורה ונקיה מפניות. באהבת ישראל נקדש שם שמים ונביא לקירוב לבבות הגדול ביותר שיביאנו לגאולתנו השלמה במהרה.
מיכי וסרטייל הוא יו"ר ומייסד עמותת יד תמר שמעניקה מעטפת סיוע לחולי סרטן ובני משפחותיהם