השנה ביקרנו במסגרת הטיול השנתי שלנו ב'גלבוע'. באחד מהכניסות לפארקים של רשות הטבע והגנים אני קולט תלמיד שלי שמתחיל לדבר עם השומר בכניסה ומעכב את כולנו.
ניגשתי אליו בצעדים מהירים ושאלתי אותו מה הוא עושה והאם הוא מודע לכך שהוא מעכב עכשיו כיתה שלמה?
הוא אמר לי שהוא לא התכוון לעכב אף אחד ושככה בדיוק עושה אבא שלו כשהם מטיילים בחופשים, תמיד מדבר קצת ושואל לשלום השומר בשער או המאבטח בקניון. לתת להם את התחושה שהם לא שקופים. שהם יותר ממפתח אנושי.
נדהמתי מהתשובה הפשוטה והכל כך כנה שלו. הנה אני, מחנך הכיתה שרק רוצה לתקתק את האירוע לא מבחין בכלל בפנים של השומר. באישיות שלו. ומבחינתי הוא לא יותר מקונוס במגרש המשחקים הפרטי שלי שבו אני צריך כמה שיותר מהר לסיים את המשחק ולהחזיר את התלמידים שלי בשלום.
מהרגע שהוא נופף לנו בידיו שאנחנו יכולים להיכנס הוא איבד את הרלוונטיות שלו בעיניי. מה אכפת לי מה הוא חושב או מרגיש? למי בכלל יש זמן לזה?
והנה מגיע התלמיד הזה ומעביר לי שיעור בחינם: איך להיות בן אדם. שיעור שלמד מאבא שלו בחופש הגדול וכבר הוא החליט ליישם אותו בפועל.
התרגשתי ונזכרתי שוב כמה כוח והשפעה עצומה יש להורים בחופש הגדול: איך כל עקיפה, צפירה, אמירה, חריקה, נשיפה בכביש. הכול נספג ונקלט בעיניים בראש ובלב של הילדים שלהם.
איך כל חיוך ונינוחות בתור, גם ברגע שמזהים שמישהו עוקף אותנו, דווקא מתי שמישהו עוקף אותנו, הכול נרשם בחושים ובאישיות הצעירה שלהם.
או כמו שאמר לי פעם נהג עצבני במיוחד בפסטיבל מעורבב של כנות, אחריות הורית ואלימות מתפרצת אחרי שחשב לטענתו שעקפתי אותו שלא בזהירות:
"וואלה, אם לא הילדים שלי יושבים במושב מאחורה אני לא יודע מה הייתי עושה לך עכשיו"
ונזכרתי איך שבאמצע הטיול אני פתאום קולט תלמיד שלי שעל דעת עצמו ומבלי שביקשתי ממנו בכלל הוציא שקית ניילון גדולה והחל לאסוף את האשפה מהמסלול. זה היה מרשים על סף מעורר השראה:
לבושתי אומר שבכלל לא העליתי בדעתי את הרעיון לקחת שקית ולהתחיל לאסוף את הלכלוך: תנו לי קודם לדאוג לזה שלא נייצר לכלוך ושכל תלמיד יאסוף את הפסולת של עצמו. אבל התלמיד הזה החליט להגדיל ראש והחל לאסוף כל פסולת שנקרתה בדרכו.
אין לי ספק שהוא למד את זה בבית הספר של החיים שהתקיים בחופשות כשהיה עד להתנהגות של ההורים שלו
אין לי ספק שהוא למד את זה בבית.
והלימוד הזה של ההורים, איך להיות בני אדם. חשוב לפחות כמו הלימוד שלנו המחנכים והמורים בעצם, הוא חשוב יותר. הרבה יותר.