חברותא בחסידות וקיפול כביסה

"כשמעיין עמדה ללדת את ישעי, בנה הבכור, הייתי בתחילת היריון", פותחת הרבנית נעמי שפירא. "ליוויתי אותה לחדר הלידה, וזו הייתה לידה ארוכה ומורכבת, לידה ראשונה. אני זוכרת שהיה לי מאוד חשוב שמעיין לא תדע על ההיריון. רציתי שהיא תרגיש שאני פנויה רק אליה".

מעיין, הרגשת בזה?

"הייתה לי תחושה כזו", מחייכת מעיין הנדלר, בתם השלישית של הרבנית נעמי ובעלה הרב יהושע שפירא, "אבל זה לא העסיק אותי בכלל. אמא הייתה מאוד איתי".

חמותה, הרבנית חנה הנדלר, ילדה חודשיים לפניה, ואמה - שבעה חודשים אחריה.

זה לא היה לך מוזר? אחיך, עוז, צעיר מבנך הבכור.

"ממש לא. זה היה לי טבעי. גדלתי בבית של משפחה ברוכה, עזרתי לטפל באחיי הקטנים. יש כמה מהם שזוכרים לי עד היום את קריאת שמע על המיטה שהייתי אומרת איתם. שמחתי שאמא ילדה שבעה חודשים אחריי, כך הספקתי לקבל את מלוא תשומת הלב שהייתי זקוקה לה".

"באותה תקופה יהודה, בעלה של מעיין, היה בצבא", מספרת הרבנית נעמי. "הם גרו לידנו והבנים של שתינו היו הרבה ביחד. בין שני הבנים היו לעיתים חיכוכים: 'זה לא אבא שלך, הוא סבא שלך ואבא רק שלי', וכאלה. בשלב מאוחר יותר אפילו למדתי ממעיין איך לא משכיבים פעוט לישון בצהריים", היא צוחקת. "זה היה 'והגדת לאמך': גם בילד ה־11 אפשר ללמוד משהו חדש על גידול ילדים".

לא העתק־הדבק של אמא

הרבנית נעמי שפירא (60), תושבת רמת גן, נשואה לרב יהושע שפירא ראש ישיבת ההסדר ברמת גן, היא אם ל־11 ילדים וסבתא ל־46 נכדים. בתה מעיין הנדלר (36), תושבת אש קודש, נשואה ליהודה ואם לשישה. שתיהן מלמדות חסידות במדרשה בבר אילן ובמקומות נוספים. מעיין פרסמה שני ספרים: 'היא שיחתי' – לקט משיחות הרבי מלובביץ' על פרשת השבוע בתוספת ביאורים, ו'דרך ארוכה וקצרה' – שיעורים בספר התניא.

הרבנית נעמי גדלה בעיר חיפה. "הסביבה שלי הייתה מאוד חילונית ומאוד העסיקו אותי שאלות כמו הבחירה בתורה ובמצוות, סוג הקשר עם ה' ועבודת ה' ממקום פנימי ולא טכני". היא רכשה ספרי קודש בשכונה החרדית בחיפה והחלה ללמוד תורה באופן עצמאי. "תמיד נמשכתי ללימוד וגם רציתי ללמד, אבל זה לא פשוט לאישה ללמוד תורה, ועל אחת כמה וכמה ללמד אותה, במיוחד בשנים שבהן את מגדלת ילדים צעירים. אני מרגישה שזכיתי ומודה על כך מאוד".

מעיין, מתי התחלת להרגיש את המשיכה שלך ללימוד?

"הרצון ללימוד היה מאז שאני זוכרת את עצמי", היא אומרת. "הרצון ללמד התפתח עם הלימוד וההתבגרות שלי. אני זוכרת שבתיכון הייתי לומדת ומתפעמת: 'וואי, כל העולם צריך לדעת את זה! חייבים להפיץ את החוכמה הזו'".

הרבנית נעמי, את רואה את מעיין כממשיכת דרכך?

"אני לא אוהבת את המושג הזה", היא מסתייגת. "יש לה דרך ייחודית מאוד משלה. נכון ששתינו עוסקות בלימוד ובהוראת חסידות באופן משמעותי בחיינו, אבל היא עומדת בפני עצמה מבחינת חירות המחשבה והרוח".

מעיין, מסכימה?

"אני לא העתק־הדבק", צוחקת מעיין, "אבל גדלתי בבית מאוד רוחני. אם אני צריכה לבחור משהו משמעותי אחד מכל הדברים שקיבלתי מהבית, אני חושבת שאלה שמחה והתרגשות מעבודת ה'. זה משהו מאוד חי אצל הוריי, הם מתלהבים ומתרגשים מהחיים היהודיים וזה מאוד יקר".

כשאני שואלת את הרבנית נעמי מה הסוד שלה, שהרי זה משהו שכולנו מתפללים עליו עבור ילדינו, היא צוחקת ואומרת: "95 אחוז סייעתא דשמיא וחמישה אחוז תפילה", ומעיין מתקנת אותה: "הפוך: 95 אחוז תפילה וחמישה אחוז סייעתא דשמיא".

ובכל זאת, תוכלי לתת טיפ לחינוך ילדים לשמחה והתלהבות מעבודת ה'?

"ילדים קולטים ומרגישים אמת", היא אומרת. "מה שאתה - עובר הלאה. ערך שאני חיה באמת ומרגישה אותו, יעבור אליהם". היא מדברת על התפילה כדוגמה ואומרת: "אם אני מתפללת מתוך רצון, כוונת הלב ואהבת התפילה, מתוך ההכרה בערך שלה ובמה שהיא מעניקה לי, שזה קשר עם ה' - זה יעבור לילדיי. אני גם מחנכת מתוך אמון מאוד גדול בילד ובחיבור הפנימי שלו ליהדותו ולאלוקיו. כך גם עם תלמידותיי: אני מאמינה שהן ממילא קשורות בקשר בלתי נפרד לתפילה ולמצוות ושבעיקר צריך להביא ולהנגיש להן את הלימוד מהמקום המתאים להן".

"אחד הערכים שאני לוקחת מהבית של הוריי זה נושא האמון שאמא מדברת עליו", מעידה מעיין. "קיבלתי אמון במנות מאוד גדולות: אמון ביכולות שלי, במי שאני, בכוח שיש לי. אמון באישיות שלי. זה מלווה אותי בתור אמא, ואני נותנת הרבה אמון במשפחה שלי, בילדיי ובחיים בכלל".

האמון מתבטא גם בחוסר דאגנות לילדים, למשפחה?

"הבן שלי שומע את השאלה וצוחק", היא מעידה. "אני אמא נורא דאגנית. אבל את זה לא קיבלתי מהבית, זה שלי לגמרי".

קודם מצוות, אחר כך פלפול

מה הייחודיות בלימוד התורה הנשי לדעתכן?

"קודם כול, ההגדרה היא החיוב", אומרת הרבנית נעמי. "לגברים יש חיוב ללמוד תורה, לנשים אין. הן צריכות לדעת את ההלכות ואת ענייני המחשבה: אמונה, ביטחון, יראת שמיים. הנגזרות של זה הן בתוכני הלימוד". היא מסבירה שהרבה מהפוסקים כיום מתירים לנשים ללמוד גמרא, אך מציינת שלימוד הגמרא מחייב התמסרות ועיון גדולים, בעוד נשים עסוקות בעניינים אחרים שחיוניים לעם ישראל – הבאת החיים, החזקתם וטיפוחם.

"מניסיוני, נשים לומדות תורה באופן אחר מגברים, אם כי מעולם לא לימדתי גברים ואני רק מתרשמת מהחוויות של בעלי כראש ישיבה. בדרך כלל נשים נוטות יותר אל המופשט, הרעיוני וההגותי ומסתייגות מדקדוקים וחילוקים הלכתיים פרטניים. גם אני מלמדת יותר את הנושאים הרעיוניים והמופשטים, אם כי כמובן שיש נשים שכן יעדיפו את הגמרא והפלפול ההלכתי". היא מציינת שמאוד חשוב בעיניה שנשים, שזמנן מועט ללימוד מכיוון שמצוות טיפוח החיים והבית קודמת מבחינתן, יבססו את הידע ההלכתי שלהן בקשר למצוות שהן עצמן מקיימות, כמו גם את האמונה והביטחון בה', ילמדו על עבודת המידות, על התפקיד הייחודי של דורנו ומה זה דורש מכל אחת ואחד, ויעמיקו את עבודת ה' שלהן דרך לימוד התורה.

"הלימוד הנשי בעיניי מגיע ממקום אחר מאשר אצל הגברים", אומרת מעיין. "אני לא למדתי גמרא. כשאני באה ללמוד למשל 'שפת אמת', אני מגיעה מרקע אחר, לא מלימוד ישיבתי. זה אולי חסר מסוים, אבל זה גם מאפשר לי הבנה אחרת, יותר רגשית ומופשטת של הדברים. גם כשאני מלמדת, אני מביאה את עצמי", אומרת מעיין. "אני פשוט מדברת מתוך החוויה שלי כאישה וכאדם שמבקש את הקשר לאלוקיו, ומטבע הדברים חוויית החיים הנשית שונה מזו של הגבר".

כשאני שואלת את מעיין על חינוך בדור שלה, השונה מאוד מהדור של אמה, שלא היה חשוף למדיה ולטכנולוגיה בכלל, ואיך ניתן להעביר את היהדות בצורה אטרקטיבית, היא אומרת לי שהמילה אטרקטיבית היא בעיניה כמעט מעליבה. "זה כמו שתשאלי אותי איך אפשר לעשות את החיים אטרקטיביים. עבורי היהדות היא אוויר לנשימה, אי אפשר בלעדיה".

איך לנצח את הפולניות

מעיין, יש זיכרון ילדות מסוים שמחמם לך את הלב באופן מיוחד?

"יש הרבה", היא עונה. "אני זוכרת משהו שהיה עבורי מאוד משמעותי: אחרי כל לידה שלה, אמא הייתה כותבת לכל אחד מאיתנו מכתב ומצרפת מתנה. את המתנות אני לא זוכרת, אבל המכתבים, תשומת הלב האישית הזו, זכורה לי בחום עד היום". היא מספרת שבית הוריה היה בית מאוד מאפשר: "היה המון מרחב בבית, והמון מקום לביטוי האישי של כולנו".

"מעיין מאוד אהבה לבשל", נזכרת הרבנית. "כשאני גדלתי, אמא שלי לא כל כך אפשרה לי להתנסות במטבח שלה. רציתי מאוד לתקן את זה בביתי ולאפשר למעיין ולשאר ילדיי להתבטא, לעודד אותם. כשמעיין הייתה בכיתה ג' קניתי לה את הספר של רות סירקיס 'ילדים מבשלים' והיא הייתה מבשלת ואופה. היום כל ילדיה אוהבים לבשל ולאפות וטובים בזה מאוד". אני שואלת את מעיין איזה מאכל של אמא היא אוהבת במיוחד, והתשובה שלה מפתיעה: "קציצות גזר ברוטב אדום. הוריי היו צמחונים רוב שנות ילדותי מטעמי בריאות, והמתכון הזה הוא מתכון נוסטלגי של אמא".

מה אתן אוהבות לעשות יחד?

"ללמוד כמובן, אבל גם להכין סלט ולקפל כביסה", הן מחייכות. לאחרונה הן למדו יחד שיחה של הרבי מלובביץ' שמדברת על השואה. "מעיין ביקשה ללמוד על הגישה של הרבי לשואה", מספרת הרבנית שפירא. "אני זוכרת שלמדתי את השיחה הזו כשהייתי צעירה וזה לא ממש התקבל על דעתי. התחברתי הרבה יותר למה שאומר הרב צבי יהודה קוק על השואה. אבל עכשיו ישבנו ולמדנו יחד ויכולתי להבין את זה יותר".

אתן מתווכחות כשאתן לומדות יחד?

"מוסבר שבתורת הסוד אין מחלוקות", עונה מעיין, "אנחנו לא מתווכחות אלא שואלות שאלות ומבקשות תשובות. יש לנו משאלות ומאוויים רוחניים משותפים, לשתינו חשוב שעבודת ה' שלנו תהיה פנימית ומלאת חיות".

מעיין, את עוסקת הרבה בתורת חב"ד. המשפחה של אביך היא בעלת שורשים חב"דיים ענפים. את מרגישה שייכות לרבי מלובביץ' ולחב"ד?

"אני לא חב"דניקית", היא אומרת, "אני מרגישה לגמרי שייכת לתורתו של הרב קוק ולדרכו. נכון שתורת חב"ד מרתקת ומעשירה אותי ואני מאוד אוהבת ללמוד וללמד תניא וחסידות, אבל אני לומדת ומלמדת המון ספרי חסידות אחרים כמו 'שפת אמת', תורתו של הרבי מפיאסצנה ועוד".

הרבנית נעמי, מלבד איך לא להשכיב פעוט לישון צהריים, מה עוד את לומדת ממעיין?

"למעיין יש יכולת לימוד והוראה מאוד אנליטית. היא מבינה דברים לעומק וגם יודעת להקיף ולהסביר אותם באופן בהיר ומושכל".

"אני זוכרת שכשהתחלתי ללמד תניא אמרת לי: אני לא הייתי מלמדת את זה", צוחקת מעיין.

"נכון. זה היה נראה לי ספר שקשה מאוד ללמד. למעיין יש מחשבה מאוד מיושבת. היא גם יודעת להתווכח", מחייכת אמה. "לי קשה להתווכח, במיוחד עם מישהו קרוב, נעלמות לי המילים. אולי כי אני מאוד מבינה ללב של השני ומזדהה איתו. למעיין יש משהו מאוד איתן בנפש והיא יודעת להשיב תשובות מנומקות בלי להתבלבל או לגמגם".

הרבנית נעמי עוסקת גם בקדושת הזוגיות ובהדרכת נשים, והיא משוחחת עם בתה גם על נושאים של נשיות, אימהות וניהול בית: "בשבת האחרונה דיברנו על תכונת הפולניות", הן צוחקות. "איך תפיסות פנימיות משתלטות עלינו ומנהלות אותנו, כמו למשל הנטייה לקורבנות: לעיתים אנחנו מרגישות לא מוערכות מספיק ושהעשייה שלנו שקופה כביכול. שוחחנו על הדרכים שמאפשרות לזהות את התפיסה הפנימית הזו ולא לאפשר לה להשתלט על הנפש".

הרבנית נעמי שפירא, עומדת בראש מרכז 'אבקשך' להתבוננות נשית ומלמדת חסידות

מעיין הנדלר, מלמדת חסידות, פרסמה שני ספרים על תורת חב"ד

***