הרב חיים גנץ, ראש ישיבת מעלה אליהו בתל אביב, ובנו ישראל גנץ, ראש המועצה האזורית מטה בנימין, המועצה האזורית הגדולה בישראל, עסוקים מאוד בחיי היומיום, ואת פגישתנו פתחתי בשאלה עד כמה הם מצליחים לשמור על קשר בשגרה. "אנחנו בקשר טוב, קשר עמוק", אומר הרב גנץ. "לא יודע כמה אני בקשר, אבל אשתי בקשר כל הזמן, בכל רגע נתון, בכל שנייה, ואני מעודכן דרכה".
ישראל מוסיף: "קשר מאוד רחוק ומאוד קרוב, מעט בכמות ועמוק באיכות. לדבר בפועל פעם בשבוע, אבל בתחושה שהקשר הוא כל הזמן. אפשר לפתוח שיחה כאילו סיימנו אותה לפני עשר שניות".
הרב גנץ מספר שהוא זמין בטלפון שנמצא ליד הסטנדר שלו בישיבה, אבל להשיג את ישראל קצת יותר קשה. "מלבד שיעור שאני נותן במכון לב, אני נמצא ליד הסטנדר בישיבה. אבל כדי להשיג את ישראל צריך לקרות משהו". ישראל מהנהן בהסכמה: "לצערי זה נכון".
"לא תכננתי להיות ראש מועצה"
טרם בואו לעמוד בראשות ישיבת מעלה אליהו בתל אביב, המונה כיום כ־230 תלמידים וכ־50 אברכים, כיהן הרב גנץ כר"מ בישיבת שבי חברון, והמשפחה התגוררה אז בקריית ארבע. כעת חוזר בנו ישראל אל ההתיישבות שממנה צמח. הרב גנץ רואה זאת כחלק מהשליחות שאליה יצאה המשפחה. "הצורך להקים עם מת לתחייה כולל צרכים מאוד מגוונים ועשירים, וכל אחד צריך להיות בעמדה שלו. למשל, עם ישראל צריך טייסים, אבל האם כל אחד טייס? כל אחד בעמדה שלו ובמה שהוא מוכשר, והכול נובע מהעמדה הבסיסית שתחיית הקודש היא הלב של התחייה ובה צריך להשקיע את מרכז האנרגיה ברמה הלאומית. אני מאמין במה שנעשה בתוך בית המדרש, לא רק בהפצות. מה שנעשה בתוכנו, בנשמות שלנו, זו העשייה המרכזית".
הרב רואה את הפעילות של ישראל במועצת בנימין כעשיית קודש?
"ישראל מקיים מצווה מהתורה, 'והורשתם את הארץ וישבתם בה', שהרב צבי יהודה אמר שזו מצווה מספר אחת. מדובר בשלטון יהודי בארץ ישראל, ותפקידו קשור לשליטה לאומית. הוא מקיים גם 'וישבתם בה', כמו כל אחד שיושב בה, וגם מה שחכמים הוסיפו 'יישוב הארץ', שאחרי שכל אחד יושב כאן צריך שארץ ישראל לא תהיה מוזנחת. בפועלו בארץ ישראל הוא דואג שתהיה פורחת, מיושבת ומכובדת, לצד בניית מבני חינוך ועוד".
ישראל, את המסרים הללו ינקת מהבית?
"יש דברים שאתה יונק מהדרך, דרך של שליחות, שותפות ואמונה בארץ ישראל ועם ישראל. אני זוכר את המעבר של ההורים שלי מקריית ארבע לתל אביב. אני זוכר את הדיון שהיה שם, איך מתיישבים בארץ ואיפה המקום של השליחות והופעת הקדושה. המשימה הלאומית היום זו העמדה הנפשית, בעיניי לא משנה מה הפוזיציה, אתה כאן והוא שם, הקדוש ברוך הוא מזמן לכל אחד שליחות אחרת. אני לא חלמתי, לא התכוונתי ולא תכננתי בכלל להיות ראש מועצה, והקדוש ברוך הוא גלגל אותנו לשם. בעזרת ה', כשנסיים את זה נעבור לשליחות הבאה".
הרב חיים, אתה מרוצה מהשליחות של הבן שלך? יש לך לפעמים ביקורת עליו?
"אני מתעניין מה קורה אצלו, ומדי פעם אפילו אנשים מתקשרים אליי: תגיד לבן שלך כך וכך. אמרתי להם: אני לא ראש מועצה, לא יודע לנהל מועצה, דברו עם ישראל. אין לי שום ביקורת על דברים שאני לא מבין בהם בכלל, אני סומך על ישראל שעושה מלאכתו נאמנה. אם היה שואל אותי שאלה בעניינים רוחניים, הייתי יכול אולי לתת תשובה".
לישראל, כך מתברר, היו כמה פעמים שאלות בתחום הרוחני במסגרת העשייה, שהוא התייעץ עליהן עם אביו. "היו הרבה פעמים של התייעצויות קטנות, אבל אני זוכר בעיקר שלוש פעמים של שאלות עומק גדולות, בחשיבה משותפת ושיח משותף, שבפעמיים מהן אבא הפנה אותי לרב יעקב אריאל. זו שאלה שהיא מאוד משמעותית: מקום של רבנים בהנהגת המציאות. אני אגיד משהו בזהירות: אני חושב שרבנים מטמיעים את הדרך והרוח, כמובן בשאלות הלכתיות או רוחניות עקרוניות. אבל בשאלות הפרקטיות, אחרי שהבנת את הרוח והכיוון הרוחני, השאלה הפרקטית היא מקצועית וחייבת להישאר בזירה הזו".
הוורט הקבוע של ליל הסדר
אנחנו נפגשים לקראת חג הפסח הממשמש ובא. השיח על ליל הסדר המשפחתי עולה על השולחן, ואני מבקש מהם לשתף אותנו בחג הפסח המיוחד של משפחת גנץ. "יש אצלנו ליל סדר משפחתי, בדרך כלל מלא עד אפס מקום ועם משקל גדול לשותפות של הילדים", מספר הרב, "אני משתדל כמה שאני יכול שיהיה קצת חווייתי. אני אדם יחסית מרובע, אבל במסגרת הריבוע, שיהיה חווייתי. זה ליל סדר שהמרכז שלו הוא העומק של עם ישראל, חי ומתחַיֶה ויחיה. פחות נכנס לפינות של דרשנות, אלא לזכור את הנקודה העמוקה שעם ישראל חוזר לעצמו ולקדושתו. חירות זה חירות הקודש, לא רק שאנחנו לא בבית עבדים, אלא אנחנו עם חי וקדוש".
ישראל מחייך. "אני מרגיש כל מה שאבא רצה שירגישו", הוא אומר. "אנחנו אחרי קורונה, והילדים אמרו שמזמן לא היינו אצל סבא וסבתא בליל הסדר, הם מרגישים את הצורך הזה, וברוך ה' אנחנו מגיעים. אני אגיד משהו שאבא אומר בכל ליל סדר ולא יפספס אף פעם: 'וירעו אותנו המצרים ויענונו' - שעשו אותנו רעים. לא וירעו לנו, אלא אותנו. שהנקודה המרכזית היא לשמור על הטהרה ולהרים את הרוח. האסון הנורא יכול לקרות, אבל האסון היותר גדול הוא שאתה מתקלקל, שעשו אותנו רעים, שלא היינו רגישים, שלא שמנו לב, זלזלנו ונאטמנו. מסר מאוד משמעותי שחוזר כל פעם בדגש לזווית אחרת".
השיח התורני מזכיר לי שיחה עם ישראל גנץ שבה הדגיש בפניי את היותו ראש מועצה של כולם, כולל החילונים והחרדים. מאידך, כאמור, הוא לא מתכחש להשקפת עולמו ובית גידולו, ובאזכרה האחרונה של הרב צבי יהודה אף סיפר ברבים שהוא היה הסנדק שלו. "זו שאלה מורכבת. אני חושב שזו הייתה אחת השאלות הראשונות שאתגרו אותי כשנכנסתי לתפקיד", פותח ישראל בווידוי. "יש לי שליחות, אבל בסוף אני בא לשרת את התושבים, לא לחנך את התושבים, כל תושב באשר הוא. ברור שאני מתפלל שכל עם ישראל יחזור בתשובה, אבל נכון להיום אני משרת את הציבור במקום שלו - חילונים, חרדים וכולם. הדרך של מי שמנהיג את הציבור היא למצוא כל אחד במקום שלו ולפתח ולהעמיק את המקום שלו. ברמה ההלכתית לפעמים זה מאתגר איך פותרים את זה. שאלתי פעם את הרב יעקב אריאל משהו הלכתי בנושא מסוים, והוא ענה לי: תגיד, אתה בונה בתי ספר? אתה יודע מה לומדים בהם? כל הורה בוחר את מערכת החינוך שלו, זה לא שלך אלא שלו. זה ציבורי".
הרב גנץ מסכים: "הגישה הבסיסית היא שאתה משרת ולא מחנך את הציבור". כל זה, מדגיש הרב, כשמדובר באישיות ציבורית כמו ראש מועצה, אך אדם פרטי יעשה כטוב בעיניו, מה שמאפיין את העשייה שלו בתל אביב. "אני אדם פרטי ואעשה מה שאני רוצה. כן ארצה או לא ארצה להחזיר בתשובה - אני מחליט מה המשימות שלי, אני בן חורין בהחלטה שלי. אני חושב שעצם המציאות של הישיבה בתל אביב מקדשת את העיר, נותנת הזדמנות לכל מי שבתל אביב לבוא במגע חי עם תורה ומאפשרת לאברכים לגור עם אנשים רחוקים מאוד", מדגיש הרב. "אני מאוד מאמין בקשר הזה ובהשפעה שלו, מאוד רוצה להשפיע, ואם לא הייתי רוצה להשפיע הייתי נשאר בקריית ארבע. אני רוצה שעם ישראל יהיה קדוש וטהור, מחובר ואוהב, והדרך לעשות זאת היא על ידי אנשים שמשקפים בחיים האישיים שלהם את הערכים האלה, והמפגש איתם יביא את התוצאות כמו שיביא בעצת ה'. מכאן זה סייעתא דשמיא, וברוך ה' יש סייעתא דשמיא גדולה. הציבור התורני הוא קטן במספר, אבל אנחנו יודעים בוודאות שהאיכות משפיעה לא לפי כמותה. פח שמן קטן דולק שמונה ימים. אני לא מתרגש כשאומרים עלינו 'כמה אתם'. 200 נשמות טהורות בתל אביב זו עוצמה גדולה מאוד".
את הדברים הללו קושר הרב גם לעבודתו של ישראל: "אדם שהוא מנהיג איכותי, ההשפעה שלו היא הרבה יותר מהכמות שלו. אני לא יודע להגיד חוות דעת מקצועית, אבל ישראל הוא איש של מסירות נפש ובלי נגיעות אישיות. זה דבר מנצח, זה המנוע, ויש גם חץ, שהוא הכישרון והמקצועיות. אני מאוד שמח שישראל מספיק בן חורין כדי להיות עבד, ולא צריך לעשות את הפוזה אלא מוכן לכוף את עצמו לעשות מה שצריך. בכלל, שמח בכל אחד מהילדים שלי, וצריך כמובן להתפלל על זה כל הזמן".
מקרב תשעת ילדיו של הרב, חלק מבנותיו נשואות לרבנים חשובים כמו הרב אוריאל אליהו, דיין בבית הדין הרבני, הרב ידידיה לביא, מרבני מכון פוע"ה, הרב דניאל שרשבסקי, רב היישוב רחלים, ועוד שניים מבניו עוסקים בחינוך. אחיו של הרב גנץ הוא הרב משה גנץ, מחשובי רבני ישיבת שעלבים, וגיסו הוא הרב אליעזר איגרא, דיין בבית הדין הגדול.
מסירות נפש משפחתית
ישראל, לאור הרקורד במשפחה והעבר העשיר בעולם התורה, לא היית אמור לצאת רב?
"אין לי מושג מה הייתי אמור להיות. אני חושב בכל נקודת זמן מה צריך ומה נכון לי, למשפחה ולעם ישראל לעשות היום. המעבר ממצפה רמון לכולל דיינות בפסגות למשל היה אקראי. פגשתי במקרה את הרב וייצן, שהציע לי להצטרף, התלבטתי, התקשרתי לאבא, היה לנו דיון מעניין ואחר כך ישבתי עם המשפחה, ויום אחרי החלטנו לעבור. כמו שאמרתי, לא תכננתי להיות ראש מועצה. מה שלא תעשה, מאוד חשוב לשמור על קשר יומיומי עם עולם התורה. כלומר, ללמוד ולא לעשות את השליחות שלך זה בעיניי לא מספיק, אלא אם כן זה תפקידי להיות כל היום בבית מדרש. ומצד שני להיות כל היום בחוץ ולא ללמוד, אני גם חושב שזה לא מספיק. לכן אני משתדל לפתוח כל בוקר בלימוד תורה, לומד חושן משפט, טור שולחן ערוך עם נושאי כלים, קצות ונתיבות על הסדר הרבה מאוד שנים עם הרב חנניה צור, מנהל 'צור ישראל'".
הרב גנץ: "אני לא מחזיק מתוכניות כמו 'איך אתה כובש את תל אביב'. בעולם הטכני צריך לתכנן, אבל בכל מה שקשור לעולם הרוח והנפש אדם צריך למצות את הרגע, ומתוך זה שהוא חי טוב, הוא מובל אל הצעד הבא מתוך ההתפתחות שלו. מי שהתורה ממלאת אותו, מהנקודה הזו הוא ניגש לעמדה שלו. אם אדם הולך להיות מהנדס, הוא לא פחות טוב".
ישראל: "אני זוכר שפעם עשינו שבת מחזור בישיבה לצעירים כמה שנים אחרי שסיימנו, והרב ירחמיאל וייס אמר: מישהו חשב שישראל גנץ יהיה כל כך הרבה שנים בישיבה? גם אני לא חשבתי, אבל יש משהו שטבוע בי מהתקופה הזו. נכון, עובדה שאני לא עוסק בזה היום, אבל בתפיסה זה משפיע. הייתי 15 שנה בבית המדרש, עד שיעור ז' במצפה רמון ועוד שמונה שנים בכולל דיינות בפסגות, וזה מוטבע באורח החיים ובמשפחה. שנות הישיבה משפיעות על התפקוד שלי היום, בכל תחום".
לסיום ישראל מבקש מילת סיכום: "בזכות נשים נגאלו ישראל, יש אמא במשפחה ששותפה לכל העשייה הזאת. וכמו שאבא פתח בהתחלה שהקשר הוא עיקרו של בית, אני גם צריך לסיים שהחיבור הביתי בין כל האחים שנמצאים בתחושת שליחות זה מה שמחבר בינינו במשפחה. מסירות הנפש היא לא פרטית, אלא משפחתית. אני מקווה שזה עובר גם לדורות הבאים".
הרב חיים גנץ, ראש ישיבת מעלה אליהו בתל אביב
ישראל גנץ, ראש המועצה האזורית מטה בנימין
***