ההתקפות הרצחניות שאירעו לאחרונה בתל אביב, באר שבע ובני ברק לא היו מעשי טרור שנועדו להשיג מטרות פוליטיות מוגדרות. מטרתן היחידה של המתקפות האלה הייתה רצח יהודים.
החגיגות העליזות ברחובות עזה הבהירו שהמטרה הושגה. אין שום דרישה פוליטית מוגדרת הנלווית אל המתקפות האלה, שום קריאות למשא ומתן או להקמת מדינה פלסטינית. רק המטרה הכללית, המופיעה באינספור הצהרות פומביות ומעוגנת באמנת חמאס - חיסול מדינת ישראל וסילוק היהודים מכל שעל בארץ.
להתקפות אלימות, בלי שום גירוי שקדם להן, נגד יהודים חפים מפשע, החיים את חייהם בשלווה יש שם מיוחד: פוגרום.
ושיהיה ברור, המצב היום לא יכול להיות רחוק יותר מזה של רוסיה במאה ה-19, כשהיהודים נשענו על חסדו הטוב של הצאר להגנה. היום, יכולים אנו להגן על עצמנו, ברוך ה'. אי אפשר יותר לרצוח יהודים מבלי להיענש על כך. המחזה של שוטרים ישראלים וחייל צה"ל, במצוד אחר הרוצח ברחובות תל אביב אחרי הרציחות בדיזינגוף, משרה ביטחון ועוצמה, בצדק. אבל זה לא משנה את טבען של ההתקפות האלה: מדובר בקוזקים - לא בחיילים, והם מבצעים פוגרומים - לא התקפות טרור בעלי מטרה פוליטית מוצהרת.
וזה מטריד מאוד. כינונה של מדינת היהודים נועד לשים קץ לאנטישמיות. מה שהניע את הרצל להקים תנועה ציונית מודרנית, היה הכרתו בשרידותה העקשנית של האנטישמיות האירופית, שהוא היה עֵד לה בצורה מוחשית כל כך במשפט דרייפוס. האבחנה שלו הייתה שיש הסבר רציונלי לאנטישמיות: היהודים היו קבוצת הלאום היחידה באירופה בלי פיסת ארץ מִשֶּׁלָּהּ. לו רק הייתה להם מדינה, כי אז הייתה השנאה נעלמת.
אבל היא לא נעלמה. האירוניה המרירה היא, שמדינת היהודים פשוט הפכה למוקד החדש של האנטישמיות. רמת האיבה כלפי מדינת ישראל בלתי מובנת. איך יכול להיות שעליה לעבור מלחמות והתקפות בלתי פוסקות רק כדי לשרוד? שהמדינה הזו, השוכנת על שטח קטן מזה של מדינת ניו ג'רזי, שאף אחד מעולם לא אמור היה לשמוע עליה, הייתה מושא ליותר הודעות גינוי של "מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם" מכל שאר המדינות גם יחד? שהיא המדינה היחידה בעולם שיש תנועה עולמית שמוקדשת כל כולה לשלילת זכותה להתקיים? איך יכול שבעוד זיכרון השואה עדיין חי וצורב, יש איום ממשי חדש לחיסול עוד 6 מיליון יהודים - הפעם בפיצוץ אחד בלבד?
אין שום הסבר הגיוני לאף אחד מהדברים האלה. זו תופעה ייחודית הקוראת תיגר על כל חוקי ההיסטוריה ומזלזלת בכל תיאוריה פוליטית אפשרית. ועם זאת היא נצפתה מראש: "וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ ... בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ". איך אפשר להבין את הנבואה הַמָּקַבְּרִית הזאת?
עלינו להתבונן בה מתוך ההקשר של שורשיה הפלאיים של אומתנו: נולדנו בעבדות, שוחררנו בידי הא-ל. בלב הסיפור שלנו שוכנת אמת יסודית, שיהודים במשך אלפי שנים הבינו בבהירות מוחלטת: הגורל היהודי נוגד את חוקי ההיסטוריה, כי אנו אומה ניסית עם שליחות אלוקית. לא היינו אמורים להיות כאן בכלל. אף אומה בהיסטוריה לא שרדה את מה שאנחנו עברנו - 2,000 שנות גלות, פיזור ודיכוי אכזריים. ולמרות כל אלה, נגד כל סיכוי אפשרי, שרדנו - ושגשגנו - בשל הגורל האלוקי שלנו. לאורך כל הדורות תמיד הֵבַנּוּ שאנו אומה שאינה דומה לאף אחרת.
אלא שרבים ממקימי המדינה סירבו להאמין לזה. החלום שלהם היה שמדינת ישראל המודרנית תחמוק איכשהו מן הגורל היהודי, ותצמח להיות מדינה ככל האחרות; שהיא תנרמל את עם ישראל - ובעשותה כה, תעלים את האנטישמיות.
אז זהו, שהחלום נגמר. אנו מתעוררים עתה אל המציאות הקרה. מתברר שהחלום היה אשליה. הוא מעולם לא נועד להתגשם.
האמת היא שהיה עלינו לראות זאת מהרגע הראשון. הולדת מדינת ישראל הייתה ניסית לגמרי: אומה קטנטנה, מרחק של 3 שנים מהשואה, הדפה 5 צבאות של פולשים ברגע הראשון לקיומה. למה שהעמים האלה ירצו לחנוק את המדינה הָעֻבָּרָה לפני לידתה? מדוע דחו את תכנית החלוקה של האו"ם לכונן מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל? השנאה, כבר אז, ניצחה כל היגיון.
עם הזמן, האוכלוסייה הקטנה והשברירית הזו שגשגה: היא פיתחה צבא חזק וכלכלה פורחת; היא הגשימה את ההבטחה האלוקית של קיבוץ גלויות כשקלטה מיליוני יהודים מכל קצווי תבל; היא הגיעה להצלחה לא טבעית כשכבשה את מעמד "מדינת הסטרט־אפ" העולמית; כל זאת בעודה ניצבת מול איבה לא רציונלית ולא פרופורציונלית, הן מסביבתה הקרובה, הן מן העולם כולו. זה לא פחות מִנֵּס.
יש המגיבים לניתוח הזה בחוסר אמון. זה לא יכול להיות. ובניסיון להכחיש את הברור מאליו - שישראל והיהודים הם מדינה וְעַם שונים מכל השאר - הם מאשימים את עצמם. אם העולם שונא אותנו, חייבת להיות לו סיבה טובה; איכשהו מגיע לנו שישנאו אותנו. אילו רק הייתה מדינה פלסטינית, היה שלום וכל העולם היה אוהב אותנו. אם רק נעזוב את ירושלים, הם יקבלו אותנו. אם רק לא נגן על חיינו בכזה עוז ונשוב לגבולות 48, הם יסלחו לנו. אז זהו, שב-48 תקפו אותנו 5 צבאות. ומאז, כל ניסיון להקים מדינה פלסטינית נדחה - לא בידי ישראל אלא בידי ההנהגה הפלסטינית.
אבל אנחנו אשמים. כי אחרת, למה השנאה? מדינה יהודית נועדה לשים קץ לשנאה, לא ללבות אותה. החלופה היחידה לנרטיב הזה, היא לקבל שיש לנו שליחות אלוקית וגורל אלוקי שקיבלנו בהר סיני; להכיר בכך שכל הסבל הלא טבעי וההצלחה הלא טבעית שֶׁעַמֵּנוּ חווה במשך אלפי שנים נצפו מראש בתורה; להבין שהסיפור שלנו מתרחש במישור אחר, והוא הוכחה חיה לקיומו של אלוקים.
זה המסר של "והיא שעמדה". במשך דורות הבין זאת כל יהודי. קיבלנו את זה לא בתרעומת, אלא בהרגשה של זכאות ושל אחריות מכובד המשימה האלוקית שלנו. ובשולחנות ליל הסדר שלנו שרנו את המילים הלא־נעימות של "והיא שעמדה" מתוך אושר וגאווה, כוסות מורמים בהתרסה ובהירות של תכלית.
אנחנו זקוקים לבהירות של דורות עָבָרוּ. היום יותר מתמיד, עלינו לראות את אויבי ישראל כמות שהם. לא פיגועי טרור יש כאן - אלא בפוגרומים. קמפיין ה-BDS הבינלאומי הוא פוגרום מסוג אחר - פוגרום חוקי, מתוחכם יותר, אבל קטלני לא פחות. אירן השואפת לחולל שואה נוספת - מטורפת ולא רציונלית, אבל קטלנית לא פחות בכוונותיה. להתכחש לאיומים האלה מסוכן הרבה יותר. להאמין להאשמות שונאינו פירושו להעמיד עצמנו בסכנת חיים.
ועלינו גם לדעת מי אנחנו: לאמץ - לא להתנגד - לייחודיותן של מדינת ישראל והזהות היהודית. הגיעה העת לשקול מחדש את הנחות היסוד של חלומות הציונות של מייסדי המדינה. אם - בשם הפיכתה של ישראל למדינה ככל העמים - מוּסַר כל זכר של היהדות מרשות הרבים, ממערכת החינוך ומן הערכים המקובלים על החברה, כי אז הדור הבא של ישראלים לא יבין מה צורך היה במדינה יהודית מלכתחילה.
איך יקבלו ששווה להילחם למענה, אם היא אינה אלא עוד דמוקרטיה מערבית? הם יראו שיש מקומות בטוחים הרבה יותר עבור יהודים. הם יראו את כל הדמוקרטיות החופשיות של העולם המגנות על זכויות אזרחיהן, כולל יהודים, ויתמהו מדוע עליהם להילחם על הזכות להישאר בסביבה כה עוינת. הם יתמהו גם, מדוע שונאים אותנו כל כך הרבה. בלי חיבור לזהות יהודית הנטועה בשליחות האלוקית, הם יאשימו את עצמם, ויאבדו את הביטחון בלגיטימיות ובצדק של מטרת המדינה היהודית - עד שיאבדו את הרצון להגן עליה.
הפסח הזה, בשעה שנשיר "והיא שעמדה" ונעמיק להתבונן על מתקפת ההתקפות האחרונה, נזהה בפני המפגע מדיזינגוף את אותה מטרה חסרת תכלית - אותו חוסר תועלת על טבעי - שניבטה מעיני הקוזקים הרוסיים ששרפו את בתינו, האינקוויזיטורים הספרדיים שעינו אותנו במרתפיהם, הרומאים שטבחו בנו והחריבו את מקדשנו, והנוגשים המצריים שהשתעבדו בנו עד שגופינו נשברו.
אבל נשיר את המילים האלה בליל הסדר לא מתוך פחד או עצב או מרירות. נזמר אותן מתוך גאווה, כמו זו שהייתה על לב דורות של יהודים אמיצים לפנינו, ונזכיר לעצמנו איך מִתְּחִלָּה עבדים היינו ואיך הוציאנו ה' אלוקינו בניסים מדהימים, ואיך צופן לו העתיד שלנו משמעות ותכלית היונקות משורשינו הפלאיים ומגורלנו ומשימתנו האלוקיים.
נעביר את האמיתוֹת האלה לילדינו בליל הסדר. למען יֵדעו מי הם. למען לא יחזרו על הטעויות שלנו. למען יכירו את אויבינו ולא יראו מהם. למען יתמלאו אמונה בעצמם, ובמשמעות וביעוד של עם ישראל. למען יבקשו להיות חלק מן העם, המדינה והייעוד, מתוך דאגה ואכפתיות. למען ירצו להגן על כל אלה. ולמען יעבירו הלאה לילדיהם את המורשת המופלאה הזו.
הרב ד''ר זאב וורן גולדשטיין הוא רב מדינת דרום אפריקה