ד"ר מאיר סיידלר
ד"ר מאיר סיידלר ללא קרדיט צילום

אחת התופעות היותר נפוצות בציבוריות הישראלית בכלל ובציבור הדתי־לאומי בפרט היא תופעת איפכא מסתברא. אנשי איפכא מסתברא אוהבים לחשוב מחוץ לקופסה. אלא שלעיתים החשיבה מחוץ לקופסה גורמת להחמצה של דברים פשוטים הגלויים לעין כול.

זה מה שקורה לדעתי למוטי קרפל – אדם עם רקורד מרשים של פעילות ציבורית מאחוריו, שהפך לאחרונה לאחד מתומכיה המובהקים ביותר של מפלגת ימינה בראשותו של נפתלי בנט. לאחרונה פרסם קרפל מאמר ב'ערוץ 7' ובו כתב שאף כי ייתכן שמפלגת ימינה לא תחזיק מעמד, "את האידיאולוגיה של ימינה" לא ניתן לחסל. וכל כך למה? "רעיונות ואידיאלים לא מחסלים באלימות". ומהי האידיאולוגיה של ימינה? "הרעיון ששמאלנים וימנים יכולים לשתף פעולה".

קרפל צודק באמירתו שרעיונות ואידיאלים לא ניתן לחסל באלימות. אלא שהפיכת בנט לסוג של מהטמה גנדי שכל מעייניו הם לאחד בין ימין לשמאל היא כמובן זיוף היסטורי בוטה. השם של מפלגת ימינה – כמו גם של קודמתה, הנפל האומלל הימין החדש – מעיד כאלף עדים על זהותה המקורית. מי שטוען ש"האידיאולוגיה של ימינה" היא למעשה להיות מפלגת מרכז המאחדת בין ימין לשמאל צרך ככל הנראה מנת יתר של חשיבה מחוץ לקופסה, מה שגרם לו להתעלם מעובדות פשוטות.

"באלימות, ולא בנימוקים הגיוניים ובשכנוע מכובד, אתם מנסים להפיל את הממשלה הזו", מזדעק קרפל במאמרו נוכח פרישתה של עידית סילמן מהקואליציה. ב"אלימות" הוא מתכוון לדברים לא סימפתיים שהוטחו בפני סילמן בהזדמנויות שונות וללחצים הכבדים שהופעלו עליה לפרוש מהקואליציה. כאילו בזירה הפוליטית הפעלת לחצים היא מעשה פסול, ומאז ומתמיד נהוג להשתמש אך ורק "בנימוקים הגיוניים ובשכנוע מכובד". ואשר לדברים לא סימפתיים ולעלבונות שפוליטיקאים נאלצים לספוג, כדאי לשאול את בנימין נתניהו.

אף כי אינני מכיר את הסיבות האמיתיות שהניעו את סילמן לפרוש מהקואליציה דווקא עכשיו – מוטב מאוחר מאשר אף פעם – אני מוכן להיענות לאתגר ולנסות את כוחי בשכנוע מכובד ובנימוקים הגיוניים לטובת פרישתה, ולטובת פרישת כל אדם הגון בימינה מהממשלה הנוכחית. כדי להחזיק ראש, אמספר את נימוקיי:

א. אם אי פעם הייתה לימינה אידיאולוגיה, אזי היא נסוגה בפני עיקרון אחד ויחיד: רצונו של איש אחד, נפתלי בנט, להיות ראש ממשלה ויהי מה. במטרה זו דבק ואותה אף הצליח להגשים (הישג מדהים למדי, אני מוכרח להודות). אתן לעובדות לדבר בעד עצמן: ההבטחה החגיגית ביותר של בנט לקראת הבחירות האחרונות ניתנה יומיים לפני הבחירות בשידור חי אל מול האומה. בנט הצטלם אז כשהוא חותם על הצהרה בזה הנוסח: "אני מתחייב: לא אאפשר ליאיר לפיד להיות ראש ממשלה, גם לא ברוטציה. לא אקים ממשלה על קולותיו של מנסור עבאס מהתנועה האסלאמית". על החתום: נפתלי בנט. אלא ששבועות ספורים לאחר מכן, ההבטחה היחידה שהייתה ממש קדושה בעיניו – הבטחה שאכן הושמעה גם היא במהלך קמפיין הבחירות שלו – היא שלא ילך לבחירות חמישיות. עתה, רק הבטחה אחרונה זו הועלתה על ידו לרמה של ייהרג ואל יעבור, סוג של פיקוח נפש שדוחה את כל השאר, בפרט את ההבטחות מהאירוע החגיגי המתוקשר שהזכרתי קודם. וכל כך למה? כי באמצעות ההבטחה לא ללכת לבחירות חדשות – ורק באמצעותה! – הוא היה יכול להגיע על ידי סחיטה פוליטית לראשות הממשלה, למרות שמפלגתו קיבלה רק 7 מנדטים. דברים אלה מפורסמים וידועים, אך הואיל ומנסים להשכיח אותם מאיתנו, כדאי להזכיר אותם שוב ושוב. האם אדם כזה ראוי להיות ראש ממשלת ישראל?

ב. והנה עוד נימוק הגיוני: מדינת ישראל נולדה כמדינה יהודית, ועודנה מתהדרת בטייטל הזה. ממשלה במדינה יהודית לא אמורה להסתמך על מפלגה שמתנגדת לעצם קיום המדינה היהודית – אם במוצהר, אם במוצהר פחות – ושהעומד בראשה מכנה הרג של מחבלת "הוצאה להורג" (כדברי מנסור עבאס על הריגת מחבלת שניסתה לדקור חייל ליד ביתר עילית).

ג. היגיון עקום הוא ככל הנראה מידבק, וגם הוא נוהג להתחפש לעיתים לחשיבה מחוץ לקופסה. למה בעצם לא לאמץ את תפיסתה של חברת הקואליציה הנמרצת גבי לסקי, שאין דבר יותר הגיוני מאשר לשלם קצבאות למשפחות המחבלים, כי זה מוציא אותם ממעגל האלימות? גם זו חשיבה יצירתית של הפוך על הפוך על הפוך, לא כן? לסקי אומנם התנצלה מאוחר יותר, אך לא על האמירה עצמה אלא על העיתוי הלא מוצלח שבו נאמרה. על כל פנים, אינני רואה הבדל גדול מדי בין ההיגיון העקום של לסקי ובין החשיבה מחוץ לקופסה המהללת את סגולותיה של ממשלה משותפת של אנשי ימין, חברי מרצ התומכים בתשלומים למשפחות מחבלים ואויבי ישראל, שבמאבקה של המדינה היהודית מול הפלשתינים תומכים בפלשתינים.

ד. אחרי גל הפיגועים בשבוע שעבר התייצבו ביום שישי האחרון ראש הממשלה בנט, שר הביטחון גנץ והשר לביטחון הפנים בר לב מול המצלמות ונתנו כל אחד הצהרה. דבריו של בנט היו נחרצים, ואני חותם על כל מילה. בלי ציניות. אלא שקיימת הנחיה מפורשת של שרת הפנים איילת שקד, חברת מפלגתו של בנט, כיצד להתייחס לדבריהם של חברי ימינה בכלל ושל בנט בפרט: "אל תשפטו אותנו לפי המילים, תשפטו לפי המעשים", אמרה שקד אחרי הקמת הממשלה הנוכחית, כאשר עומתה עם הבטחותיו של בנט מלפני הבחירות. אינני בטוח אם שקד נתנה את דעתה על המשמעות מרחיקת הלכת של דבריה, שהיא: להצהרותיו של בנט ולהבטחותיו אין שום ערך. לא זכור לי שאי פעם שמעתי אמירה אומללה שכזו מפי פוליטיקאית מנוסה, ואין לי אלא להצטער על כך שבעיני חברת מפלגתו הקרובה אליו ביותר, ראש ממשלת ישראל הוא אדם שאין להתחשב כלל במה שהוא אומר או מבטיח – לא בעבר, לא בהווה וגם לא בעתיד.

לבסוף ראוי לציין גם את דברי השר לביטחון הפנים עומר בר-לב בהצהרה לתקשורת ביום השישי האחרון, ולו בשל העובדה המרשימה שהוא צלח את נאומו ללא תאונה. בר-לב גינה את הפיגוע, הבטיח לרדוף אחרי מחבלים, הזכיר את "תקופת רמדאן" אותה הוא כינה "תקופה רגישה מאד" וסיים את דבריו באיחולי סוף שבוע טוב.

בנימה חגיגית זו, לא נותר אלא לאחל לאזרחי מדינת ישראל המוסלמים רמדאן שמח בחיק המשפחה, לאזרחים הנוצרים חג פסחא מהנה, ולשאר אזרחי המדינה מזג אוויר טוב, סוף שבוע נעים, ואיחולי בריאות איתנה – שלא יזדקקו לבתי חולים שבהם מחלקים חמץ בפסח.

***