לפני מספר ימים התקבל מכתב מרגש במשרדי 'קרן יחד', מיזם של ערבות הדדית העונה על המצוקה הכלכלית שאליה נקלעים ילדים אשר אחד מהוריהם נפטר בטרם עת.
המכתב, שהגיע מבן למשפחה החברה בקרן שאביו נפטר לפני מספר חודשים, ריגש את הנהלת הקרן, אשר הפיצה את המכתב לכל חברי הקרן בעדכון מיוחד שיצא לקראת חג הפסח.
המכתב המלא:
"בברכת המזון אנחנו מבקשים מבורא עולם: " וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ ה' אֱלקֵינוּ לא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלא לִידֵי הַלְוָאָתָם. כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה. הַפְּתוּחָה. הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה. שֶׁלּא נֵבוֹשׁ וְלא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד".
והנה, לפני כשנה וחצי, קרה למשפחתי אסון, לא ברור ולא מוסבר. אבא היקר שלנו הלך לבית עולמו, שרק מספר חודשים קודם לכן, הוא זכה לעבור השתלת כליה, לאחר מספר שנים של צפייה לאותה השתלה, מתוך כוונה להמשיך ולחיות שנים רבות, טובות ובריאות.
אין הסבר וגם אין סיבה, מדוע אדם בגיל כזה, לא ימשיך לתפקד ולחיות עוד שנים רבות עם משפחתו, ילדיו ונכדיו. הלוואי והייתי יכול לתאר במילים מי היה אבא שלי, כמה גדול הוא היה וכמה אני מתגעגע אליו. בשבעה המוזרה שחווינו, לאור נגיף קורונה, נחשפנו רק מעט לפועלו של אבא שלי. תמיד ידעתי שהוא היה איש העולם הגדול, שדאג לכולם, בכל רחבי העולם, אבל פתאום לשמוע את זה מגורמים חיצוניים ולראות כמה הם היו קשורים לאבא שלך, ואיך שהם לא מאמינים שכך הסתיימו חייו בצורה שכזאת וכמה הם מתגעגעים אליו לא פחות ממך, זה גרם לי להבין כמה זכיתי שיצא לי להיות במחציתו של אדם גדול.
אינני יודע אם זכיתם להכיר את אבא שלי. אני מקווה מאוד שכן, כי כל מה שאכתוב ואספר עליו, יהיה כאין וכאפס לעומת מי שזכה להכיר אותו באופן ישיר. אני מודה, אני לא יודע עד כמה אני מסוגל לכתוב ולספר על אבא שלי, גם לאחר שעברו למעלה מ-18 חודשים. הכאב נשאר, העצב פה, והשאלה הגדולה נשארת ללא מענה למה? למה זה קרה? - איך מרימים את הראש? לאן מתקדמים? עם מי מתייעצים? על מי נשענים? הרבה מאות שאלות קשות, שלצערי, גם היום, אין לי תשובות אליהם.
ולפתע פתאום, אתה מגלה שיש קרן שלמה שפשוט עומדת לצידך. קרן שהולכת איתך בדרך הקשה, ביחד. מי חשב שגורם חיצוני, שאינך מכיר כלל ועיקר, יסכים בכלל, בראש ובראשונה, להקשיב לך. לשמוע אותך. להבין אותך. ועל כל זאת, יסכים גם לתמוך בך כלכלית. בלי שאלות, בלי בקשות, בלי טרדות. הכל מתוך הבנה של המציאות המורכבת שנכפתה עלינו, ככה ביום בהיר, ללא שום התראה מוקדמת מראש.
כך גם, אנשים מדהימים של קרן יחד, שמרו על קשר עם משפחתי, בעיקר עם אמא שלי שתחיה. תמכו בה, שוחחו איתה טלפונית מספר רב של פעמים, הגיעו אליה לבית לביקורים. איפה נשמע כדבר הזה? יש יותר ערבות הדדית מזה, במובן הטהור ביותר של המילה?
ברור לי, שהערכים עליהם מבוססת, בין היתר, קרן יחד, ובעיקרן, ערבות הדדית ועזרה לזולת, אינם ערכים מהפה ולחוץ. כנראה, מבחינת הקרן, מדובר בדרך חיים אותה בחרתם לאמץ להסתכל מעבר לאני - הפרטי ולמשפחה המצומצמת, ולנסות ולסייע למי שבאמת ובתמים זקוקים לעזרה, בשעת צרה ומשבר.
אני יכול להגיד לכם תודה. אני יכול גם להגיד לכם תודה רבה. האם זה באמת יביע את הכרת התודה שלי אליכם? במילים? אחרי שאתם תמכתם בי, במעשים? מה אומרים? כיצד מביעים בצורה נכונה את הכרת הטוב והרצון להודות לכם? כל שנותר לי הוא לומר לכם תודה, ולנסות ולהפיץ את האור והטוב שלכם.
הרבה שליחים יש לבורא עולם. אין לי ספק שאתם, קרן יחד, אחד מהשליחים הגדולים של בורא עולם בעולמנו אנו. שתזכו תמיד להיות מהנותנים ולא מהמקבלים, ושבורא עולם ישלם שכרכם.
אני מאחל לכם ולי, לשמוע, להתבשר ולבשר אך ורק בשורות טובות, מתוך בריאות ושמחה.