20 שנים חלפו מאז פיגוע הירי שהתרחש באלון מורה במוצאי חג הפסח בשנת 2002 ובו רצח מחבל את רחל ודוד גביש הי"ד, הוריו של הזמר והיוצר אביגדור גביש. בפיגוע נרצחו גם אחיו אברהם וסבו יצחק הי"ד.
"הפיגוע חי בי יום יום. זה כמו פצצה גרעינית שהרדיואקטיביות שלה משפיעה על כל נקודה בחיים. ברור שבאזור פסח מרגישים את הדבר הרבה יותר. אבל זה היום יום שלי והסיפור שלי", אומר גביש באולפן ערוץ 7.
גל הטרור הנוכחי מעורר בו רגשות עזים. "לא חוזרים אלי דברים מהעבר, אבל מכאיב לי ומעציב אותי על האנשים שנפגעים כי אני יודע לאיזה מסע הם נכנסים ואיך החיים שלהם הולכים להיות אחרים".
הוא נזכר בשעות שלפני הפיגוע. "אצלנו במוצאי שבת היו תמיד שרים ומנגנים וכולם היו מצטרפים לדבר הזה. היה מדובר בחג יוצא דופן כי כולם היו מאוד שמחים והבית היה מואר, למרות המתיחות הביטחונית הקשה. סיימנו את מלווה המלכה ואת כל השירה והניגונים, כל אחד הלך לפינה שלו ואז המחבל פרץ לבית".
"חיכיתי למחבל במעלה המדרגות עם כל מיני חפצים. באותו רגע היתה גיטרה מעץ קרובה אלי ותפסתי אותה וחיכיתי לו. היה שלב שהמחבל התבצר בחדר של ההורים למטה ואנחנו הבנו שהוא לא יגיע לקומה השנייה. בינתיים נכנסו לבית והוציאו אותנו, עד שהצבא לקח פיקוד על האירוע", מוסיף גביש.
לדבריו, אחרי הפיגוע הוא בחר שלא ל'שקוע'. "יש שתי ברירות: או להיאבד בתוך זה או לחיות. עברנו אבולוציה בתוך האבל הזה וזו התמודדות יומיומית ובחירה לחיות, לעשות ולהיות נוכח. אני אומר תמיד שחייתי הרבה שנים ליד החיים. אירוע כזה גורם להרבה חוטים של החיים להתנתק. החכמה וההתמדה בלהתחיל לחבר את החוטים האלה, זה עניין של שנים".
והשנים הללו הובילו אותו לחתונה עם איילת דיקשטיין, שהכירה את הטרור ותוצאותיו מקרוב. כמה חודשים אחרי הפיגוע הרצחני בבית גביש, נסעו בני משפחתה מיישוב מגוריהם פסגות להתארח אצל קרובים ביישוב מעון שבהר חברון. מכוניתם הותקפה בדרך ביריות על ידי מחבלים. ממכת האש הראשונה נפגעו שובאל, אחיה של איילת שהיה אז ילד קטן ואימה חנה. האב יוסף בלם את הרכב, ניסה לעזור לאשתו ולבנו הפצועים אנושות ונורה למוות. מאוחר יותר נפטרו מפצעיהם האם ובנה הקטן. איילת, שהייתה אז נערה, גילתה תושייה רבה וסייעה ליתר אחיה שהיו ברכב המותקף. השניים הכירו במסגרת קבוצת תמיכה ליתומים של עמותת "משפחה אחת" שבה השתתפו וגילו שיש להם גורל משותף. במרוצת הזמן התהדק הקשר ביניהם, הם הפכו לזוג והתחתנו ביוני 2019.
"הזוגיות עם איילת היא גם בחירה ואני מודה שהיה לי מאוד קשה לבנות את הבית שנחרב לי, את המקום הבטוח הזה שאבד. להקים את זה מחדש ולבטוח בדבר הזה שהוא קיים ולא ייחרב עוד פעם, זו הרבה עבודה ואמונה ומסירות נפש לתוך הזוגיות", מספר גביש.
הוא מוסיף, "הכרתי את איילת והתאהבתי בה לא ממקום של טרור, אלא ממכנה משותף אחר, אבל גם מה שעברנו כמובן מוסיף להבנה בינינו".
החיים וגם כנראה השורש המוסיקלי שהיה נטוע בו, הובילו אותו בסופו של דבר אל עולם המוסיקה. "הבית שלי היה בית מאוד מוסיקלי וגדלתי לתוך הזה, אבל לא היה מדובר במקצוע שמישהו כיוון אותי אליו. בשלב מסויים הלכתי ללמוד הנדסה ודווקא אז כל נושא המוסיקה התחיל לפרוח ולעקצץ לי בלב. התחלתי לכתוב ולהלחין ודברים החלו לנוע מאליהם. המוסיקה בחרה בי והלכתי ללמוד בבית הספר 'מזמור' ודברים נוצרו. הבנתי שזה מה שהלב שלי רוצה. התחלתי בגיל מאוחר יחסית והייתי צריך להשלים כל כך הרבה פערים".
כעת עובד גביש על אלבומו השלישי. אחרי שני אלבומים של שירים מקוריים, הבא בתור יביא דווקא את אותה אווירה של מוצאי שבתות ואת הניגונים שהיו מושרים בבית ילדותו. "האלבום הנוכחי מאוד מאתגר כי הוא גם מאוד משפחתי וגם רגשית הוא העביר אותי מסע. כל פעם שיצאתי מהאולפן הבנתי שאני עושה משהו גדול שמשמח אותי".
לשירה באלבום גייס גם את המשפחה. "האחים שלי מאוד אוהבים לשיר ושיגעתי אותם והבאתי אותם לאולפן. כשאני רואה אותם שרים, המוסיקה מוציאה מהם 'זיק' של הבית שלנו. את האור שנוצר כשכולם שרו בו ביחד. זה מרגש אותי מאוד, כי רציתי להעביר דרך האלבום את החיים שהיו לנו".