קובי אלירז
קובי אלירז צילום: חיים טוויטו

מצערת הסטואציה של כתיבת המאמר הזה, נתתי לעצמי לבחון עד חג הפסח הבעל"ט על מנת לראות אם שר הביטחון, בני גנץ שנתן את מילתו להסדרת אביתר יעמוד בה או לא.

נכון אפשר להמתין עוד ועוד ותמיד לומר שהעיתוי המיוחל (שאף פעם לא מגיע) לא מתאים. רגישות בינ"ל היתה כאן תמיד וגם תהיה, האומנות המדינית והפוליטית היא לדעת בכל זאת לעשות ולקדם את המעשה הציוני תוך התחשבות במתיחת החבל המקסימלית וללא קריעתו.

לצערי, על אף הזדמנויות רבות להתחיל בהסדרת אביתר, לפחות בהכרזה על אדמות המדינה שם (להזכירכם המדינה אמרה בתחילה שמדובר באדמות פרטיות, דבר שהתברר כלא מדוייק) לא נעשה ממש (למעט עבודת הסקר).

הזדמנויות אלו כללו את העברת תקציב המדינה והדילים הקשורים בו, אישור הישובים לבדואים, אישורי תוכניות פלסטיניות, הכרה משמעותית באשרות ובת.ז לפלסטינים עם בעיות שונות, העברת חוק החשמל, העברת התקציב בפועל לרשויות הערביות בארץ (53 מיליארד) העברת הכספים לרשות הפלסטינית ועוד…כל אלו היו יכולים לאפשר לא מעט; את ההכרזה על אביתר, גם את הסדרת ההתיישבות הצעירה וגם את כינוסה של מועצת התכנון העליונה (מת"ע) לטובת אישורי תוכניות בניה לישראלים ביו"ש.

ואם לא את כל אלו, בוודאי שאת חלקם. אם נקח בחשבון גם את תשומת הלב הבינלאומית למתרחש בעיקר בין רוסיה לאוקראינה וגם את גל הטרור הרצחני, בוודאי שהיו כאן לא מעט הזדמנויות. ועוד יותר אחרי הבטחה מפורשת בעניין של השר, ורושם של ׳מילה שלי, זו מילה׳.

נכון יש גם רגישות לגבי הסוגיא האיראנית שגם תמשיך ללוות אותנו וגם היתה ידועה בעת החתימה על המתווה, אבל נראה ששר הביטחון מחשבן בעיקר חשבון פוליטי ובוחר בקפידה קמצנית ואיטית מאוד את התמורות להתיישבות בעת הזו ובכלל.

הבכלל קשור ליחס האוהד לפלסטינים והערבים (בארץ) שמתבטא בעיקר בנתינת ׳גזרים׳ לרוב וזה בעיקר בגלל הקונסטלציה הפוליטית הבלתי אחראית שאכן בסופה גם מביאה את ׳המקלות׳ בעיקר עלינו.

את מילתו נתן שר הביטחון לרב דרוקמן בשיחת לילה בה נכחו יוסי דגן ראש המועצה וראשי תנועת נחלה, עת המתיישבים במקום היו צריכים לקבל החלטה אמיצה וכואבת על ירידה מוסכמת מהמקום תמורת הבטחה על כך שככל שיתברר כי אכן מדובר בקרקע מדינה יוכלו להקים ישיבה ואחכ ישוב. החלטה לא פשוטה כלל ועיקר, שכן לקחה בחשבון את האחריות הלאומית והמחיר של חיכוך גדול בין חיילים לאזרחים וכמובן את הסיכון בהריסתו של המאחז בסופו של יום.

העניין אכן התברר, בוצע הסקר ואכן נמצאו 70 דונם כראויות להכרזה כאדמות מדינה. ראוי וצריך להזכיר שאביתר ממוקם במקום אסטרטגי ביותר על ציר הרוחב החשוב שנקרא חוצה שומרון, שומר על המסדרון האסטרטגי החשוב הזה וגם מונע חיבור בין הכפרים קבאלן לביתה בהשתלטות פלסטינית לא חוקית, הוא נמצא על אדמות שראויות כאמור להקרא אדמות מדינה ובוודאי שאינם אדמות פלסטיניות.

גם הטריגר בהקמת הנקודה לאור ארועי רצח קשים שקרו בצומת תפוח הקרובה היו מחיר הולם ומרתיע למול הפלסטינים במאבקנו כאן. למרות כל אלו, בחר שר הביטחון הנוכחי להמתין עם ההכרזה עוד ועוד, לפספס עיתויים והזדמנויות כאמור ובפועל להתל במתיישבים ובמנהיגיהם, תחת הבטחתו שהוא יעשה כל מאמץ להסדיר את המקום במהירות האפשרית (בני גנץ כאמור אמר באופן מפורש לרב דרוקמן שמילתו היא מילה והוא יעמוד בהתחייבותו בעניין, כל זה זה נלקח מאוד בחשבון לגבי קבלת המתווה בלילה ההוא).

התנהלותו זו של כבוד השר לא מעידה גם על תבונה פוליטית גבוהה ביחס לאוריינטציית המרכז-ימין של העם ולא תעזור לו בהכרח ביומרותיו העתידיות. "מעשיך יוכיחו…" על פי מעשיך תחשב, לא על פי הכוונה, כך הורנו חכמנו.

בכלל, אמירות לרוב היו כאן; מת"ע בכל רבעון, תזוזה של 10 מעלות ימינה, הסדרת אביתר, ההתיישבות הצעירה ועוד… לעת עתה, ללא כיסוי. אולי עכשיו, שהכסאות קצת מתנדנדים בגלל פרישתה של סילמן משהו יקרה. כדאי שנפנים.