"אפרטהייד" הוא דבר שקשה להגדיר או לזהות במדויק. זה לא משהו שאתה פשוט יודע כשאתה רואה. זו חוויה ממושכת שמתפרשת על פני פרק זמן ארוך.
כשקיים משטר אפרטהייד, קבוצה מסויימת סובלת בשל ההגדרה שלה ככזו באמצעות כללים וחוקים שונים ונדרסת על ידי יתר הקבוצות.
מציאות של אפרטהייד התקיימה לאורך ההיסטוריה רק במדינות הנחשלות ביותר - כשהמקרה הבולט ביותר - הוא בדרום אפריקה.
אבל אפרטהייד על פי הגדרתו, מתקיים בהרבה פחות רעש, דווקא בשטחים שהם בשליטה פלסטינית. במקומות אלה מיושמת מדיניות שמעדיפה באופן מפורש מוסלמים על פני כל מאמיני הדתות האחרות.
למעשה, בשטחי הרשות הפלסטינית מיוצג אחד ממשטרי האפרטהייד הבוטים ביותר הפועלים כיום בעולם.
בשטחים שבשליטת הפלסטינים, יהודים הרוצים להגיע למקומות הקדושים עבורם, חייבים להתגנב תחת שמירה חמושה. גם בשטחים שבשליטה ישראלית, המקומות הקדושים ליהודים עדיין אינם בטוחים.
בעוד הרשויות הישראליות מסתכלות בחוסר אונים, הפלסטינים עוסקים בהרס של אתרי תרבות יהודיים עתיקים . רבים מהאתרים הללו הם בעלי משמעות היסטורית בינלאומית והפלסטינים מנכסים אותם לעצמם, בניסיון למחוק כל הקשר היסטורי לעם היהודי בכל רחבי הארץ ישראל.
רק בשבוע האחרון הושחת קבר יוסף שליד שכם על ידי פלסטינים. המשחיתים תועדו בוידאו כשהם אומרים: 'אין יותר קבר יוסף'. שני יהודים שביקשו לתקן את הנזק וניסו להיכנס למתחם הקבר נורו על ידי פלסטינים.
גם תומכיהם של פלסטינים שוללים את זכותו של העם היהודי למולדת אבותינו, טוענים שהיהודים הם 'זרים' על האדמה ומתעלמים לגמרי מהמציאות לפיה לא משנה לאן תפנה בארץ ישראל, תהיה זו נקודה שמכילה אלפי שנים של היסטוריה יהודית.
נקודה נוספת למחשבה: דיני המקרקעין ברשות הפלסטינית קובעים כי העונש על מכירת אדמה ליהודי הוא מוות מי שמוכר אדמה ליהודי נחשב בוגד בדתו ובעמו.
כל זאת אל מול המציאות בישראל. בכל שטחי מדינות ישראל יהודים, מוסלמים ונוצרים חופשיים לחיות כרצונם, לעבוד ולקיים את מצוות דתם. הם נהנים מזכויות מלאות על פי החוק. בתי המשפט בישראל פוסקים באופן שגרתי לטובת תובעים ונתבעים מוסלמים ושאינם יהודים בתביעות משפטיות. בישראל, המדינה היהודית היחידה בעולם, שלטון החוק מתייחס לכולם כשווים.
ברשות הפלסטינית כל זה לא יכול להיות קיים. מערכת החינוך מעודדת רצח יהודים ומפתה צעירים עניים ומורעבים לבצעי מעשי אלימות קשים נגד ישראלים ואחר כך אף מתגמלת אותם על כך. בתי ספר פלסטינים, לרבות אלה הממומנים על ידי סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם, הם חממה אידיאולוגית לשנאת יהודים וקיצוניות איסלאמיסטית אלימה.
הרשות הפלסטינית אינה מחפשת שלום או פתרון של שתי מדינות והאפרטהייד הפלסטיני הוא המכשול מספר אחת לדו-קיום בשלום ארוך טווח.
'מצוקת הקורבן המוסלמי הפלסטיני מול המדכא היהודי הישראלי' הוא נרטיב מעוות שהומצא על ידי משטר שפל שכוונתו להרוס ככל יכולתו את מדינת ישראל היהודית. הנרטיב הזה מכחיש בכוונה אלפי שנים של היסטוריה יהודית בארץ ישראל.
נרטיב "האפרטהייד הישראלי" אינו קיים כדי לשפר את מעמדם של הפלסטינים אלא כדי לשמור על מפלס השנאה הגבוהה של שנאת היהודים כדי להותיר את הנושא הפלסטיני על סדר היום.
לכן חשוב כל כך לתמוך בכל מי שפועל נגד האפרטהייד הפלסטיני כדי לשנות את הנרטיב שהתרחש כאן: שיהודים הם המדכאים ולא המדוכאים. המאבק להגדרה עצמית יהודית הוא אמיתי. כל אדם בעל תודעה צריך להרגיש את הצורך להתנגד לאפרטהייד ולגזענות הפלסטינית.
ברוק גולדשטיין היא עורכת דין לזכויות אדם בישראל ובארה"ב, סופרת ויוצרת קולנוע עטורת פרסים. היא משמשת כמנהלת The Lawfare Project.