הרפורמה והזיכרון הלאומי

ערב יום השואה התבשרנו ששרת החינוך מבקשת לשנות את מתכונת בחינות הבגרות ולבטל את הבחינות החיצוניות בכל המקצועות ההומניים (תנ"ך, ספרות, היסטוריה ועוד).

המקצועות ההומניים גם ככה נמצאים במשבר. החינוך לערכים ולמוסר מתגמד מאוד לעומת עולם ההייטק.

בתוכנית החדשה יש חשש לפגיעה בידע הכללי, ההיסטורי והתנ"כי של ילדינו, ויש קושי רב לראותה יוצאת לפועל בצורה ראויה בשל חוסר ההכשרה של המורים להנחות עבודות חקר.

אך דווקא ערב יום השואה חשוב להעלות נקודה נוספת ומשמעותית מאוד. בחברה הישראלית יש דעות רבות ומגוונות- ערכים שונים ואף מנוגדים קיימים במרחב הציבורי. דברים אלו גורמים פעמים רבות לויכוחים, להחרפת השיח, להתבדלות, ולעיתים גם לאלימות מילולית ופיזית.

חברה חפצת חיים זקוקה למצע של ערכים משותפים שיש עליהם קונצנזוס רחב ואשר, אליו היא מחנכת את הדור הבא. אחרת - הקיטוב בין הקבוצות השונות במדינה ילך ויחריף.

במובן מסוים, תוכנית לימודים ובחינות בגרות אחידות במקצועות ההומניים: אזרחות, ספרות, היסטוריה וכיו"ב, מהווים יחדיו עולם של תוכן וערכים זהה שכמעט כל ילדי ישראל נחשפים אליו. על בסיס מצע משותף שכזה ניתן לקיים שיח או ויכוח, ולצאת לכיוונים שונים.

הבעיה הגדולה בתוכנית החדשה היא שכל בית ספר וכל מנהל יחליט כמעט לבדו על עולם התוכן והערכים שהוא מקנה לתלמידים. בבתי ספר בהתנחלויות בשומרון, בחינוך העצמאי בבני ברק, ברמת השרון, בנתיבות וברהט- יילמדו עולמות תוכן כל כך שונים, כי כל אחד בטוח שערכיו שלו הם הנכונים והצודקים ביותר- כך שלא יהיה כמעט מצע משותף בין חלקי החברה במדינת ישראל. בראיה לעתיד הדבר יגביר את הפילוג וההקצנה בתוך החברה הישראלית, ובמקום להגביר את המאחד- נעצים את המפריד.

ביום השואה- הזיכרון מאחד את העם היהודי בעולם, למרות שכל אחד מספר את הסיפור אחרת. הזיכרון שמוזיאון לוחמי הגטאות - שם יש תערוכת קבע על סיפורו של גטו ורשה - מבקש להנחיל, הוא זיכרון שונה מאוד מאשר הזיכרון ש"גנזך קידוש ה'" בבני ברק מעביר לדורות הבאים- זיכרון של שמירת מצוות גם בתנאים בלתי אפשריים של גטאות ומחנות.

מרתף השואה בהר ציון, המלא במצבות סמליות על קהילות שחרבו, שונה מאוד מ"יער הקדושים" שבהרי ירושלים עם שבילי הטיולים והנופים שבו. שניהם הוקמו לזיכרון השואה, אך הזיכרון שונה מאוד: מאווירה קשה שמזכירה בית קברות גדול שמנסה להנציח את העולם שנעלם, לאווירה של פריחה ולבלוב שמשמעותה שאנחנו ממשיכים לצמוח כתשובה להיטלר שרצה לגדוע את העם היהודי.

גם היום, כל חברה מושכת את זיכרון השואה למחוזות שמתאימים לה, לתפיסת עולמה, ולחינוך שהיא רוצה להעניק לילדיה. החשש הוא שבעקבות הרפורמה בבחינות הבגרות- המצע המשותף לכולנו יסדק והסיפורים השונים יאפילו על מה שמאחד. לטווח הרחוק זו עלולה להיות בכיה לדורות.

הרב ד"ר חנן יצחקי הוא ראש התוכנית לזיכרון וחינוך במכללת אפרתה