מרים קליין
מרים קליין צילום: באדיבות המצולמת

פרשת קדושים נפתחת בציווי החגיגי "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוהיכם" (ויקרא יט', ב'). ואז היא מיד פותחת בציווי הראשון שמוביל ליעד הקדושה הזו: "איש אמו ואביו תיראו".

מה הקשר בין יראה כלפי האם והאב לבין תנועה פנימית של התקדשות?

ציוויים שקשורים ליחס לאב ולאם מופיעים לכל אורך החומש. בכל הציוויים האלה האב הוא לפני האם. רק כאן, בתוך ההקשר של היראה, האם היא ראשונה. למה דווקא בהקשר של יראה, האם היא זו שמופיעה ראשונה?

נוסח הפסוק "איש אמו ואביו…" מזכיר ומהדהד את הפסוק הקדום מבראשית: "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב', כד').

נלך כמה צעדים עם הרעיון, שההורה שממוקם ראשון, הוא ההורה שיש להתאמץ יותר לממש כלפיו את הציווי. וכשאנחנו ממשים זאת כלפי אותו הורה, אותה תנועה נוטה להימשך באופן טבעי כלפי ההורה השני. לאור הרעיון הזה, יצטייר לנו מעין שילוב ציוויים שכזה: 'איש אביו תעזובו ואמו תיראו".

בהעמקה אל תוך הציווי הראשוני "…יעזוב איש את אביו ואת אמו", ניתן לזהות את הציווי הזה כמכוון לעזוב את הפחד מההורים. הפחד של איש מחוויה של דחיה, פסילה או ביטול של ההורה כלפיו. בשל עמדותיו, בחירותיו, אשתו, בחירותיהם המשותפות, וכו'....

בשביל לדבוק באשתו, על האיש לעזוב את הפחדים האלה, במיוחד הפחדים שצרובים בו ביחס לאביו, לגלות את הרצון העצמאי והייחודי שלו, ללכת איתו עד הסוף, "לדבוק באשתו" ולהיות עמה "לבשר אחד".

מן הצד השני- מצביעים לנו על היראה. היראה לכאורה דומה לפחד, אבל בעומק היא לגמרי הפוכה ממנו. יראה היא הכרה והוקרה עמוקה כלפי הכוחות הבוראים של האחר. פחד היא תנועת נפש מחלישה ויראה היא תנועה נפשית מחזקת. כשאנחנו קולטים ומכירים בכח עצום אצל מישהו אחר, נוצרת בנו יראה וענווה כלפיו, יחד עם בטחון שורשי לסמוך עליו.

הפסוק שלנו הוא הזמנה לאיש להכיר בכוחות הבוראים העצומים של אימו. דרך עצם הכוחות האלה הוא נוצר ונכנס לעולם. בפיתוח היראה הזו כלפי האם, כאשר היא נטולת פחד מחוסר אישור כלפיו כבן וילד, מתעצבת הערכה והוקרה לעוצמה הנקבית המסתורית שכמוסה גם בתוך האישה שלו. ומכאן מתפתחת סקרנות גדולה לגלות את הכוחות האלה שלה ולתמוך במימושן.

התנועה הכפולה הזו של איש- לעזוב את הפחד מהאב והאם, ולפתח יראה כלפי האם והאב, זוהי תנועה ענקית שמרחיבה את הזוגיות להיות גרעין פועם של כוחות חיים וקדושה. זוהי משימת חיים לא פשוטה, ואנחנו יכולים לעזור אחד לשניה במשימה הזו.

פעמים רבות לא קל, לא לאיש ולא לאישה להכיר ולהוקיר את הכוחות הנקביים החבויים באישה. מטבע הדברים אנחנו נוטים לשים את רוב הדגש על ביטויי החיים החיצוניים של עולם העשיה, ההספקים, התוצאות וההישגים. זוהי משימה זוגית משותפת לכוון, להקשיב ולהוקיר את הרחשים העמוקים שפועמים בנבכי ליבה וגופה של אישה. הפסוק שלנו מכוון לסייע לנו בכך דרך טיפוח מימד פנימי של יראה כלפי אימנו. יראה שהיא הכרה בכוחות החיים האדירים שפועמים בה. היא זו שדרכה באנו לעולם, היא זו שנשאה את כוחות הבריאה שיצרו אותנו. היא בריכת חיים ענקית, שמזרימה אלינו כוחות מאז היינו עוברים ברחמה, ולפחות כל עוד אנו חיים.

את המשך הפסוק ניתן לראות כהמשך של אותה נקודה בדיוק: "ואת שבתתי תשמרו…". השבת היא משכן כוחות הקדושה הנקביים של העולם. הקדושה שנמצאת בשביתה, באי- העשיה, בשקט, בנסתר. בתדרים שאנחנו רוקמים במרחב הייחודי של השבת נוצרים מפגשים וחוויות שלא יכולות להרקם בתוך הקצב והרעש של היום-יום. השבת היא כמו סם, שפותח את המרחב הפנימי שלנו לעומקים חבויים של משמעות היותנו "צלם אלוהים".

שנזכה ללכת בדרך של שחרור מפחדים, להכיר ולהוקיר את כוחות הבריאה האדירים שפועמים בנו ועוברים דרכנו, לחזק את בריתנו הזוגית כ"בשר אחד" שהוא מיכל של הבשורה המשותפת שבאנו להביא יחד לעולם, ואת בריתנו הרוחנית עם בורא עולם בשבתות שהן משכן של קדושה ורוממות.

שבת של שלום וקדושה,

מרים קליין הינה חברה בצוות היועצים של פרויקט 'שניים בריבוע' - קהילת הזוגות של ערוץ 7 שמשדרגים ביחד את חיי הזוגיות. עדיין לא חברים בפרויקט? לחצו כאן והצטרפו בקלות>