שכר על הפרישה

"אין לך א־לוהים, נפתלי בנט". המילים שבהן בחר ח"כ עמיחי שיקלי לחתום את נאומו בדיון על ההכרזה עליו כפורש הכו גלים במהלך השבוע, ועושה רושם שיהפכו לדבר המרכזי שייזכר מהדיון.

למעלה מ־12 שעות נמשך הדיון בוועדת הכנסת, כשבחלקים נרחבים ממנו נדמה היה שמדובר בקרקס, ובסופו התקבלה התוצאה הידועה מראש. שיקלי הוכרז כמורד ברוב של 7 חברי קואליציה לעומת 0 מתנגדים, זאת לאחר שח"כ פינדרוס, חבר האופוזיציה היחיד מגוש הימין שממלא את התקן בוועדה, ח"כ טיבי מהרשימה המשותפת וח"כ עידית סילמן יצאו לפני ההצבעה, ואילו ח"כ וליד טאהא לא השתתף כלל בדיון מראש, לאור "הקפאת" החברות של רע"מ בקואליציה.

עם סיום ההצבעה, יצאו בקואליציה בקריאות שמחה והדגישו שמדובר בהישג, בימים שבהם לקואליציה אין רוב בכנסת. "חבר הכנסת שיקלי פרש מסיעת ימינה במעשיו ובדבריו. ועדת הכנסת קיבלה את ההחלטה הנכונה", צייץ מ"מ יו"ר הקואליציה ח"כ בועז טופורובסקי. גם מי שניהל את הדיון בהיעדרו של ח"כ אורבך, ח"כ איתן גינזבורג, צייץ דברים דומים, אם כי מעודנים הרבה יותר: "ניהלתי היום דיון בוועדת הכנסת במשך 12 שעות, במהלכו הקשבנו לטיעונים של סיעת ימינה ושל חבר הכנסת שיקלי וקיבלנו פרספקטיבה רחבה בנוגע לבקשת הסיעה. לבסוף התקבלה הכרעה נכונה וצודקת, וח"כ שיקלי הוכרז כפורש מסיעת ימינה".

השר וחבר הכנסת לשעבר איתן כבל רואה את הדברים מנקודת מבט אחרת. "אין פה שום ניצחון לקואליציה", הוא אומר, "ברגע שבזה אתה מתהדר, סימן שאתה בבעיה קשה. ברגע שאירועים כאלה הופכים לניצחון של הקואליציה זה מלמד בעצם על חולשתה".

כי זה מלמד שהיא מתקיימת על זמן שאול?

"בוודאי. חגיגות ניצחון באירוע כזה נותנות הרגשה כאילו הקואליציה היא בכלל האופוזיציה. זה מזכיר מקרים שבהם האופוזיציה מנצחת במקרה באיזו הצבעה, ואז היא מוחאת כפיים כאילו הם הרגע הכריזו על הקמת המדינה. אלה מראות זהים. זה מלמד טוב יותר מכל דבר עד כמה המצב בקואליציה קשה".

קשה כל כך עד שהממשלה לא תסיים את מושב הקיץ שייפתח בעוד שבוע?

"תאורטית הם יכולים להתגלגל עד סוף המושב הבא, אבל אני לא חושב שלמרבית השחקנים יהיה אינטרס גדול להחיות מלאכותית את הממשלה. קח אפילו את יאיר לפיד, מי שאמור להפוך לראש הממשלה בעוד שנה וקצת, הרי הוא מבין שזה כבר לא יקרה, הוא לא יגיע לשם, כי יהיה מישהו שיפיל את הממשלה לפני. לעומת זאת, בכל יום שהממשלה הזו קיימת - ועם פתיחת המושב היא גם תתחיל לחטוף מכות על ימין ועל שמאל כי אין לה רוב - מצבו רק הולך ונשחק. עדיף לו ציבורית לפרק את העסק. הדבר היחיד בעיניי שעוד מונע זאת ממנו הוא הסעיף בהסכם הקואליציוני שאומר שאם הצד שלו יפרק את הממשלה הוא לא יקבל את המינוי הזמני".

אם זה המצב, למה בכלל היה חשוב לימינה להכריז על שיקלי כפורש? הרי היא לא מקבלת נקודות בציבור על המהלך, וההכרזה לא תמנע את הפלת הממשלה.

"זה בעיקר נועד לאותת לח"כים הסוררים שעל הכוונת שהם הבאים בתור. סוג של איום מאוד מאוד אפקטיבי. סילמן היא כמובן הבולטת מכולם, אבל לא רק. יש פה גם איום על השרה שקד, שלדעתי בכל מה שקשור לימינה הסיבה היחידה שהיא עדיין שם היא שלא קיבלה את האקזיט שרצתה. זה בדיונים, וברגע שיגיעו להסכמה זה יקרה. ההתנגדויות לכך בליכוד די מעליבות את העולם הפוליטי שלנו, כי ברור שאם היא תביא להם חזרה את השלטון, הם ייתנו לה את המקום השני. ומעבר לזה, יש פה גם איום על מאזן גנאים ואולי גם על וליד טאהא. גנאים רוצה לחזור לראשות עיריית סכנין. לא טוב לו בכנסת. אז המטרה היא להוריד את המוטיבציה של כל חברי הכנסת האלו לעשות בעיות. הבעיה היא שיש דינמיקה פוליטית, ואף אחד לא יודע איך הדברים יתגלגלו".

פה זה לא אמריקה

כאמור, הדיון השבוע בוועדת הכנסת היה סוער ורווי שערוריות, ולא פעם איבד היו"ר גינזבורג את השליטה על הנעשה בדיון. לרוב מי שהפרו את הסדר היו חברי הכנסת מטעם האופוזיציה, שלא הפסיקו להתפרץ לדבריהם של השר כהנא שייצג את ימינה, עו"ד גיא בוסי שמייצג את שיקלי, ואף לדברי שיקלי עצמו בזמן נאומו. בשלב מסוים התחנן בוסי בפני ח"כ אמסלם שיפסיק להפריע לו להציג את טיעוניו. גם מהצד השני של הדיון נרשמו שלל הפרעות, בעיקר על ידי חברי הכנסת רם שפע ויבגני סובה.

"מה שהתרחש בדיון היה אירוע מאוד מביך לכנסת ישראל", אומר יועץ התקשורת אביב בושינסקי, לשעבר יועצו של בנימין נתניהו. "זה הרגיש כמו שימוע לברברים. אנחנו מסתכלים בעיניים כלות אל עבר ארצות הברית ואל השימועים שמתרחשים שם בסנאט לכל תפקיד בכיר, ורוצים לאמץ את זה לכאן, אבל כשאירוע דומה מתרחש כאן זה פשוט נראה כמו שכונה. אנשים יושבים מאחור ומסמסים, אנשים שאין לך מושג מה הקשר שלהם לאירוע, חברי ועדה שנכנסים ויוצאים כל הזמן, העובדה שמי שייצג את ימינה הוא בכלל לא חבר כנסת מטעמה, ולאחר מכן כל ההתפרצויות וקריאות הביניים. זה היה מראה שלא הוסיף לפרלמנט הישראלי כבוד בשום צורה, ובטח שלא חיזק את אמון הציבור במוסד החשוב הזה. אבל החלק הכי חמור הוא שזאת הייתה תוצאה ידועה מראש. זה היה קרקס, וחבל שאנשים היו שותפים לו, אולי כי הם האמינו שיכול להתרחש שם משהו אחר".

לא הייתה דרך לגרום לאירוע כולו להיראות אחרת, ולא כסוג של משפט ראווה? נניח, הצבעה חשאית של חברי הוועדה?

"הצבעה חשאית בהחלט הייתה יכולה לתרום, בעיקר כי התוצאות היו אחרות לחלוטין. אבל בנט מראש לא היה הולך למהלך הזה, כי הוא כלל לא היה בטוח שהוא הולך לנצח. הרי מטרתו הייתה לזרוק רימון הלם פוליטי לעבר סילמן כדי שהיא לא תצביע נגדו. בהצבעה חשאית הח"כים היו אומרים שאין להם שום אינטרס לקלקל לעצמם את היכולת והחירות לפרוש מסיעה שהם לא חפצים לכהן בה. ברגע שמחליטים על סנקציה כזו הח"כים למעשה יורים לעצמם ברגל. לכן בהצבעה חשאית זה לא היה קורה".

מקורו של סעיף הפרשת ח"כ מסיעה נולד בעקבות "התרגיל המסריח", ונועד למנוע מעבר של חברי כנסת למפלגות אחרות בתמורה לתפקידים כאלה ואחרים. אלא שבמקרה של שיקלי, לא קיימת תמורה כלשהי לפרישתו. עובדה זו הובילה את שיקלי ואנשיו לטעון שאין כאן למעשה עילה להדיח אותו ממפלגתו, הגם שהוא מתנהל מיומה הראשון של הממשלה כחבר אופוזיציה לכל דבר ועניין. כחיזוק לטענתו הוא מביא את מקרה השרה מרב מיכאלי, שעשתה בדיוק את אותו הדבר בממשלת נתניהו־גנץ, כשנשארה באופוזיציה למרות החלטת מפלגתה והצביעה בקביעות נגד הממשלה, ואף על פי כן מפלגת העבודה כלל לא חשבה להכריז עליה כמורדת. סיפור דומה, שאף הוזכר במהלך הדיון ביום שני מספר פעמים, הוא של חבר הכנסת רם שפע, שהפיל בליל החניונים את ממשלת נתניהו־גנץ, ועם כל זה לא הוכרז כמורד - מה שאפשר לו להתמודד לכנסת הנוכחית מטעם מפלגת העבודה.

"אני לא חושב שאפשר להשוות בין מיכאלי ושפע לשיקלי", אומר כבל. "המפלגות שלהם לא רצו להכריז עליהם כמורדים. זאת חלוקה מהותית מאוד, כי בסוף זה תלוי ברצון הסיעה לממש את הזכות שלה להפריש ח"כ משורותיה. על פי החוק היבש כל השלושה יכולים להיות מוגדרים ח"כים פורשים, אבל רק אצל שיקלי מימשו זאת".

אבל זאת לא מהות החוק. הרי כל השלושה פרשו ממניעים אידיאולוגיים מוצהרים. מיכאלי ושיקלי אף סירבו לקחת חלק בממשלות הרלוונטיות מהרגע הראשון. האם זה לא ניצול לרעה של החוק?

"אתה צודק שלא זאת מטרתו של החוק. ואני אגיד לך עוד משהו - אני מאוד מזדהה עם המהלך של שיקלי. המוכנות לשלם מחיר לא פשוט בשביל לעמוד על הערכים והעקרונות שלך. זה משהו שעשיתי בעצמי לא פעם במפלגת העבודה וגם שילמתי על כך מחירים כבדים. אבל צריך לדעת שיש מחיר ולהיות מוכן לעמוד בו. אני לא בטוח ששיקלי הבין מראש מה המשמעות של הצעד הזה, שלמעשה זה מסיים את הקריירה הפוליטית שלו, אלא אם הוא יצליח לחולל קסם ולהיכנס לכנסת הבאה במפלגה חדשה ובלי מימון המפלגות".

שיקלי מתכוון לערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. יש לו בכלל סיכוי לזכות?

"לא. בית המשפט לא יתערב בזה. זה תפוח אדמה לוהט מדי, והאמת - זאת גם לא העבודה שלו. בית המשפט לא יכול לדון בשאלות כמו האם מפלגה עומדת בהתחייבויותיה לבוחר. הבוחרים יעשו זאת בקלפי".

לצד הקביעה שלו בעניין מצבו החוקי של שיקלי כעת, כבל סבור שהחוק מעיקרו, ראוי שלא היה מחוקק באופן הזה. "מה שראינו בשבוע החולף זה עד כמה החוק הזה ארכאי ומיותר. מראש היה מדובר בחוק לא הגיוני. ח"כ אחד שעוזב זאת עריקה, אבל לשליש מותר? למה? מה ההבדל ביניהם? והיום אחרי התיקון מספיקים במפלגה גדולה ארבעה ח"כים בלבד. למה ארבעה ח"כים הם לא מורדים ואחד כן? זאת בדיחה. תסתכל רגע על המצב של ימינה. הם התחילו שבעה ח"כים, והיום דה־פקטו הם חמישה, כי שיקלי וסילמן בחוץ. בלי ההכרזה על שיקלי כמורד הם היו יכולים להסתפק בעוד ח"כ אחד בלבד כדי לפרוש, אבל אחרי ההכרזה סילמן תצטרך עוד שניים, כי שיקלי כבר לא נספר. מה ההיגיון בזה? זה חוק שצריך לעבור מהעולם, ואנחנו רואים כמה הוא לא רלוונטי".

אבל בסוף אנחנו כן רוצים שח"כים לא יוכלו לעבור מפלגות בשביל תפקידים. אנחנו כן רוצים לשמור על רמת אמון בכנסת בין הבוחר לנבחר.

"והחוק הזה עושה את זה? זאת בדיחה. אולי גם נקבע שאסור לחבר כנסת להצביע נגד עמדת מפלגתו תמיד, ולא משנה מה המפלגה עושה? אנחנו לא רוצים להגיע לשם. ולגבי מעבר ח"כים עבור תפקידים, הרי כל הממשלה הנוכחית הוקמה באמצעות סידור ג'ובים. הרי כל מהותו של החוק הנורווגי המורחב הוא בדיוק הנקודה הזאת. כל הקונספט של כספים קואליציוניים הוא קניית מפלגות. ההסכם עם רע"מ, שנותן למנסור עבאס 700 מיליון שקל לעשות בהם ככל העולה על רוחו, זאת לא קניית מפלגה? לכן כל ההליך הזה שהתנהל השבוע פגע בעיניי בדמוקרטיה הישראלית".

מפלגה אינה סיעה

בקרב חברי האופוזיציה זכה המהלך להדחת שיקלי לקריאות חוזרות ונשנות על הציניות של הקואליציה. רוב החיצים הופנו כלפי רם שפע, חבר ועדת הכנסת, שכאמור לקח חלק מרכזי בליל החניונים שהפיל את הממשלה הקודמת. במהלך הדיון ח"כ יריב לוין אף אמר זאת במפורש לשפע, כששאל אותו: "איך אתה לא מתבייש לקחת חלק בדיון כזה, הרי יכולנו להדיח אותך בלי שום בעיה אחרי ליל החניונים ולא עשינו זאת כי הבנו שזאת הייתה הצבעה אידיאולוגית".

מי שזכה גם כן לביקורת נרחבת על התנהלותו, שנתפסת באופוזיציה כמזגזגת למדי, הוא ח"כ אביר קארה. "קארה אמר בהתחלה שהוא מתנגד לזה ולא ייתן לזה לקרות", אומר בושינסקי, "הוא אפילו אמר משפט מדהים: 'אני לא עושה דברים מאחורי גבו של אף שחקן'. מדובר באדם שכולנו יודעים היום שהיה במגעים עם ארבעה צדדים שונים באותו לילה שבו סילמן פרשה, וכל זה כמובן בלי לעדכן את בנט. פתאום הוא התהפך לגמרי והחליט שחשוב לשמור על קיומה של הממשלה ולא ללכת לבחירות. הוא כבר היה רגל וחצי בפרישה בעצמו מהקואליציה".

בין שלל האירועים במהלך הדיון התבלטה טענתו של עורך הדין של ימינה, עמיחי ויינברגר, שעל פיה סיעה אינה מחויבת להבטחות הבחירות שנתנה ערב הבחירות, שכן מדובר בשתי ישויות נפרדות. את הדברים אמר ויינברגר כתגובה לטענות שיקלי על כך שימינה הפרה את כל התחייבויותיה לבוחר. בריאיון ל'בשבע' הוא מנסה להסביר את הטיעון.

"אני חושב שהנקודה לא הובהרה כראוי. להבטחות בחירות יש מעמד חשוב, כי על בסיסן מצביע הבוחר. אבל צריך לזכור את ההקשר של האירועים. לפני עשרה חודשים מדינת ישראל הייתה בכאוס. קורונה משתוללת, בחירות רביעיות ומיד אחריהן גם מתיחות ביטחונית חמורה. זאת מסגרת האירועים שבהם התברר שהבטחות הבחירות שניתנו סותרות זו את זו. אין אפשרות גם לקיים את הבטחת מניעת הבחירות וגם את ההבטחה שלא לשבת עם שחקנים פוליטיים כאלה ואחרים. לכן בשלב הזה נאלצה הסיעה לשבת ולהחליט מהי ההבטחה המרכזית שאותה אי אפשר להפר. הסיעה החליטה שמניעת בחירות היא החלק החשוב", הוא אומר.

זה לא הטיעון המשפטי שטענת בוועדה. אתה אמרת שאין לסיעה חובה לעמוד בהבטחות הבחירות שנתנה לפני כן ושעל פיהן היא נבחרה.

"גם את זה צריך להכניס להקשר הנכון. החוק אומר שסיעה היא ישות נפרדת מהמפלגה, שנוצרת רק מרגע כניסת הכנסת לתפקידה, והיא זאת שמקבלת את ההחלטות על מדיניות הסיעה. לכן גם פרישה היא לגבי מעשים שנעשו כנגד עמדת הסיעה".

אבל זה עדיין לא עונה על השאלה ששאלתי. היו הבטחות בחירות מאוד ברורות של ימינה, כולנו זוכרים את המסמך שעליו חתם ראש הממשלה בנט באולפן ערוץ 20. מניעת בחירות חמישיות לא הופיע בו. מי נתן לסיעה את הסמכות לקבוע איזו הבטחה היא ליבתית ואיזו לא?

"קודם כול, גם ההבטחה למנוע בחירות חמישיות נאמרה יותר מפעם אחת במהלך קמפיין הבחירות, ושיקלי עצמו אף אמר בראיונות שזה הדבר החשוב ביותר. דבר שני, פוליטיקה היא משחק של פשרות, והסיעה - שהיא ישות נפרדת, שאומנם מחוברת בחבל הטבור למפלגה ומצביעיה, אבל בעלת יכולת התנהלות עצמאית לגמרי - היא זאת שמחליטה אילו ערכים היא יכולה לממש בכנסת ואילו לא. לכולם ברור שברגע שהסיעה קיבלה את ההחלטה, היא זאת שמחייבת, ולכן הכרזת הפרישה היא מהסיעה".

אתה מצייר תמונת מצב מאוד אבסורדית. יוצא מהטיעון שלכם שסיעה יכולה לוותר על 99% מהבטחותיה והיא לא תיחשב מורדת, ואילו הח"כ היחיד שהחליט להיצמד דווקא לרוב המוחלט של ההבטחות לבוחר הוא זה שיקבל את הסנקציות החריפות של ח"כ פורש. זה נשמע לך הגיוני?

"זאת שיטת השלטון שלנו. המנדט ניתן לאלה שנבחרו לכהן בכנסת, וכחלק מזה ניתנת להם היכולת ללכת למהלכים גם כנגד עמדתם של חלק מבוחריהם. זאת שיטת הממשל שלנו. ככה בדיוק הגיעו הסכמי השלום. זה חלק מהמנדט שניתן לנבחרי הציבור".

אתה בעצם מבטל את הקונספט של פרישה ממניעים אידיאולוגיים. זה לא בדיוק מה שאנחנו מצפים מחברי הכנסת שלנו - שיעמדו באותם ערכים שלשמם הם נבחרו?

"מעשה פרישה אידיאולוגי בהחלט קיים. אבל כשמו כן הוא, מעשה פרישה. לכן צריך להכריז על אותו ח"כ כפורש".

אבל לא זאת מטרת החוק. המטרה היא למנוע מח"כים לערוק תמורת טובות הנאה. זה החוק שעבר בכנסת. פרישה אידיאולוגית הוחרגה ממנו במפורש.

"זה לא מה שפורש בעבר לא על ידי ועדת הכנסת ולא על ידי הייעוץ המשפטי של הכנסת, וזה לאורך שנים ככה. המחוקק הוסיף את המילה 'לרבות' בחוק בשביל לאפשר לחברי הכנסת להרחיב את החוק לפי איך שהם רואים לנכון".

בושינסקי מתקומם נגד התזה הזאת. "הטיעון של עורך הדין של ימינה במהלך הדיון הוא נזק עצום לדמוקרטיה. ימינה יצרו טיעון משפטי שטוען שאין שום צורך לעמוד בהבטחות לבוחר. זה דבר נוראי, זה הנזק הכי גדול לדמוקרטיה. יחד עם זה, לא איבדתי לגמרי את האופטימיות. יש לעם היהודי מסורת עוד מימי בית שני לגבי 'פרושים'. בסוף העם הלך איתם, כי הם אלה שייצגו את ערכיו ואמונתו, ולא עם השלטון האליטיסטי של הצדוקים. אז מסתבר שהיסטורית בעם היהודי, לא כל כך נורא שיגדירו אותך כפורש כל עוד העם איתך".

***