1.
יום שני השבוע היה יום עצוב לדמותה המוסרית של הפוליטיקה הישראלית. היום שבו הצביעו חברי ועדת הכנסת מהקואליציה פה אחד בעד הדחתו של עמיחי שיקלי מסיעת ימינה יירשם בתולדות הכנסת כיום שבו הנוכלות גברה על היושרה, השקר ניצח את האמת, האופורטוניזם הביס את המוסר והיושרה.
צריך להיות שקרן, או מנותק לגמרי מהמציאות, כדי להכחיש שעמיחי שיקלי בהצבעותיו בכנסת שומר אמונים לקו האידיאולוגי ולהבטחות שהציגה ימינה לבוחריה הרבה יותר מכל חבר אחר במפלגה. כל מי שקורא סקרים או סתם יושב בתוך עמו יודע גם שרוב מצביעי ימינה תומכים בדרכו של שיקלי, מתנגדים להשתתפות המפלגה בקואליציה הזאת וסולדים מהדרך העקלקלה והנכלולית שבה זכו נפתלי בנט, איילת שקד, מתן כהנא וחבריהם בכיסאותיהם הנוחים בממשלה.
אכן, יש בין מצביעי ימינה גם כאלה שאינם מרגישים מרומים ונבגדים ומוכנים לקבל את מהלכיהם של בנט וחבריו, מי בהזדהות נלהבת ומי בהסכמה שקטה. אבל מדובר במיעוט. אין ספק שרוב המצביעים תומכים בדרכו של שיקלי, או לפחות מכירים בזכותו הלגיטימית להישאר נאמן להבטחות המפלגה לבוחריה, גם אם חבריו לסיעה בחרו בדרך אחרת. אז לא די להם שסטו מן הדרך והתנערו מחובתם לבוחריהם, הם עוד מעיזים להפוך לשעיר לעזאזל ולשלוח אל המדבר הפוליטי את מי שמסרב ללכת בדרך השקר והכחש? גם אם נטהר את השרץ בק"ן טעמים ונקבל את הצידוקים שמציגים בנט וחבריו להקמת הממשלה הזאת בניגוד מוחלט לכל הבטחותיהם לבוחר, עדיין אי אפשר להבין מניין באה החוצפה שמתירה להם להוציא מהמפלגה את הח"כ היחיד שנותר נאמן לדרכה. מי אתם שתפסלו אותו? את מי אתם מייצגים? מי נתן לכם מנדט?
2.
הסנקציות הקשות שהוטלו כעת על עמיחי שיקלי נחקקו במקורן כדי למנוע מצב שבו ח"כ ממפלגת אופוזיציה מפנה עורף לבוחריו ונוטש את מפלגתו בתמורה לטובות הנאה שהוא מקבל מהקואליציה. הן לא נועדו להעניש ח"כ שמוותר על מנעמי השלטון ונותר באופוזיציה, בעוד חברי מפלגתו הקמים עליו להענישו ולהפרישו הם אלה שהפנו עורף לבוחריהם והפרו את כל הבטחותיהם. כאשר עמיר פרץ הפר את הבטחתו החגיגית שניתנה במעמד גילוח שפמו והחליט להצטרף לממשלת נתניהו־גנץ, היה ברור לכול שאין לו סמכות מוסרית להדיח מהמפלגה את מרב מיכאלי, שנותרה נאמנה להבטחת מפלגתה לבוחרים.
לא במקרה סירבו בנט ושקד לדרישה של שיקלי שיופיעו בפני הוועדה וינמקו את דרישתם להוציא אותו מהסיעה. לא במקרה הודיע מראש ח"כ ניר אורבך, יו"ר ועדת הכנסת, שהוא לא ינהל את הדיון הזה ולא ישתתף בו. הם ידעו שהתבלטות כמובילי המהלך הזה תזיק לתדמיתם. זה כמובן לא מנקה אותם מאחריות. גם אם העדיפו לשמור מרחק ולא ללכלך את ידיהם, הם שותפים מלאים במהלך הציני הזה. הצחנה המוסרית הנודפת מהחלטת ההדחה תדבק גם בהם, והם ישלמו את מלוא המחיר הציבורי על כך.
3.
יש מי שיטענו שההדחה של שיקלי היא צעד קר וציני של תועלתנות פוליטית נטו. בנט מנסה להציל את מה שנותר מהקואליציה המתפוררת שלו. הוא רוצה להרתיע את עידית סילמן, שכבר הודיעה על פרישה מהקואליציה, שלא תלך בדרכו של שיקלי ולא תצביע על פי מצפונה בניגוד למשמעת הקואליציונית. והוא רוצה להרתיע חברים נוספים במפלגתו שלא ילכו בעקבות שיקלי וסילמן.
אבל נראה שזה לא מסתכם בכך. גם אם בנט וחבריו יודעים שהקואליציה שלהם אבודה, יש בהטלת הסנקציות על שיקלי ממד מענג של נקמה מתוקה. כי מאז הקמת הממשלה הזאת, שיקלי משמש לחבריו למפלגה בתפקיד המראה שמשקפת את פרצופם המוסרי והאידיאולוגי, שהפך למאוד לא מחמיא. יום יום הוא מציג מודל של פוליטיקאי שעקרונותיו ואמונותיו עומדים מעל לאמביציות האישיות שלו. יום יום הם רואים בו את מה שהם היו אמורים להיות, את מה שבחרו שלא להיות.
אז מה עושה אדם שמביט במראה ורואה דמות מכוערת? הוא יכול להתרחץ, להסתפר, להתאפר, ללכת לטיפול קוסמטי, ובמקרה קשה במיוחד - לניתוח פלסטי. לחלופין, הוא יכול לנפץ את המראה שמשקפת לו את מצבו ולנסות להדחיק מתודעתו את פרצופו המכוער.
4.
חבר הכנסת בני בגין איננו חבר קבוע בוועדת הכנסת. הוא נשלח לוועדה בידי סיעתו, תקווה חדשה, כמחליף לחברה הקבועה שרן השכל, שגילתה סימני התנגדות להכרזה על שיקלי כפורש. גדעון סער ידע שעל צייתנותו של בגין הוא יכול לסמוך.
חבר הכנסת בגין נמצא במערכת הפוליטית רוב הזמן מאז שנת 1988. הוא לא הגיע לקרסולי אביו כמנהיג פוליטי, נכשל בניסיונותיו לחתור לראשות הממשלה ומעולם לא זכה לכהן כשר במשרד בכיר, אבל בכל זאת עשה קריירה פוליטית מכובדת שהתאפיינה באידיאולוגיה בלתי מתפשרת, ביושרה ובמוסריות. הוא פרש מממשלת נתניהו הראשונה במחאה על הסכמי חברון, ולא היסס לצאת שוב ושוב נגד מה שראה כסטיות של ראש מפלגתו מהקו האידיאולוגי שלה. גם התעקשותו לוותר על רכב שרד ולנסוע בתחבורה ציבורית הצטרפה למוניטין שיצאו לו כסמל ליושרה פוליטית ומוסריות אישית. בקיצור, בני בגין של פעם, סמן ימני אידיאולוגי וסמל של מוסריות ויושרה פוליטית, היה דומה להפליא לעמיחי שיקלי של היום.
כמה עצוב היה לראות את בגין בתפקיד התליין מתייצב בצייתנות בוועדה, יושב שעות ארוכות לצד ח"כ איתן גינצבורג שניהל את הדיון, ומצביע כמו אחרון חסרי עמוד השדרה בעד הדחתו של שיקלי. אוי למי שזקנותו מביישת את בחרותו.
5.
בעקבות הפרישה הכפויה מסיעתו, בבחירות לכנסת ה־25 שיקלי לא יוכל לחבור לרשימה קיימת. אם ירצה להתמודד בבחירות, הוא יצטרך לעשות זאת במסגרת מפלגה חדשה. הוא גם לא יזכה לכספי מימון מפלגות, שבלעדיהם קשה מאוד לנהל מערכת בחירות.
אבל כל זה לא אומר שנגזר על שיקלי להיות צדיק ורע לו. יש לקוות שמחנה הימין, המחויב לשיקלי מוסרית, ישכיל לדאוג שהוא יוכל להמשיך ולהשפיע דרך תפקיד ציבורי הולם, עד שיוכל לחזור ולהיבחר לכנסת ה־26. אבל גם בכנסת ה־25 אפשר לקוות לראות אותו, משום שמפלגה שהוא יהיה חלק ממנה ואולי יעמוד בראשה היא צורך די הכרחי למחנה הימין כדי לשבור את התיקו בין המחנות ולהגיע ל־61 מנדטים.
בימין החילוני יש לא מעט בוחרים שלא ירצו להצביע למפלגה מגזרית ציונית־דתית, וגם לא יבחרו בליכוד כל עוד נתניהו עומד בראשו. הם הצביעו הפעם לבנט ולסער מתוך מחשבה שימינה ותקווה חדשה הן מפלגות ימין. לאחר החלטתם המאכזבת והמקוממת ללכת עם השמאל, מפלגת ימין חדשה שאינה דתית תוכל לקחת כמה מנדטים מבנט ומסער. ייתכן אפילו שהיא תהיה הגורם לכך שהם לא יעברו את אחוז החסימה.
יש גם דתיים מאוכזבי ימינה שמסיבות כאלה ואחרות לא ימצאו את ביתם במפלגת הציונות הדתית ויעדיפו לתמוך במפלגה של שיקלי. אין להתעלם מאחוז החסימה הגבוה שעלול לגרום לאיבוד מנדטים, ולכן על שיקלי למצוא לעצמו שותפים בולטים ומושכי קולות. גם בין מצביעי ישראל ביתנו אפשר למצוא כאלה שהבינו שליברמן הוא כבר לא ימין, ולא ירצו להצביע פעם נוספת למי שהביא להקמת ממשלת שמאל.
העתיד עוד עשוי להוכיח כי מי שכפו על שיקלי לרוץ במפלגה נפרדת במקום להשתלב בליכוד, הם שיהפכו אותו ללשון המאזניים ולמשאבת המנדטים שתבטיח את הרוב לקואליציית ימין בבחירות הבאות.
לתגובות: eshilo777@gmail.com
***