כרמל שאמה הכהן
כרמל שאמה הכהןצילום: Moshe Shai/FLASH90

נקרע לי הלב על שורדים ושורדות שנתקלים כעת רק בכותרות המגמתיות וחסרות האחריות.

מותר לטעות בניסוח בתום לב ואני טעיתי בניסוח הרי כולנו בני אדם, אבל לנסח ביום השואה בדם קר כותרות של עלילת דם שעלולות לפגוע ברבים זו רשעות לשמה.

לפני שאסביר את דברי ואתנצל בפני כל מי שנפגע ואפילו אם נפגע רק כתוצאה מפרשנות מעוותת לדברי, חשוב לי לספר על המיזם המדהים שלנו - זכרון בסלון במרחב הציבורי שמיד אחרי הטקס נסענו להשתתף בו.

יש ארבעה מסכי ענק בעיר שמשדרים מאתמול עדויות אישיות של שורדות ושורדים והעוברים ושבים מתיישבים מקשיבים, מכבדים ומנציחים עם הרבה כאב ועצב.

ועכשיו לפסטיבל הרוע המתוזמר שלקח כמה מילים מנאומי הוציאם מהקשרם תוך נתינה להם משמעות מצמררת של מחשבה מעוותת שלא הייתי מייחס אותה לשום אדם גם לא ליריב.

הכוונה וההקשר של הדברים שלי היו ברורים והפוכים מדברי הבלע, שמנסים לייחס גיבורי מקלדת שרובם מעולם לא הושיט יד לשורדים לא ביקרו אותם בביתם ולא חלקו להם שום כבוד.

ה-'קל' בדבריי שעוות היה לא בבחינת קלות בחירה בין אפשרויות או רצון להרצח על ידי הנאצים ועוזריהם אלא בבחינת הסיכויים האפסיים של היהודי חסר המדינה וצבא מגן מול המכונה הנאצית האדירה שפעלה עם כל עוצמתה ובכל זרועותיה באופן מסודר ושיטתי לאתר ולחסל יהודים, כך שגם לגיבורות ולגיבורי גיבורים לא נותר הרבה סיכוי לשרוד.

כמו כן באופן טבעי ואנושי ששורדות ושורדי השואה היו אמורים להתייאש מהחיים ולאבד אמון בבני אדם והם למרות הכל כן המשיכו בחיים אקטיביים ורובם בחרו לעלות ארצה, להלחם פעם אחר פעם על הקמת מדינה יהודית עצמאית, לנצח תוך הקרבה ולבנות מדינה לתפארת תוך שהם נושאים במקביל כל חייהם את הזוועות והאובדן חלקם תוך שתיקה כבדה ורועמת.

מעבר לכך, מיד ערכתי את הפוסט שחלילה לא יפגע אף אחד בין אם מפרשנות עצמית מוטעית או מפרשנות זדונית של אחר.

ברור בדיעבד שלמרות כוונותיי הכנות והטובות מדובר בניסוח רע, שמאפשר לאנשים שפלים ורעי לב גם ביום הקדוש הזה להקיז דם של אחר ולרקוד עליו ולא משנה להם כמה זה עלול לפגוע בזכר השואה וקורבנותיה וברגשות השורדות והשורדים.

מי שהיה באולם והיו מאות ושמע את כל הנאום התרגש והתחבר אליו ובסופו למרות שאין הדבר מקובל הקהל אפילו מחא כפיים. כמו כן עשרות שורדים ובני משפחה נגשו באופן אישי או שלחו הודעות והביעו הערכה לנאום.

בנסיבות כאלה בני אדם אמורים להעיר גם לטעויות בכבוד ולא בהתלהמות ובהתקפות אישיות ובכלל קודם לברר לפני ששופטים.

בכל אחד מנאומי בנושא השואה לאורך השנים הגדרתי את היום הזה ואת זכר השואה וקורבנותיה וכן את השורדות והשורדים כדברים שיש לקדש כישראלים וכיהודים ולכן יש בי צער רב ועמוק לחשוב שאפילו אדם אחד נפגע מדברי ואם יש כזה שנפגע גם אם רק בגלל פרשנות שפלה של אחרים אני מתנצל בפניו.

יחד עם זאת אני מלא אנרגיות מהמון הודעות תמיכה של מי שירדו לפרטים ובדקן מה באמת אמרתי ובעיקר משתי הודעות סופר מרגשות.

האחת של בת לניצול שואה שהגעתי אליו הביתה ביום השואה לפני שנתיים בסגר והבאתי לו דגל, נר נשמה, פרח, איגרת ומשהו מתוק ונהלנו שיחה ארוכה כשהוא בפתח ביתו ואני בחדר המדרגות 2 מ' ממנו.

האדם בן 94 כל חייו תושב תל אביב למעט החמש שנים האחרונות וגם אחרי שלוש שנים בר"ג לא הרגיש צורך לעדכן כתובת והבוקר בתו כתבה לי שלאחר הביקור הוא התעקש לעדכן את הכתובת בזכות היחס המיוחד שזכה לקבל מהעיר.

השניה הגיעה אתמול בעת ששורד סיפר את סיפורו במפגש פרטי של זכרון בסלון ולמרות היותו בן למעלה ממאה שנים הוא ריגש את המשתתפים בפרגון לראש העיר על היחס האישי והחם שהוא קיבל ממנו פעם אחר פעם.

גם הבוקר בשיא הסערה הגעתי למועדון 'עמך' של שורדי שואה ולמרות שאנחנו באים לחבק ולחזק אותם אנחנו יוצאים כמי שקיבלו יותר מאשר שהעניקו כי מדובר בדור מעורר השראה עם עוצמות אדירות.

אנחנו נמשיך בעשייה ונמשיך לעשות טוב גם אם חלק יתעקשו להתבוסס ברע הם פשוט לא מבינים מה הם מפסידים.