לפעמים רגע אחד משפיע על כל חיינו. סיפור היסטורי מרתק מהסוג הזה נחשף במפגש של נשיא המדינה יצחק הרצוג עם הרב ברל ויין בפסח האחרון.
הרב הראל כהן ארגון את המפגש, לבקשת הרצוג. הרצוג הגיע לביתו של הרב בן ה-88, שעלה לארץ אחרי שנים כמנהיג, ראש ישיבה, מחנך, סופר ומרצה ידוע בארצות הברית. וכך סיפר הרב ויין לנשיא שכידוע נושא את השם של סבו, הרב יצחק הרצוג:
"הייתי ילד קטן, לפני בר מצווה, ב-1946. אבא העיר אותי מוקדם בבוקר ואמר: נוסעים לשדה התעופה, הרב הרצוג מגיע לשיקאגו! ואכן, כל הרבנים של העיר היו שם, כדי לקבל את פניו.
"אני זוכר איך הוא נראה כשירד מהמטוס: איזו אצילות, איזו אריסטוקרטיות, עם כובע צילינדר על הראש, ביד אחת מקל ההליכה המפורסם שלו וביד השנייה הוא אחז בתנ"ך".
"נכון", אמר הנשיא, "כך הוא הלך תמיד".
"הרב הרצוג הגיע לבית הספר שלנו. היינו 200 בחורים צעירים, ובאנגלית מושלמת הוא אמר: 'אני רוצה לומר לכם משהו, צעירים. עכשיו חזרתי מהאפיפיור ברומא. הגשתי לו רשימה של אלפי ילדים יהודים שהוכנסו למנזרים קתוליים בידי הוריהם, רק כדי להציל אותם מהגרמנים'. אמרתי לאפיפיור: 'אני נותן לך את הרשימה כנציג העם היהודי, ואני מבקש שתיתנו לנו בחזרה את הילדים'. אבל האפיפיור לא הסכים. הוא הסביר לרב שכל מי שנכנס למוסד קתולי כבר הוטבל לנצרות, והוא נוצרי וצריך להישאר נוצרי לנצח.
"הרב הרצוג סיים לצטט את האפיפיור, עצר לרגע, ואז געה בבכי. מעולם לא ראיתי מישהו מתייפח ככה. הוא הרכין את ראשו על הפודיום, וכל אלפיים השנים האחרונות נשפכו ממנו. אני זוכר שכל הצעירים האמריקאים עמדו נדהמים.
"ואז הוא התעשת, הזדקף, הביט עלינו ואמר: 'אני לא יכול לעשות דבר נוסף למען הילדים הללו. אבל אתם, מה אתם מתכוונים לעשות למען העם היהודי? מה אתם מתכוונים לעשות כדי לשקם את עמנו?'.
"המסר הדהד. לבסוף ניגשנו אליו כולם כדי ללחוץ את ידו, והוא נתן לכל אחד ברכה וחזר על המסר גם באופן אישי. הוא הסתכל עליי, עדיין ילד, ואמר לי: 'האם שמעת מה אמרתי? תזכור את מה שאמרתי, אל תשכח את מה שאמרתי'. זה הותיר בנו רושם עצום. זה שינה את חיי. זה שינה את חייהם של רבים שהיו שם. מהקבוצה הזו רבים המשיכו לתחום החינוך, הקימו משפחות לתפארת, הקימו מוסדות חינוך וארגונים גדולים, ורבים גם עלו לארץ. לאורך השנים האמריקאים הצעירים שהיו שם באולם חינכו אלפים ורבבות להיות חלק פעיל מהעם היהודי. עם חלקם אני בקשר עד היום. הכול התחיל בנאום אחד ובבכי אחד".