מנחם בן ישר, תושב משואות יצחק וממובילי העלייה להר הבית בעשרות השנים האחרונות, הלך לעולמו בגיל 98.
בן ישר נולד בברלין בשנת 1924 בגרמניה, בעיר שנמצאת כיום בשטח פולין. הוא חווה את ההתנכלויות של הגרמנים ליהודים לאורך שנות ילדותו ובחרותו. בשנת 1939, זמן קצר לפני פתיחת מלחמת העולם השנייה הצליחה משפחתו להימלט לארץ ישראל.
הוא סיים בהצטיינות את התואר השני בלימודי מקרא באוניברסיטת בר אילן ואף כתב עבודת דוקטורט אך המנחה שלו נפטר בטרם הספיק לבדוק אותה. למרות זאת, שימש במשך עשרות שנים כמרצה לתנ"ך במסגרת האוניברסיטה.
לאחר מלחמת ששת הימים עמד בראש קבוצה שהיתה הראשונה לעלות להר הבית אחרי שנים רבות. למרות התנגדות רבנית בשלב הראשון, הוא אסף סביבו תומכים רבים ומיסד את העליות שהפכו משמעותיות יותר ויותר במשך חמשת העשורים שהיה מעורב בכך.
לפני שנים אחדות התראיין לערוץ 7 על ליל הבדולח, אותו חווה בגיל 13. "ישנו והיה לאמא שלי חנות מכולת בקומה הראשונה עבור הקהילה היהודית שומרת הכשרות. באמצע הלילה שמענו רעש. עמדו שם אנשי SS או SR עם המדים שלהם ושברו הכול. עד כמה שזכור לי החנות הזו הייתה מחוברת בדלת לדירה שלנו, אז בתושייתם ההורים שמו ארון על הדלת מבפנים כדי למנוע את הכניסה מהחנות לדירה".
"הנאצים לא התכוונו להרוס בתים אלא חנויות ובתי כנסת", הוסיף בן ישר. "אבא שלנו פחד שיקחו אותו במה שהיה נקרא אז 'מעצר לשם הגנה'. יהודים נלקחו מהבתים, נעצרו והועברו למחנות ריכוז ששם התנאים היו מאוד קשים. מי שלא היה עם כושר גופני גם מתו שם". כדי למלט את עצמו ממעצר שכזה "הוא עלה לדירה מעלינו ששם התגוררו שתי זקנות אלמנות יהודיות ושם נשאר כמה זמן. כשבאו לדירה שלנו לחפש אותו אנשי המשטרה או ה-SS אמרנו להם שאנחנו לא יודעים איפה הוא והוא נעלם".
על השאלה עד כמה היה ברור ליהודים שלילה זה דרמטי ולמעשה מהווה נקודת מפנה ביחס אליהם, משיב בן ישר בחיוב ואומר: "עד אז חשבו שיש אמנם הגבלות מהמשטר אבל יהיה אפשר לחיות עם זה עד שהמשטר ישתנה. מאותו רגע הבינו שזה ממש פוגרום והתנפלו על השגרירויות כדי לקבל אשרות יציאה, אבל העולם לא שש לקבל יהודים".