ברוק גולדשטיין
ברוק גולדשטיין צילום: באדיבות המצולם

המדינה שלנו מתמודדת עם איומים רבים - החל מטרור, עבור בשחיתות ועד קיטוב פוליטי.

אחד האיומים הפחות מדוברים, למרות שמדובר באיום קיומי, הוא ההשפעה הבעייתית של מימון זר על הדמוקרטיה הישראלית. מיליוני דולרים משולמים לעמותות ישראליות בניסיון להשפיע על החברה, התרבות והחוקים שלנו.

בתמיכת תורמים זרים, ארגונים חוץ ממשלתיים ישראלים אלה מפעילים קמפיינים של יחסי ציבור ומגישים תביעות סתמיות בשם אג'נדות לא דמוקרטיות ומזיקות, במטרה ל'עצב' וליצור מחדש את ישראל בהתאם לאינטרסים זרים שליליים.

אחת הקרנות העוינות ביותר היא הקרן החדשה לישראל. הארגון, שבסיסו בארצות הברית ומממן למעלה מ-900 ארגונים ישראלים, הוציא למעלה מ-300 מיליון דולרים כדי לקדם את האג'נדה המרושעת שלו. הקרן פועלת כמו פרויקט קולוניאליסטי הרסני שמטרתו לתקוף את האופי היהודי של המדינה ולהפריד את ישראל מיהדותה.

הקרן היא גם תורמת מרכזית לתנועת ה-BDS הגזענית והבלתי חוקית הפועלת נגד יהודים וישראלים. במקביל, הקרן מממנת קמפיינים בינלאומיים הקוראים להעמיד לדין חיילים ופקידים ישראלים בגין פשעי מלחמה.

בעת האחרונה גם זכויות הדת של חיילים יהודים בצה"ל מותקפות בצורה קשה בידי ארגונים הנתמכים בקרן החדשה לישראל.

באחרונה הגישו שני ארגונים במימון הקרן עתירה לבית המשפט העליון וביקשו מבית המשפט לכפות אפשרות להכניס חמץ לבסיסי צה"ל במהלך חג הפסח. העותרים, במימון הקרן הקיימת לישראל וארגוניה, ביקשו לבטל את האיסור הממושך להכניס לבסיסים צבאיים מזון שאינו כשר לפסח.

התביעה שלהם משתמשת בטיעון של 'זכויות אדם' כדי שבפסח יאכלו לחם מחמצת בבסיס של צה"ל. קשה לראות איזה נזק נגרם לחיילים אם אסור להם להכניס חמץ לבסיס. הכוונה החמורה עוד יותר מאחורי הפעולה המשפטית של העותרים היא ליצור סכסוך שווא על מנת לנצל ולעשות פוליטיזציה של בית המשפט העליון, לטפח פילוג בחברה הישראלית וליצור תקדימים משפטיים המבטלים כל סוג של חקיקה המעצבת את אופייה היהודי של המדינה.

מובן מאליו שצה"ל הוא הצבא היהודי היחיד בעולם, שמטרתו להגן על המדינה היהודית היחידה בעולם. חוקים המבטיחים שבסיסי צה"ל יקיימו את חוקי הכשרות נחקקו, על מנת שכל החיילים יוכלו לשרת ביחד.

הכשרות היא זו שמאפשרת לצבא להיות הכל כלול, שכן אוכל כשר יכול להיאכל על ידי יהודים ולא-יהודים כאחד, מוסלמים, דרוזים ונוצרים. זה לא המקרה עם אוכל לא כשר, ששומרי מצוות אינם יכולים לאכול.

העובדה שצה"ל מקפיד על מנהגים יהודיים, משקפת כמובן את האופי היהודי של המדינה. מסקר שנערך לאחרונה עולה כי רוב הישראלים מסכימים שבסיסי צה"ל צריכים לקיים את חוקי הכשרות, שמהם נובע האיסור על חמץ בפסח. זה מעולם לא היה עניין של ממש, עד שבאו הקרן והארגונים והגישו עתירות בנושא.

הכנסת חמץ בבסיסי צה"ל תפגע בחירויות הדת של אינספור חיילים שומרי מצוות וגם תרתיע אותם מלהיות נוכחים בבסיסיהם בפסח, או להתגייס לצבא בכלל.

הקבוצות במימון הקרן החדשה העומדת מאחורי העתירה לבית המשפט העליון אינן חילוניות המאמינות בדו קיום. הן מחפשות כפייה חילונית על ידי דריסת ההלכה היהודית. בעצם הם מבקשים מבית המשפט להחזיר את המושגים הארכאיים של הפרדה תרבותית ואפליה דתית, על ידי יצירת מערכת דו-שכבתית שבה יהודים דתיים ולא-דתיים זוכים ליחס שונה, אוכלים בנפרד וחיים בנפרד.

בכל מקרה של שני מנוגדים מתחרים, על בית משפט לשקול את הנזק שחש צד אחד מול שני. כאן ברור שהענקת הזכות הפיקטיבית לחמץ עבור מיעוט קטן של חיילים שבעה ימים בשנה, תגרום לפגיעה בלתי מידתית בזכויות הדת של רוב החיילים. הכנסת חמץ תגרום גם לעומס מופרז על צה"ל. הצבא צריך לתפקד ולהאכיל את חייליו בצורה יעילה, לא לבזבז משאבים יקרי ערך ביצירת שני מטבחים ושני חדרי אוכל.

אבל המקרה הזה לא באמת עוסק ב"זכות האדם" לאכול לחם בבסיס צבאי. זה רק סימפטום. מדובר בחלק ממסע גדול יותר לנכס את הזהות התרבותית של המדינה היהודית ומוסדותיה, לערער את התהליך הדמוקרטי ולזרוע פילוגים בעם. העותרים מודים שהם רוצים שצה"ל יהיה כמו צבאות אחרים, שבהם משרתים יהודים ולא יהודים יחד וכשרות אינה חלק מהתנאים הבסיסיים.

אולי אותם ארגונים היו רוצים לראות את ישראל הופכת לסוג של מדינה כמו בלגיה שבה שחיטה כשרה אסורה, או צרפת שבה יש מי שמסמנים מוצרים כשרים, אבל בישראל ההכרעה נתונה בידי הציבור לגבי אופי המדינה והיא אינה צריכה להתקבל בבתי המשפט.

השאלה אם בסיסי צה"ל צריכים להיות כשרים או לא, היא עניין של הרשות המחוקקת, קרי הכנסת, ומלכתחילה בית המשפט לא היה אמור לעסוק בה. אני לא מכירה אדם שסבל מנזק כספי או פסיכולוגי בשל העובדה שלא אכל חמץ שבע ימים. מה יהיה השלב הבא? תביעות משפטיות המבקשות מבית המשפט העליון להכיר בזכות לשתות חלב יחד סטייק?

להיות יהודי במדינה היהודית זו זכות אזרחית בסיסית. לשרת בצבא ההגנה לישראל מבלי להיאלץ להפר את ההלכה היהודית זו גם זכות אזרחית בסיסית. לפיכך, פרויקט Lawfare בראשו אני עומדת, גאה לתמוך במאמץ עממי בראשות קבוצת עמותות ישראליות המייצגות את זכויות הרוב המכריע של החיילים היהודים שומרי המצוות.

העמותות הללו הגישו תסקיר לבית המשפט העליון בטענה כי אין להשתמש בזכויות הבדיוניות של מיעוט קטן מקרב חיילים בשום מקרה כדי לפגוע בזכויות הדת של חיילים יהודים שומרי מצוות, שרובם משרתים ביחידות העילית של הצבא.

אף דמוקרטיה אחרת בעולם לא מאפשרת מימון זר בלתי מוגבל, במיוחד כזה המבקש להשפיע על התהליכים הדמוקרטיים ולערער את אופייה. בארצות הברית, למשל, חוק רישום הסוכנים הזרים מחייב כל מי שמקבל מימון זר, במיוחד אם מטרתו להשפיע על דעת הקהל או החוקים, להירשם כסוכן זר ולעמוד בדרישות הדיווח. יש מדינות שאוסרות על שימוש בכספים זרים כדי להשפיע על קמפיינים משפטיים ונושאים מקומיים.

דווקא אצלנו נראה שנעשה שימוש בכסף זר כדי לייצר מערכות של ניכוס תרבותי ואפליה דתית בתוך ישראל. הקרן החדשה ממשיכה להוציא מיליוני דולרים בניסיון להשפיע על החוקים והפוליטיקה ישראל ולערער את הדמוקרטיה שלנו.

הגיע הזמן שהעם בישראל יעמוד איתן נגד ההשפעות הזרות. ישראל יכולה להתקיים גם כמדינה יהודית וגם כדמוקרטיה, אבל עלינו לפעול בכל כוחנו כדי להגן על כך.

ברוק גולדשטיין היא המייסדת והמנהלת של The Lawfare Project