אהוד בר לוי
אהוד בר לוי צילום: באדיבות המשפחה

כשגדול הזמר החסידי אברהם פריד החל בשנים האחרונות לבצע שירים ישראליים, רבים ראו בכך חידוש שטרם נראה, אך מתברר שפריצת הדרך נעשתה עשרות שנים קודם לכן. היוצר והמלחין הנודע אהוד בר לוי, שבימים אלו חוגג 60 להולדתו וארבעה עשורים של יצירה, היה כבר בסוף שנות התשעים המלחין היחיד בארץ שעסק במוזיקה חסידית וישראלית במידה שווה, והוכיח ששילוב התרבויות שמתקיים בארצנו יכול להיות ברכה, אם רק רוצים.

בר לוי משלב ביצירתו בין התרבות החילונית והארצישראלית הישנה והטובה ובין המוזיקה החסידית, המסורת והמורשת היהודית. בימי מצעד הפזמונים החסידי של 'קול ישראל'' (נוחו עדן) הגיעו כמה משירי בר לוי אל ראש המצעד. הימים היו אמצע שנות השמונים, בטרם הקמת הפלטפורמות של רדיו דתי וחרדי כפי שאנחנו מכירים היום. בר לוי, אז מדריך בפנימיות של ישיבת הדרום וישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה, שלח את שיריו לזמר עקיבא מרגליות, וארבעה מתוכם הגיעו כאמור לפסגת המצעד. המקום הראשון: "שים שלום", ואחריו "אגיל ואשמח" (בעיבוד של ד"ר מרדכי סובול), "אלי אתה" ו"עוד יישמע". מאחר שחיבר רק חמישה שירים באותה עת, מדובר בהצלחה של 80%. השיר החמישי היה "תפילה לשלום המדינה", שטיפס עד למקום השביעי, ואותו לא דירגו המאזינים החרדיים, שהיו רוב שולחי הדירוגים. גם בהמשך, כשהוקמו תחנות הרדיו הדתיות, כיכבו שיריו ב'רדיו קול חי' וב'ערוץ 7'.

היבול של היוצר והמלחין בר לוי, חבר אקו"ם, לא תם בכך. הוא הוציא כ־17 אלבומים חסידיים, לצד שלושה אלבומים עבריים: שניים של שירי המשורר אברהם חלפי, המוכר בציבור הרחב בעיקר משירו המיתולוגי 'עטור מצחך' שנהפך לאחד מנכסי צאן הברזל של החברה הישראלית, והאלבום העברי הנוסף, 'אני רוצה שפתאום', הוא אלבום שירי ילדים של הסופר והמלחין הנודע יהודה אטלס. חלק מהשירים באלבומים העבריים מבוצעים על ידי יוצאי להקות צבאיות וזמרים מוכשרים אחרים, כגון מירי אלוני, משה גיאת ודלית כהנא.

הקריירה המוזיקלית של בר לוי החלה כשבגיל שנתיים היה מלחין ושר משפטים שנאמרו לו. "ההורים מספרים, שכבר בגיל שנתיים לא דיברתי אלא שרתי". בר לוי עוסק בהלחנה לפסוקים מהתנ"ך מגיל 13. "בכיתה ט' הלכתי למדרשיית נעם בפרדס חנה, שם גילה ראש הישיבה את כישרונותיי והיה מבקש ממני לעיתים קרובות לנגן ולשיר", משחזר בר לוי את אותה התקופה. שם הוא התפרסם כמוזיקאי, וראש הישיבה, הרב יהושע יגל זצ"ל, תמיד נהג לומר בהתכנסויות החברתיות: "בר לוי, גיב א ניגון" (בר לוי, תן ניגון). ומעשה שאירע שנה אחת באמצע הצגת פורים, כשהרב יגל אמר את המשפט הקבוע שלו לתלמידו, וקם בר לוי וברח, משום שהבין שראש הישיבה לא מרוצה מההצגה שהכינו החבר'ה, ורוצה לקטוע אותה בעזרתו.

מהמדרשייה המשיך לכרם ביבנה. במסגרת ההסדר לחם בשריון במלחמת לבנון, והתפרסם שם כ"הסדרניק המלחין''. בתוך טנק השרמן שלו הוא היה מלחין שירים. הוא היה תמיד הרוח החיה, זה שעושה שמח, מנגן ושר כדי לרומם את רוחם של כל החיילים. "אני מעדיף לתת לאחרים לשיר את השירים, אם כי בכל דיסק יש לפחות שיר אחד שאני שר בעצמי".

אגב, הוא לא קיבל הכשרה מוזיקלית פורמלית. כמו הרבה מוזיקאים מחוננים, עד עצם היום הזה לא למד אהוד תווים. את הצלילים המתנגנים במוחו הוא מזמזם בזמן הנסיעה או בכל מקום אחר שבו תופסת אותו המוזה, וכשהוא מגיע הביתה הוא מחפש במהירות את מכשיר ההקלטה, ומקליט את המנגינה הראשונית, שהופכת אחר כך להיות יצירה מוזיקלית בפני עצמה. "אצלי זה דחף נפשי. מקורות ההשראה שלי הם שלמה ארצי – מוזיקה ישראלית מצד אחד, ויוסי גרין – מוזיקה חסידית מצד שני. אני משקיע המון זמן וכסף בהלחנה", סיפר פעם בריאיון עיתונאי.

בר לוי, יליד רעננה, עבד לאורך השנים בסניף משרד הפנים בכפר סבא. לאחר שמונה שעות של חיוכים ומילוי טפסים, היה יוצא מהמשרד שכצליל המנדולינה מתנגן לו בלב. הוא היה עולה על אופנועו ומפקיר את פניו לרוח הנושבת. בדרך הביתה היה מחליף את דמותו, מפקיד אפור למלחין ויוצר שהמוזיקה כל חייו. "העבודה נועדה בשביל לשלם את התשלומים במכולת... מה שחשוב לי באמת זו המוזיקה. היא בשבילי סם החיים", התבטא פעם. לפי הגדרתו, הוא "כל הזמן בטריפ טבעי".

סוד הצלחתו של בר לוי הוא כנראה עודף האנרגיה היצירתית הפורצת, מה שמאפשר לו שעות רבות של עבודת הלחנה מדי יום. לעיתים נראה קשה ואפילו בלתי אפשרי לעמוד בקצב של בר לוי. הוא מדבר מהר והרבה, ואפשר אף לכנות אותו היפר אקטיבי, באופן חיובי, עם מאגרי אנרגיה בלתי נדלים. "אני פרפקציוניסט. כל הזמן אני שומע בתוך הראש לחנים שונים, אבל עד שאין לי משהו מושלם מספיק לדעתי, אני לא מקליט".

מקוריותו התבטאה לאורך השנים לא רק בשילוב פקידות אפורה במשרד הפנים עם מוזיקה, אלא כאמור בעיקר בכך שלצד שיריו החסידיים הוא מלחין את יהודה אטלס ('והילד הזה הוא אני') ואת חלפי. כלומר, אדם החי בכמה עולמות מוזיקליים ותרבותיים, ושיריו מהווים, מלבד המוזיקה, גם גשר ומסר, המיועד לחבר את התרבות הארצישראלית עם המוזיקה החסידית והמסורת.

למה דווקא חלפי, אתם שואלים? בר לוי נעים ההליכות מודה שפשוט משום שהספר של חלפי, 'מול כוכבים ועפר', היה מונח אצלו בבית על המדף. הוא עלעל, קרא ונכבש. התאהב בשירים. ואז יצר קשר עם רחל חלפי, אחייניתו של המשורר, וקיבל את רשותה. לגבי יהודה אטלס, הסיפור קצת שונה: בר לוי קודם הלחין והקליט את שיריו - ואז התקשר אליו. "הוא אהב את השירים, ושמח לחתום לי על הבקשה להתקבל כחבר באקו"ם".

לאחר מכן, במשך תקופה ממושכת נדם בר לוי, ובשלהי שנת תשע"א הוציא דיסק הנושא את הכותרת 'יברכך ה' מציון – הלחין ושר: אהוד בר לוי'. בדיסק יש שירים מכל טוב הארץ: 'שהשלום שלו', 'קול ברמה', 'יברכך ה' מציון', 'השיבנו', 'אב הרחמים', 'ובחודש השביעי', 'מי כמוך', 'ברכנו אבינו'. על העיבוד, הנגינה והעריכה הופקד ראלף לויתן.

שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת תשע"ד, הוציא דיסק שירים חדש שבו השתתפו בכירי הזמר החסידי - דדי גראוכר, מנדי ג'רופי, ירון בר ואסף נגל. בין השירים בדיסק: 'המלאך הגואל אותי', 'ריבון כל העולמים אדון כל הנשמות', 'יקום פורקן מן שמיא' ו'ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה'.

יש לציין שעוד מתחילת הדרך, כשהוציא את האלבום 'אגיל ואשמח בלבבי' שהגיע לפסגת המצעדים, כבר אז ביצעו את שיריו האחים ברונר, יעקב בריס, עקיבא מרגליות ועוד, בעיבודיהם של משה לאופר, ד"ר מרדכי סובול וראלף לויתן.

לפי המציאות שלנגד עינינו, נראה שהיוצר והמלחין הפורה אהוד בר לוי ימשיך להוציא עוד דיסקים רבים בשיתופי פעולה עם ענקי הזמר ולהנעים לנו בקולו ולחניו.

אהוד בר לוי (במרכז)
אהוד בר לוי (במרכז) צילום: באדיבות המשפחה

***