בטכס האזכרה הממלכתי ליוסף טרומפלדור
בטכס האזכרה הממלכתי ליוסף טרומפלדור צילום: נופר גולן לוי

לפני כשלוש שנים פגשתי את הבית"רים לדורותיהם. היה זה בכנס העולמי של בית"ר שהתקיים בתיאטרון ירושלים בהשתתפות מאות רבות מחברי התנועה.

בגאווה מרטיטת לב הם שרו את שירי התנועה, שכוללים את "שתי גדות לירדן" לצד שירי מחתרות כמו "עלי בריקדות". היה זה מחזה חי ומפעים שמחבר את כל מי שבאולם לגאווה הלאומית שמנסים בתנועה להעביר הלאה. אלא שזמן לא רב לאחר מכן פרצה מגפת הקורונה.

שנה וחצי של השבתת פרויקטים רבים במדינת ישראל בכלל ובתנועת בית"ר בפרט, אך בדיוק לפני כשמונה חודשים, עת החלו החיים אט אט לשוב למסלולם, התנועה התבשרה בבשורה חדשה: יגאל ברנד מונה לראש ההנהגה העולמית של בית"ר, במקומו של נריה מאיר. "נכנסתי בחרדת קודש להיכל הקודש לתנועה אידאולוגית עם עבר והווה מאוד מפואר", מתאר ברנד את תחושותיו. "בימין-מרכז הישראלי כל מי שרוצה להצטייר כדמות אידאולוגית אומר שהוא ממשיך דרכו של ז'בוטינסקי מייסד וראש בית"ר. הכניסה שלי הייתה אחרי שנה וחצי של קורונה, בה ספגה התנועה מכה קשה בארץ ובעולם, לשמחתי כשאני נכנסתי היו ניצנים שאפשר להתחיל לזוז, וכך, לאחר שיפור המצב, באתי עם המון רצון לייצב, ליצור ולקדם עוד דברים בתנועה, ובע"ה אנחנו פועלים".

עם הפנים לחגיגות המאה

כאמור, כבר שמונה חודשים פועל יגאל ברנד במלוא המרץ ומקדם עשרות פרויקטים ומיזמים חדשים בתנועה. "האופי והסגנון שלי הוא שכל מקום שאני מגיע אני משתדל לא להשאיר את המקום כפי שהגעתי אליו. כל הזמן חשוב לי לקדם ולפתח. הגעתי בשיא הקורונה במצב שהארגון לא היה במיטב פעילותו, והחזון והשאיפה שלי כעת מאוד פשוטים: בעוד כשנתיים נחגוג בארגון מאה שנים להקמתו, ולכן מהר מאוד עם כניסתי לתפקיד העברתי מסר לכל העובדים שאנחנו בפעילות שלנו מהיום ממוקדים בראי מאה שנה לבית"ר, בשלל פרויקטים ואירועים, חשוב לנו שהפעילויות יגרמו שהתנועה תהיה רלוונטית, חיה ובועטת גם מאה שנים להיווסדה".

הבערה הפנימית של ברנד בפעילות בארגון לא מגיעה בחלל ריק. סבא של אביו היה נציב בית"ר במחוז שגר בפולין, כאשר מעליו היה מנחם בגין שהיה נציב בית"ר פולין (נציב – ראש הארגון). "העיר שבה הם גרו הייתה בצד הרוסי בחלוקה שעשו הגרמנים והרוסים לפני מלחמת העולם השנייה (אחרי שנתיים הגרמנים פלשו לרוסיה ובעצם ביטלו את ההסכם בין הארצות). אחרי כמה שעות מרגע הפלישה הרוסית, דפקו על הדלת של הבית שלהם הרוסים ולקחו את סבא של אבא שלי בשל היותו מנהיג ציוני. ככל הנראה הוא נלקח למחנה כפייה בסיביר ושם נפטר מתי שהוא. שתי בנותיו ואשתו חיפשו אותו עשרות שנים עד שהבינו שכנראה נפטר בערבות סיביר. אבא שלי נקרא על שמו. לכן העבודה בבית"ר מבחינתי זו סגירת מעגל מרגשת", אומר ברנד.

יגאל ברנד, 41, תושב חוות יאיר בשומרון כבר 14 שנים, נשוי למיכל ואב לחמישה ילדים. ברנד בוגר מכינת 'בני דוד' בעלי, רב סרן במילואים, מ"פ בפלס"ר של חטיבה 188, בעל תואר ראשון במשפטים ותואר שני במדעי המדינה. הוא כיהן במשך שש שנים כיו"ר הוועד של חוות יאיר. "עם כל הקשיים והאתגרים בתקופת גדילה ובנייה משמעותית, היה נחמד מאוד". ברנד עבד לא מעט שנים בהסתדרות הציונית העולמית שם ניהל את המועצה הציונית בישראל, לאחר מכן כיהן כראש מטה שרת התרבות והספורט מירי רגב. לאחר זמן החליט לשים בצד את הפעילות למען עם ישראל וארץ ישראל ועבד בתחום הפרטי, אך זה לא החזיק שם זמן רב. "גם הקורונה וגם חבריי הטובים במוסדות הלאומיים החזירו אותי מהר מאוד לתחום הציבורי". למרות הקשר המשפחתי הענף, ברנד, כמו קודמו לתפקיד, הוא איננו בוגר תנועת בית"ר. "אני מקווה שאנחנו עושים עבודה טובה גם אם אני לא בוגר התנועה. אצלנו בקדומים, היישוב בו גדלתי, הייתה רק תנועת בני עקיבא, שם הייתי עד כיתה יב', כולל הדרכה. הרקורד בתפקידי ניהול במוסדות הלאומים וכמובן ההזדהות המלאה עם המשנה האידאולוגית יצרו באופן טבעי שייכות לתנועה וחזונה".

כאמור, מאז שהגיע לתנועה, רשימת הפעילויות רק הולכת וגוברת. "אנחנו מגדילים את מפת הפעילות שלנו, פותחים עוד מעוזים ברחבי העולם היהודי ומצטרפות אלינו קהילות נוספות שמאמינות באידאולוגיה. זמן לא רב לאחר שנכנסתי לתפקיד התקיימה ועידת ז'בוטינסקי שהייתה איכותית, מעניינת וערכית, ועם זאת, היא פנתה לקהל מאוד רחב, ברוך השם. גם ביא' באדר, יום תל חי (יום שיא בבית"ר), הרחבנו את הפעילות. לא רק בתל חי אלא בעוד מקומות בארץ ציינו את המאורע החשוב. הפעילות גדלה גם ביחס לחבר'ה הצעירים שבאו מחו"ל כמו מצרפת, רוסיה, ברזיל, אורוגוואי, אוקראינה, אוסטרליה ועוד. החבר'ה הצעירים באים להשתתף בתוכניות של כמה חודשים מלאות תוכן ומתחברים לערכים הציוניים".

עלייה דרמטית במספר המעוניינים לעלות ארצה

אליבא דברנד תנועת בית"ר עומדת על שלוש רגליים עיקריות: הרגל הראשונה היא פעילות התנועה בקהילות יהודיות בחו"ל. "על ידי שליחים ופעילים מקומיים. הפעילות בקהילות בחו"ל היא עם נוער, סטודנטים ומבוגרים, פעילות תנועתית ברוח בית"ר ומורשת ז'בוטינסקי". הרגל השנייה היא חבר'ה מחו"ל שבאים לתוכניות ארוכות טווח הנקראות 'תוכניות מסע'. "חבר'ה שמגיעים למינימום חצי שנה בישראל לתוכניות מאוד טובות ונחשבות שנותנות המון תוכן ערכי-ציוני-חינוכי מאוד מוצלח". ברנד מדגים, "יש לנו למשל תכנית ליוצאי חבר העמים שפועלת בהצלחה גדולה כבר מעל 10 שנים. בעקבות המלחמה באוקראינה יחד עם ההקלות במגפת הקורונה, עלו בצורה דרסטית הבקשות לעלייה לישראל ושל צעירים שרוצים לבוא לתוכניות בארץ. כך יצא שהכפלנו את מספר המשתתפים בתוכנית".

אחד ההישגים המרכזים של התוכנית הוא כמובן, העלייה ארצה. "בראי של עשר שנים מעל 97 אחוזים מהמשתתפים עשו עלייה, מדובר באחוזים נדירים של תוכנית שלא מוגדרת כתוכנית עלייה. זה נהדר".

והרגל השלישית של התנועה היא כמובן הפעילות בישראל. "פרויקטים ציבוריים ברוח בית"ר וז'בוטינסקי: כנסים, ועידות, סמינרים, סיורים, כתב עת, כולל ספר שיצא לאור לפני שנה. הפעילות שלנו פונה לכלל הציבור בישראל המתחבר לערכים ולמשנה האידאולוגית שלנו. ויש כמובן גם את תנועת הנוער בית"ר בישראל אשר התאחדה עם תנועת הנוער הלאומי".

לא הרבה יודעים אבל חלק חשוב משרטוט מפת ההתיישבות ביהודה ושומרון נזקף לזכות התנועה הז'בוטינסקאית. בהיסטוריית ההתיישבות ביהודה ושומרון בולטים בעיקר שמותיהם של אישים כמו חנן פורת, הרב לוינגר ומנחם פליקס, אבל השפעתה הדרמטית של בית"ר בשדה זה הרבה פחות ידועה ומוכרת. משפחות מטעם משקי חירות-בית"ר הקימו במהלך שנות ה-70 וה-80 את רשימת היישובים המכובדת הבאה: ברקן, שערי תקווה, עלי זהב, רחלים, שקד, מעלה שומרון, מעלה עמוס, תלם, אדורה, קדר, חרמש וסלעית, זאת לצד חומש, גנים וכדים שנחרבו במהלך העקירה בקיץ תשס"ה.

התנועה הקימה גם את גיתית וארגמן בבקעת הירדן ואת שעל וחד-נס ברמת הגולן. משפחות נוספות אפשר למצוא בעוד כמה יישובים, אם כי כמתיישבים בודדים ולא כמייסדים. "תנועת בית"ר מדברת על עלייה והתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל. אנחנו מקווים להמשיך את המסורת ולעשות פעילויות שקשורות להתיישבות ביו"ש. יש לתנועה קו אידאולוגי מאוד ברור, לא פרווה, איתו אנחנו הולכים ואליו מחנכים".

אחד מהאירועים האחרונים של חיבור תנועת בית"ר עם יו"ש היה ביקורו של ברנד בחומש. "הייתי בחומש כמה ימים לאחר רצח יהודה דימנטמן הי"ד, הבענו הזדהות עם אנשי המקום. אני מחובר לחומש כבר הרבה שנים. בימי הגירוש בתוכנית ההתנתקות הייתי בחומש אצל חברים וקרובי משפחה וגורשתי משם יחד איתם. בהמשך, יצא לי להיות שותף ללא מעט עליות לחומש, והכול בזכותו של אבי זכרונו לברכה שהיה לו ג'יפ ואנשי חומש תמיד ידעו לפנות אליו ואליי לצורך הקפצות ומבצעי עלייה לחומש. אבא שלי תמיד התנדב בשמחה גדולה וכך יצא שעליתי לחומש לאורך השנים עשרות פעמים".

מה דעתך על כמה מבוגריה של התנועה שעזבו את תורתה של התנועה והיו מוכנים גם לוויתורים על חלקי הארץ, כמו ציפי לבני ודומיה?

"הגישה של אותם אנשים היא לכאורה פרגמטית וכזו שמתעדכנת למציאות, מתאימים את עצמם למציאות הגיאופוליטית שקיימת. אני לא מתבייש להגיד שאני משוכנע שרוב מוחלט של בוגרי ואנשי בית"ר מאמינים בחזון הבית"רי בארץ ישראל השלמה ושאין מקום לשתי מדינות בארץ ישראל. לא מכיר כאלו שהתאימו את רוח בית"ר מחדש. זכותם של בוגרים מהתנועה להשמיע את דעתם, התנועה היא ליברלית, אבל הקו האידאולוגי הערכי מאוד ברור. זכותם להיות בוגרי תנועת בית"ר גם אם הם חושבים אחרת אבל הם לא מייצגים את הרוח האידאולוגית של בית"ר".

להבין בחיי היומיום מהי חירות

אחת מגולות הכותרת של תנועת בית"ר כיום, במקביל לעשייה בארץ, היא הפעילות הנרחבת מעבר לים. "העולם היהודי הוא מאוד מורכב", מסביר ברנד את האתגר. "מאוד קל להגיד דברים מהכורסה בסלון בישראל. אי אפשר להבין באמת עד שאתה לא חי במקומות אחרים בעולם. בהרמת כוסית שעשינו לקראת חג הפסח, אמרתי לעובדים שלנו דברים ששמעתי מהרב של היישוב יקיר הרב אהרון כהן שהיה בעבר שליח בצרפת. בזמן השליחות שלו, הקהילה עשתה יריד ברחוב. פתאום בשעות אחרי הצהריים גוי אחד פתח את חלונו ואמר להם: 'תעופו מכאן'. הרב אהרון שהיה אז השליח שבדיוק השתחרר מגולני ענה לו: 'מה פתאום'. ענה לו אותו הגוי: 'אני יורד אליך ואני אקרא למשטרה'. ענה לו הבחור היהודי הצעיר: 'אתה מוזמן לקרוא למשטרה, אנחנו פה באישור'. הגוי לבסוף לא ירד והרב מספר שאחת ממנהיגות הקהילה באה אליו עם עיניים נוצצות: אף פעם לא עשינו יריד ברחוב. סיפר הרב שבאותו רגע הבין מהי משמעותה של חירות יהודית. כשאדם נמצא בארץ הוא לא מבין מהי חירות באופן משמעותי, כי החיים שלו במהותם הם חיים של חירות. אמנם יש אתגרים, אבל בסוף אנחנו עם חופשי בארצו. לצערנו חלקים לא קטנים מהעם שלנו נמצאים בגולה בסיטואציות מאוד לא פשוטות, ובתחום העבודה שאני עובד בו המטרה שלנו היא להרים על נס את הנס של העם היהודי".

מה ההבדל ביניכם לבין תנועות אחרות שפועלות במגמות דומות?

"כולן טובות וראויות. אצל חלק מהתנועות הנושא האידאולוגי הוא פרווה, לא מתעסקים ישירות בנושאים האלו וזה בסדר גמור וטוב שיש את זה לטובת אותם אנשים שזה מה שהם מחפשים. אנחנו תנועה אידאולוגית, שמדברת ופועלת מתוך אותו סולם ערכים שעליהם התחנכנו ומחנכים לפיו, ונכון חלק לאו דווקא ימצא את עצמו בבית"ר, מקום שהוא מוגדר ואידאולוגי ערכי משמעותי. במאמרו של ז'בוטינסקי בשנת 1923 הנקרא 'קיר הברזל' הוא כתב עיקרון מנחה: הערבים לא רוצים שתהיה פה מדינה ליהודים ואין לנו מה לנסות לשכנע אותם בכך. ברגע שאנחנו מאמינים בזה, עלינו לפעול למען הקמת המדינה וביסוסה. הערבים ייאלצו להשלים עם הנעשה. על העיקרון הזה יש להקים 'קיר ברזל' תודעתי וברור. דרך אגב, הרבה אנשים שמזכירים את ז'בוטינסקי (וכבר אז נהגו ללגלג עליו ולקרוא לו פאשיסט וכדו'), אינם יודעים שבאותו מאמר אומר ז'בוטינסקי שהתנהלות זו שלנו, תסייע לערבים ותיתן להם שוויון זכויות אזרחי. אבל קודם כל, מדינה יהודית בארץ ישראל. בדואי או ערבי רצחני שהולך לעשות פיגוע בבאר שבע זה לא כי רע לו בחיים, אלא כי הוא חושב שאנחנו לא צריכים להיות כאן, או לפחות מבחינתו שתהיה עוד מדינה לערבים בארץ ישראל. לצערנו, פיגועים, טרור ומלחמות היו מערש הציונות, אך נראה כי חלקים בעם היהודי בשנים האחרונות שוכחים את אותו רעיון של 'קיר הברזל' ומאבדים את האמונה בצדקת דרכנו, ותנועת בית"ר באה לדבר ולהזכיר לנו את זה".

דבר נוסף שבאים להזכיר בתנועת בית"ר, מוסיף ברנד, הוא זיכרון יום השואה. מזה שנים רבות תנועת בית"ר עורכת טקס יום השואה מרגש מול שגרירות גרמניה. "על אף שיש יחסים דיפלומטים עם גרמניה, בתנועת בית"ר מחדדים את הזיכרון. שלא נשכח מה העם הגרמני עשה. בטקס של יום השואה המתקיים מול שגרירות גרמניה משתתפים גם עובדי השגרירות הגרמנית. הם יורדים למטה לטקס, ומזדהים עם האמירה שלנו. לתנועת בית"ר יש 'אני מאמין' וקולה צריך להישמע בציבוריות הישראלית בארץ ובעולם".

***