תלמידות בכיתה
תלמידות בכיתה צילום: הדס פרוש, פלאש 90

עתידה של מדינה תלוי במידה רבה במערכת החינוך שלה. מערכת החינוך היא הבסיס לביטחון, לכלכלה, לחוסן הלאומי ולאיכות החיים שלנו. לקראת יום העצמאות ה־74 למדינת ישראל ישבנו לשיחה על האתגרים של מערכת החינוך בישראל עם פרופ' חיים שקד, נשיא האקדמית חמדת, מכללה דתית לחינוך בשדות נגב. האקדמית חמדת, השוכנת בשטח כפרי וירוק לא רחוק מרצועת עזה, אימצה משנה פדגוגית ייחודית הנקראת "פדגוגיה של חוסן". היא מכשירה מורות וגננות לפדגוגיה של חוסן ומדריכה מוסדות חינוך, רשתות ורשויות לעבודה חינוכית ברוח זו.

"פדגוגיה של חוסן היא האמונה שחלק מתפקידם של אנשי חינוך הוא הגברת החוסן של התלמידות והתלמידים", מתאר פרופ' שקד את התורה כולה. "מעבר להרבה משימות אחרות של אנשי חינוך, כמו הקניית ידע ומיומנויות דיסציפלינריות ועיצוב זהות ערכית, אנשי חינוך אמורים לפתח בקרב התלמידים את היכולת להתמודד בהצלחה עם קשת רחבה של אתגרים שמזמנים החיים לכל אחד ואחת מאיתנו".

ההוראה היא לא רק הקניית ידע

"במונח חוסן אנחנו מדברים על יכולת התמודדות עם אתגרי החיים השונים. ברובד הבסיסי, החוסן הוא יכולת להתגבר בהצלחה על מצבים משבריים, להסתגל לנסיבות החיים הנגרמות בעקבות מצבים אלו ואף לצאת מהם מחוזקים. אולם החוסן אינו מתמקד רק בהתמודדות עם משבר ותוצאותיו. החוסן הוא גם היכולת להציב מטרות, להתמקד בהן ולהשיגן. החוסן הוא משאב נפשי המאפשר לנו מימוש יכולות והגשמת חלומות שאפתניים", הוא מחדד.

מנקודת המבט של פדגוגיה של חוסן, מציין פרופ' שקד, הצוות החינוכי אמור לחזק את החוסן של התלמידים בעיקר תוך כדי ההוראה והלמידה. "החוסן אינו תפקיד נוסף המוטל על אנשי החינוך נוסף על עבודת ההוראה, אלא דרך ייחודית של הוראה, אשר בד בבד עם הקניית ידע ומיומנויות תורמת גם לחוסנם של התלמידים. הוראה שנעשית מתוך התכוונות מסוימת ובדגשים מסוימים עשויה לתרום לביסוס החוסן של התלמידים".

איך הפדגוגיה של החוסן באה לידי ביטוי בפועל?

"פדגוגיה של חוסן באה לידי ביטוי בעבודתם של אנשי חינוך במספר דרכים עיקריות. ראשית, הם נדרשים לקשר את התכנים הנלמדים למסרים של חוסן אישי וחברתי. בהרבה מאוד מקרים הנושאים הנלמדים יכולים להיות נקודת מוצא לשיח על אתגרים, שאיפות והזדמנויות בחיים של כל אחד ואחת מאיתנו. שנית, המורים נדרשים להשתמש בדרכי הוראה שיש בהן העצמה של התלמידים והגברת החוסן שלהם. דרכי הוראה כאלה כוללות הרחבת העצמאות של התלמידים ופיתוח היכולת להביע דעה אישית. על ידי ההוראה והלמידה התלמידים צריכים לגבש את ההבנה שיש להם יכולת לאתר ידע, לבקר אותו, ליצור ידע חדש ולהציג ידע בפני אחרים. התלמידים צריכים ללמוד בדרכים המאפשרות להם להציב לעצמם מטרות לימודיות, לפעול מתוך מוטיבציה פנימית ולעבוד יחד כקבוצה".

בנוסף, אומר שקד, החוסן בא לידי ביטוי גם בקשרי מורה-תלמיד סביב ההוראה והלמידה, תוך כדי העברת מסרים של הגברת תחושת המסוגלות וחיזוק הביטחון העצמי. "אנשי חינוך אמורים להביע הערכה כלפי הצלחות של התלמידים שלהם, ובה בעת לעודד אותם להציב לעצמם מטרות גבוהות יותר ויותר. כמובן שיש חשיבות רבה גם לקשרי מורה-תלמיד מחוץ להוראה, בשיחות אישות או בשיחות עם הכיתה כולה, העוסקות באופן ישיר ביכולת של התלמידים להתגבר על קשיים ולהגיע אל יעדים שהם קובעים לעצמם".

למשוך למערכת מורים טובים

אחד הנושאים הבוערים סביב סוגיית מעמד המורה הוא שכרם של המורים. "בעיני השאלה העיקרית אינה האם המורים מקבלים שכר שתואם למאמץ ולהשקעה שלהם. זו שאלה שמאוד קשה לתת עליה תשובה. השאלה החשובה יותר, לדעתי, היא האם בשכר שמציעה מדינת ישראל למורים היא מצליחה למשוך אל המערכת את מי שהיינו רוצים לראות בכיתות של הילדים שלנו. לצערי התשובה לשאלה הזו היא ממש לא", הוא קובל. "כשצוללים אל הנתונים, אפשר להבין גם מה הסיבה לכך. מה שמאפיין את מערכת החינוך הישראלית הוא פערי שכר גדולים מאוד בין מורים בשלבים שונים של הקריירה. יש הבדל גדול מדי בין מורים מתחילים לוותיקים, כי הוותק הוא גורם בעל השפעה אדירה על גובה השכר של המורה. כשמשווים את זה למה שקורה בעולם, ובעיקר במדינות המפותחות, השכר של המורים הישראלים בשיא הוותק אינו שונה בהרבה מזה של מורים במדינות אחרות. אם ניקח את בתי הספר היסודיים כדוגמה, נתונים שפרסם ה־OECD מלמדים שמורות ומורים בשיא הוותק בבתי ספר יסודיים בישראל מרוויחים כ־200,000 ש"ח בשנה, לעומת ממוצע של 208,000 ש"ח במדינות המפותחות. גם בחטיבות הביניים הפער בין ישראל לעולם אינו גדול: מורים בשיא הוותק בחטיבות הביניים בישראל מרוויחים בשנה כ־208,500 ש"ח, לעומת 216,500 ש"ח במדינות המפותחות.

לעומת זאת, אצל מורים מתחילים יש פער עצום בין מה שקורה בישראל למה שקורה בעולם. בבתי ספר יסודיים ובחטיבות הביניים בישראל מורות ומורים מתחילים מרוויחים כ־82,000 ש"ח בשנה, ולעומת זאת במדינות המפותחות הממוצע הוא 125,000 ש"ח בשנה בבתי ספר יסודיים ו־130,000 ש"ח בחטיבות הביניים. השכר של מורות ומורים מתחילים במדינות המפותחות גבוה אפוא בכ־55% מזה שבישראל", הוא מלין. "מחקרים מלמדים כי ההחלטה של צעירים אם להיות עובדי הוראה מושפעת בעיקר מהשכר ההתחלתי. העובדה שלאורך השנים השכר יעלה אינה משמעותית מבחינתם. נכון להיום, השכר ההתחלתי הנמוך של המורים בישראל מבריח צעירים איכותיים מלבחור בתחום החינוך, וחבל".

מה אתה היית מציע?

"בימים אלה מתקיים משא ומתן בין הסתדרות המורים למשרד החינוך על הסכם שכר לעובדי ההוראה. בעיניי חשוב בעיקר להעלות את שכר המורים המתחילים, כדי שנצליח להביא אל הכיתות גם מורים שעמדו בפניהם אפשרויות תעסוקה נוספות ובחרו בהוראה".

פרופ' שקד מציין כי עמדתו ביחס לפעילותה של הסתדרות המורים בשמירה על זכויות המורים אינה חד־משמעית: "אני מודה שהיחס שלי למאמצים של הסתדרות המורים להגן על זכויות המורים אמביוולנטי. מצד אחד, אני מאמין גדול בצורך להעניק לאנשי החינוך תנאי העסקה מכבדים, סביבת עבודה נאותה ושכר הולם. בעיניי, מערכת החינוך היא התשתית החברתית־ביטחונית של מדינת ישראל, והמרכיב העיקרי שיכול להבטיח את הצלחתה הוא איכותם של עובדי ההוראה. אם ננהג בכפיות טובה כלפי אלו העוסקים בחינוך ומקדישים לכך את חייהם – לא נצליח להביא אל הכיתות את אלו שהיינו רוצים שיהיו המורות והמורים של ילדינו. מצד שני, אני חושב שהשמירה על זכויותיהם של המורים חייבת להיעשות בדרך שתתרום למעמדם ולכבודם. אם המאבקים מציירים את אנשי החינוך ככאלה שלא אכפת להם מהתלמידים שלהם וכל מה שמעניין אותם הוא החופשות שלהם; אם נוצר הרושם שהמורים אינם רואים את התמונה הרחבה, לא מוכנים לתת מעצמם כלום מעבר למה שהם חייבים ותמיד יעשו כמה שפחות במסגרת עבודתם – כנראה שמשהו במאבק למען עובדי ההוראה מחטיא את המטרה.

"אפשר להגיע להישגים בכל הנוגע לתנאי העסקתם של עובדי ההוראה גם בלי לפגוע בדימוי הציבורי שלהם. אם אכן תדע הסתדרות המורים לשלב הגנה אמיצה על תנאי עבודתם וזכויותיהם יחד עם שמירה על כבודם, היא תצליח להבטיח למורים שכר הולם מבלי לפגוע בתדמית שלהם. כך אולי נצליח לצמצם את המחסור החמור שיש כיום בעובדי הוראה".

אתה מזהה מחסור במורים. האם אין די מורים שיענו על הצורך של מערכת החינוך הישראלית?

"ממש לא. נתונים שפרסמה לא מזמן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמדים שלמרות הגידול הטבעי במספר התלמידים בישראל, מספרם של המורים החדשים הולך ויורד. בשנת הלימודים תשפ"ב עמד מספרם של עובדי הוראה חדשים על 10,755 בלבד לעומת 12,192 בשנת תשפ"א, ירידה של כ־12%. שיעור הגיוס של עובדי הוראה חדשים במגזר היהודי ירד מכ־6.9% בשנת תשפ"א לכ־6.1% בשנת תשפ"ב. לא רק שהמספר של עובדי הוראה חדשים שנקלטים במערכת מצטמצם, מספרם של המורים שנושרים מהמערכת הולך וגדל: בשנת הלימודים תשע"ט עזבו את מערכת החינוך 8,641 עובדי הוראה, לעומת 6,984 בלבד בשנת הלימודים תשע"ח, כלומר גידול של 23.7%. מדובר בנתון מטריד ביותר".

פרופ' שקד מדגיש כי המחסור במורים מורגש בעיקר בתחומי הליבה: אנגלית, מדעים ומתמטיקה. "תחומי הדעת האלו חשובים במיוחד כדי להכין את תלמידי ישראל לשוק העבודה העתידי. כמו שכולנו יודעים, המקצועות שבהם יש משכורות גבוהות הם מבוססי מתמטיקה ומדעים ודורשים יכולת של תקשורת בינלאומית בשפה האנגלית, ודווקא בהם מתקשים בתי הספר למצוא מועמדים להוראה".

פער הולך וגדל בין המרכז לפריפריה

פרופ' שקד מצביע על השלכות נוספות של המחסור במורים חדשים. "המחסור במורים מעמיק עוד יותר את הפער בין מרכז לפריפריה. בית ספר בגוש דן שמחפש מורה למתמטיקה או פיזיקה ברמה של חמש יחידות, יקבל ככל הנראה מספר פניות של מתעניינות ומתעניינים. בית ספר בפריפריה החברתית והגאוגרפית, לעומת זאת, יקבל כנראה פניות מהרבה פחות מועמדים, אם בכלל. הפתיחה וההפעלה של מגמות מתמטיות ומדעיות מוגברות בערי הפריפריה נעשית במצב כזה קשה עד בלתי אפשרית. אני חושב שאם לא נגדיל משמעותית את שכרם של המורים המתחילים, כמו שאמרתי קודם, המחסור במורים רק ילך ויעמיק", הוא מתריע.

עד כמה משמעותי הפער שהזכרת בין המרכז לפריפריה?

"הפערים במערכת החינוך הישראלית הם אחד האתגרים המרכזיים שלה, אם לא המרכזי ביותר. התוצאות של מבחני פיז"ה, שמאפשרים השוואה בין מערכות חינוך של מדינות שונות בעולם, מראים שהפערים בקרב תלמידי ישראל הם מהגדולים בעולם. הפערים האלה מטרידים את מעצבי מדיניות החינוך בישראל כבר שנים רבות, אבל בפועל הם רק הולכים ומחמירים. המשמעות היא שלמרות שהרבה מאוד המצאות יצאו מישראל לעולם, החל מעגבניות השרי והטפטפות ועד הדיסק־און־קי ואפליקציית ווייז, ולמרות שאנחנו סטארט־אפ ניישן עם כמות גדולה במיוחד של סטראט־אפים ואקזיטים של ישראלים - ההצלחה הזו אינה מפוזרת בצורה שווה על פני כלל האוכלוסייה. למי שגדל במשפחה או בקהילה עם רקע חברתי־כלכלי גבוה, מתגורר במרכז הארץ ובן להורים משכילים ומבוססים - יש סיכוי להיות חלק מההצלחה הישראלית הזו הרבה יותר מאשר למי שבא מהפריפריה החברתית־כלכלית", משקף פרופ' שקד.

"פערים בחברה הישראלית הם מקור לדאגה לא רק בגלל שהם משקפים חוסר שוויון ורמה נמוכה של צדק חברתי, אלא גם בגלל שהם פוגעים בחוסן הלאומי שלנו. לכל מדינה, ואולי לנו במיוחד, יש אתגרים: ביטחוניים, כלכליים, בריאותיים ואחרים. חוסן לאומי הוא היכולת שלנו להתמודד עם אתגרים כאלה, והחוסן הזה נקבע בין השאר בהתאם לרמת הלכידות שלנו. ככל שאנחנו מרגישים יותר עַם אחד, כך יש לנו יותר כוח להתמודד עם האתגרים הניצבים בפנינו. ברגע שהפערים בחברה גדלים, ויש משכילים ולא משכילים, מצליחים ולא מצליחים - תחושת הלכידות נפרמת ויכולת העמידה הלאומית נחלשת".

כיצד אתה חושב שאפשר לצמצם את הפערים במערכת החינוך הישראלית? יש בכלל מה לעשות?

"כדי להיות אופטימי, אפשר לדבר דווקא על פער שכרגע מטופל בצורה טובה, והוא כל מה שנוגע לחברה החרדית. בימים אלה מתקיים משא ומתן בין משרד החינוך לבין חסידות בעלז על הכנסת לימודי ליבה למערכת החינוך של חסידות בעלז בתמורה להגדלת התקצוב. בעיניי זה ממש תהליך היסטורי. נכון להיום, חלק גדול מהילדים החרדים לומדים במוסדות המוכר שאינו רשמי (מוכש"ר) והפטור, ומקבלים 55% בלבד מהתקציב הבסיסי של מוסדות חינוך ממלכתיים. על פי ההצעה שכרגע נמצאת במשא ומתן גם הם יוכלו לקבל מימון מלא, בתנאי שיעמדו בדרישות המשרד לגבי קיומם של לימודי ליבה והשתתפות בבחינות המיצ"ב. סביר להניח שכאשר האדמו"ר מבעלז יאשר סופית את המהלך, יגיעו בעקבותיו רבנים נוספים, ובמיוחד בציבור החסידי. המהלך הזה הוא לא פחות מדרמטי", אומר פרופ' שקד בהתלהבות. "מסתמן כאן שינוי עמדה היסטורי בגישה החינוכית של המגזר החרדי, שבו יש מעל חצי מיליון ילדים ובני נוער, המהווים כ־20% מתלמידי ישראל. במבט רחב יש לכך חשיבות רבה לחברה הישראלית כולה ובעיקר לכלכלה הישראלית", הוא מסביר.

"המגזר החרדי בישראל מונה למעלה ממיליון נפש. לאור הגידול המהיר הטבעי של המגזר החרדי, הרחבת ההשכלה וההכנסה של גברים חרדים היא יעד שנמצא במקום גבוה במיוחד בסדר העדיפויות של מקבלי ההחלטות בישראל. שילוב תעסוקתי רחב יביא לא רק לצמצום ממדי העוני במגזר החרדי, אלא גם לצמיחה של כלכלת ישראל כולה".

פרופ' חיים שקד
צילום: מיכאל אפריאט

"מעמד המורים – אינטרס של כולנו"

אליבא דפרופ' שקד, גם לציבור הרחב יש אחריות לחיזוק מערכת החינוך הישראלית. "בעיניי חשוב מאוד לשפר את המעמד הציבורי של מקצוע ההוראה. מעמד המורים משפיע לא רק על התחושות ושביעות הרצון של המורים. יש לו השפעה רחבה בהרבה. הוא קובע מה התלמידים יחושו כלפי המורים שלהם, וכתוצאה מכך כמה הם ילמדו מהם, כמה משאבים תקצה המדינה למערכת החינוך ועוד. לא פחות מכך, הוא קובע האם צעירים איכותיים ירצו לעסוק בחינוך. לכן דאגה למעמדו ולכבודו של מקצוע ההוראה היא אינטרס ציבורי של כולנו", מבהיר פרופ' שקד. "זה לא לא רק חוב מוסרי כלפי המורים, אלא גם תנאי הכרחי כדי להבטיח מערכת חינוך טובה במדינת ישראל. וזה משהו שכולנו יכולים לעשות: אנחנו צריכים להעריך את מי שבוחר ללמוד חינוך והוראה, ולשאת על נס את אלה הנוטלים על עצמם את המשימה המורכבת והכל כך חשובה של חינוך הילדים של כולנו. אם נקפיד כולנו לעשות זאת, נצליח להביא לכיתות של ילדינו את אלו שאנו רוצים לראות שם".

לאחרונה נבחר פרופ' שקד ליושב ראש פורום ראשי המכללות לחינוך (רמ"א).

"רמ"א היא פורום שחברים בו כל נשיאי המכללות האקדמיות לחינוך. רמ"א מטפלת בנושאים הנוגעים לכלל המוסדות האקדמיים העוסקים בהכשרת עובדות ועובדי הוראה. היא מגבשת מדיניות משותפת לכל המכללות לחינוך ומייצגת את המכללות מול משרדי הממשלה, המועצה להשכלה גבוהה ועוד. אני חושב הבחירה בי, נשיא האקדמית חמדת, לתפקיד החשוב של יו"ר רמ"א, היא אות כבוד לאקדמית חמדת ומעידה על המקום המרכזי שהיא תופסת כיום בעולם המכללות לחינוך כמכללה מובילה ובעלת משנה חינוכית ייחודית - פדגוגיה של חוסן, שנמצאת בתנופת התפתחות מואצת. זו פעם ראשונה שנשיא של מכללה דתית מכהן כיו"ר רמ"א. אני מקווה למלא את תפקידי נאמנה ולקדם את עולם הכשרת המורות והמורים".

לכבוד יום העצמאות ה־74 של מדינת ישראל, מה תאחל למערכת החינוך?

"למערכת החינוך הישראלית יש הרבה נקודות חוזק. כל אחת ואחד מאיתנו מכיר מורים טובים של ילדיו. אני מאחל למערכת החינוך שתצליח למשוך אליה את המורים האיכותיים ביותר, וכך תצליח להתמודד עם אתגריה המרכזיים, שהם שיפור ההישגים, צמצום הפערים והקניית חוסן לתלמידנו".

***