דגל ישראל בכותל המערבי
דגל ישראל בכותל המערבי צילום: iStock

נדמיין זוג שמחכה שנים לילדים. ייסורי נפש וגוף, טיפולים רפואיים, אכזבות רבות, מתח, כאב גדול. ואז, אחרי שנים של קושי, מגיע הרגע המאושר - היריון, ולידה בעקבותיו. ההתרגשות ודאי רבה. נדמה שההורים המרוגשים אינם מבקשים יותר דבר, כל תפילותיהם התגשמו עם לידת האוצר הקטן, אין שום בקשה נוספת, רק הודאה עצומה לה’ על כל הטוב שגמל איתם בלידה הנכספת. וכך כל יום הולדת, שנה אחרי שנה. אבל אם נגלה לאחר שנים שמתוך השמחה של ההורים על הלידה שהייתה, נוצרה אצלם עמדה נפשית מסוכנת, שאין להם שום שאיפה לקדם את ילדם, ללמדו, לחנכו; שהם חוששים שתהיה בשאיפה כזו מעין כפיות טובה, כאילו לידתו לא מספיקה בפני עצמה, כאילו הדאגה לגדילתו סותרת את ההודאה על עצם קיומו; אם נגלה שהתינוק שכולם קיוו לו נשאר תינוק גם לאחר שנים, עדיין זוחל, טרם למד לדבר, אינו אוכל לבד - יהיה זה חוסר אחריות של ההורים. השמחה על הגעתו לעולם הפכה למעכב הגדול ביותר בהתפתחותו. נצטרך לנער את ההורים היקרים, לעורר אותם מטעותם.

יום העצמאות הוא יום מסוכן. שמחת הודאה לה’ ממלאת את ליבנו, את תפילותינו, את ריקודינו. על המדינה שהוקמה ברצון עליון, על אלפיים שנות גלות נוראה שהסתיימו, על הצלת הנפשות של מיליוני היהודים, על שכולם נקבצו באו לך, על מצוות יישוב ארץ ישראל, שנותנת פירותיה בעין יפה, על שברוך ה' נטעתים על אדמתם מחדש. יש סיבות טובות לשמוח ולומר הלל.

אבל השמחה הזו עלולה גם להרדים אותנו. עלולה להשכיח מאיתנו שזו רק אתחלתא. לא על הצלת נפשות חלמנו והתפללנו אלפיים שנה. גם לא על יישובים חדשים, כבישים, מחלפים ורכבת קלה, ואפילו לא על צבא משלנו. חלמנו על מדינה יהודית. יהודית באמת. כזו שבה התוכן יהודי, שבה תחזינה עינינו בשוב ה’ לציון. לא רק שאנחנו נשוב, אלא שה' ישכון בתוך ירושלים עירו, שצמח דוד עבדו יצמח בה. חלמנו על מדינה שחיה חיים של תורה. מדינה של קודש. יהודית באמת.

ההודאה על הקמת המדינה גורמת שכל תביעה שבתוכנו לתקן, לשנות, לבקר את הצריך ביקורת, ללחום כנגד התרבות החילונית־פרוגרסיבית הקלוקלת ולהתקדם בדרך לממלכת הכהנים שצריכה לקום כאן - נתקלת ברתיעה והסתייגות: כפיות טובה, עין רעה, פגיעה באחדות הלאומית, שלא לומר "חרדיות". יום העצמאות הפך אותנו לפשרנים, לכאלה שלא מסוגלים לשנות, שתמיד ינסו להיות בסדר, רק לשמוח בקיים. תיקון ושינוי הופכות למילים גסות, ובטח מחאה וביקורת, כי הן מורות שאנחנו לא מרוצים מהמצב הקיים, שאנחנו מואסים בטובה האלוקית, שזו כפיות טובה, הרי זכינו לאתחלתא דגאולה. ההודאה אינה מצליחה להתחבר עם המהפכה הנדרשת.

האמת הפוכה. חז"ל הדגישו לנו שיש "אתחלתא". מצב שבו אנחנו נדרשים לדעת שזו רק התחלה, שצריך להמשיך. דורות שנדרשים לכוחות נפשיים ורוחניים אדירים כדי להפוך את ההתחלה הזאת לגאולה ממש. חז"ל הדגישו שבדור הזה עלולים להירדם, כי זו כבר לא גלות, עלולים להתפשר עם המציאות, כי זה כבר לא כל כך נורא, כבר נראה שטוב. וזו הסכנה הגדולה ביותר בדור הזה. הסכנה להתרגל. להתרגל למדינה החילונית שהוקמה, למשפט החילוני, לתרבות החילונית, לחינוך החילוני, לתקשורת החילונית. בדור כזה יש צורך בנפשות שמסוגלות גם להודות על כל הטוב שזכינו לו, וגם, מתוך ההודאה הזו, לכאוב על כל הטוב שעדיין לא קיים. לדעת שהקמת הגוף של המדינה זו בקושי התחלה, כשהנשמה עדיין לא קיימת בה. שגוף ללא נשמה זה חיסרון עצום. זה תינוק זוחל בן 74 שנים.

הכוחות האדירים הללו קיימים בדור שלנו. אנחנו צריכים להגדיר לעצמנו את המשימה - לתת נשמה לעם עליה. לצקת תוכן יהודי אמיתי למדינה שלנו, להפוך אותה ליהודית באמת. לא סטטוס קוו של פשרות על יהדותה של מדינת ישראל. את זה כבר הרסה לגמרי הממשלה הנוראה הזו, עם ארגוני השמאל, הקרן החדשה והרפורמים. ההריסה הזו צריכה לייצר שלב חדש בגאולה שלנו. מתוך המשבר יכולה להיוולד מדינה יהודית באמת.

אנחנו עומדים לפני בחירות, ככל הנראה, מתישהו בקרוב. אי אפשר להסתפק בהשבת המצב שלפני הממשלה הרעה הזו לקדמותו. אנחנו מוכרחים לדחוף קדימה. חובתנו לדרוש מכל נציגינו שבכל המפלגות שיהדותה של המדינה חשובה להן, להעמיד כבר היום תוכניות מסודרות לחיזוק יהדותה של המדינה. לא רק ביטול כל הרפורמות הנוראיות, לא רק עצירת המימון של הקרנות הזרות, ההורסות בתוכנו, לא רק הפסקת המשפטיזציה, אפילו לא רק עצירת ההשתוללות הערבית. את כל זה צריך לעשות, אבל הגיע הזמן לשינוי עומק - עיצוב צביונה היהודי של מדינתנו, חזרת עם ישראל לעצמו, לתורתו. זה רצון הרוב המוחלט של הציבור היהודי במדינת ישראל. ציבור שאוהב את יהדותו, את ערכיו, את השבת, את החגים, ציבור שכבר שנים שלא מאפשרים לו לעצב את המדינה כראות עיניו היהודיות. שינוי עומק בתרבות, בחינוך, בהחלת ריבונות על כל מרחבי ארצנו, בזקיפות קומה יהודית מול אויבינו, גם אלה שבטעות נקראים ישראלים, צעדים מעשיים לייסוד מערכת משפט של תורה במדינתנו, ועוד תחומים רבים שדורשים שינוי עמוק, יסודי, מהפכני, יהודי. נצביע רק למי שכוונותיו רציניות, שתוכניותיו מסודרות - מהפכה יהודית אמיתית.

יום העצמאות צריך להפוך ליום של הודאה מחד, על ראשית הצמיחה, עם חשבון נפש עמוק מאידך, על המשך הצמיחה - מה השלב הבא, מה יש לשפר, לקדם. ממש כמו יום הולדת פרטי. ה"קץ" הוא יקיצה, התעוררות משינה, שעלולה לתפוס דווקא את אלה שזכו להיוולד לדורות הגאולה, שנראית להם טבעית, ועלולים להתרגל גם לחסרונות הקיימים בה.

בשוב ה’ את שיבת ציון היינו כחולמים. אנחנו צריכים להיזהר מלהיות חולמים. צריכים להתעורר.

הכותב הוא יו"ר תנועת 'ישראל יהודית' להעמקת הזהות היהודית במדינה

***