מרדכי (סולו) סולומונוב התארח באולפן ערוץ 7 וסיפר על הרגע שבו קיבל את הבשורה הקשה על נפילתו של בנו דייויד הי"ד שנהרג במוצאי יום הכיפורים בשנת 2003.
"קיבלתי את הבשורה אחרי שלא גרתי בארץ כמה זמן. כשדפקו בדלת אנשים עם מדים ושאלו אם מרדכי סולומונוב גר פה, אמרתי כן ולא הבנתי מה זה אומר, אך בת הזוג שלי השתנקה כי היא ידעה בדיוק מה זה אומר וגם קישרה את זה לידיעות על פעילות צבאית שהיתה", הוא משתף.
את השעות שלאחר הבשורה הוא זוכר היטב. "דקה אחרי שאמרו לי שבני נהרג החלו השעות הקשות בחיי כי חשבתי איך אני מספר לאמי, סבתא שלו, שהיה להם קשר מאוד מיוחד ואלו הרגעים שאני הכי זוכר מהיום הזה".
הוא נזכר בתהליך שעבר בנו, שכשהגיע לארץ לא ממש התחבר אליה. "התהליך שדיוויד עבר היה תהליך לא פשוט. הוא נולד בארה"ב והבאנו אותו לכאן למרות שלא ממש רצה ואף סירב תקופה מסויימת להתאקלם כאן ואפילו לחייך. כך הוא הסתובב במשך תקופה ארוכה כשהוא לא מוצא שום דבר להתחבר אליו. מה שהחזיק אותו, בדיעבד, היה אהבתו לבעלי חיים. הוא מצא קרוב לבית וטרינר והתנדב לעזור לו באופן די קבוע".
ואז מצא דיוויד הי"ד שתי נקודות חיבור חזקות שהפכו את ישראל לבית שלו. "החיבור הראשון היה כשהגיע לכיתה שלו ולכפר סבא בחור בשם רמי עמר שחזר משליחות בארה"ב וכך דיוויד מצא מישהו שאפשר לדבר איתו על פוטבול ובייסבול והם היו חברי נפש עד יומו האחרון. הדבר השני היה הקפוארה, אליה הוא נכנס בכל נימי נפשו ואף הפך למדריך. בשלב הזה היו כבר חבר'ה שהוא נחשף אליהם. הוא הפך ממי שלא רוצה להישאר בארץ ולא רוצה צבא, ל'רק גולני'".
הערב ישתתף סולומונוב בטקס זיכרון מיוחד של ארגון 'מסע' וישוחח עם צעירים מכל רחבי העולם. "המסר שלי לצעירים הוא שגם אם משהו קשה, צריך לתת לזה הזדמנות. כי מהפך מהסוג שדיוויד עבר הוא משמעותי. הוא היה צלף בגולני, דרך דודה שלי בארה"ב הוא הביא חומרי הסוואה מיוחדים כדי שיוכלו להסתוות יותר טוב והיה כל כולו בתוך זה עד הרגע האחרון. גם את הפעילות שבה נפל הוא עשה בהתנדבות".