הרב אריאל בראלי
הרב אריאל בראלי צילום: אריה מינקוב

המנון המדינה חותם את טקסי יום הזיכרון ויום העצמאות, והלחן השָקט והמילים העוצמתיות גורמים לנו לחוש את התקווה והציפייה לגאולה שלמה בארץ ציון וירושלים. אולם פשר החזון אינו מוסכם – בעוד אנו מפרשים את המילים "להיות עם חופשי בארצנו" לשחרור משעבוד מלכויות, יש המכוונים לשחרור מכבלי המסורת - להיות עם נורמלי ככל העמים.

זו תמצית המאבק על זהות מדינת ישראל: מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה?

המחלוקת אינה נשארת רק בתחום הרעיוני. לצערנו יש לה גם ביטוי מעשי - נישואי תערובת. חדשים לבקרים אנו שומעים על אנשי תרבות ומדיה אשר מתגאים באהבתם חוצת הגבולות ונישאים לגויים. התקשורת מקבלת זאת כדבר מובן מאליו ומשתפת את הציבור בפרטי האירוע – ב"חתונה" ובברית המילה (לתינוק גוי), בלא שמץ של ביקורת או תהייה. זו הסוגיה שאיתה אנו מתמודדים בעת הזאת - איך מחזקים את הזהות היהודית, ומחזירים את הרתיעה הטבעית מנישואי תערובת?

לשנות את חוק השבות

נראה כי בשלב ראשון יש לצאת למאבק ציבורי בדרישה לשינוי חוק השבות, שכיום מאפשר לבני משפחה שאינם יהודים, עד דור שלישי, הם ובני זוגם, להתאזרח במדינת ישראל.

המציאות היא שבחסות חוק זה, אשר נועד להעצמת המדינה היהודית, מגיעים בכל שנה עשרות אלפי גויים באמצעות שליחי הסוכנות, המעודדים עלייה של גויים זכאי חוק השבות למדינה.

ועל כן, עד שמדברים על גיור המוני, יש לגשת לשורש הבעיה ולעצור באופן מיידי את העלאת הגויים לארץ. זהו מקור הסכנה לנישואי תערובת.

במקביל, על כל אחד מאיתנו להיות שליח נאמן לחיזוק הזהות היהודית במדינה ככל שניתן, בכל פורום שהוא - ברשתות החברתיות ובמפגשי עבודה, להסביר לכל מי שרק מוכן לשמוע את המשמעות האמיתית של בחירת עם ישראל ומדוע אין בכך גזענות. לברר לעצמנו את המשמעות של הבחירה האלוקית בנו, זו שהטביעה בנו את היכולת לאחד שמיים וארץ, קודש וחול, עַם אשר כל העשייה שלו יונקת מערכים ומוסר - ממלכת כהנים וגוי קדוש, לבחור את המילים המדויקות המבטאות זאת נכונה, ולהעביר אותן לציבור המסורתי אשר יש לו באופן טבעי חיבה למסורת ורואה בה מקור השראה. עם זאת, חשוב מאוד להעלות את רף הציפיות למחויבות טוטאלית לדבר ה', כי אין זרם ביהדות הנקרא "מסורתי". זה לא זרם לגיטימי ביהדות - זו פשוט חולשה!

אין זה סותר את היחס החם, המקרב והמחבק לכל יהודי באשר הוא, בייחוד בעידן הפוסטמודרני.

אנו שמחים על כך שאצל יהודים רבים נשמרה הטבעיות היהודית, ודווקא משום כך נעשה כל שביכולתנו לקדם אותם בשמירת מצוות.

נגד רוב מניין ובניין של הפוסקים

לאחר הקדמה זו נראה כי הרעיון של הרב חיים אמסלם ל"גיור מסורתי" יגרום רק נזק.

גיור המוני של מאות אלפי גויים במדינת ישראל אשר אינם קשורים באופן טבעי למסורת ישראל ואינם מעוניינים להצטרף לברית סיני, רק יחזק את הטשטוש של הזהות היהודית בחברה הישראלית. הדבר יתפרש כמתן לגיטימציה לציבור המסורתי, אשר ימשיך לפסוח על שני הסעיפים ולא יתקדם בשמירת המצוות. מהלך כזה הוא בבחינת בכייה לדורות ויקרר את מעט חום הלב שיש ליהודים המסורתיים. מעולם לא הונהג גיור המוני. עזרא הסופר דרש מהמתבוללים לגרש את נשותיהם הנוכריות, ולא העלה על דעתו פתרון של גיור המוני (ואף הכותים התגיירו מפחד האריות שאכלו בהם).

חשוב לדעת שמדובר על דעה שאינה מקובלת להלכה. כל הרבנים הראשיים לדורותיהם דחו אותה, וכן רוב בניין ומניין של גדולי ישראל לדורותיהם סברו כי קבלת מצוות היא עיקר הגיור.

אבי מורי, הרב מרדכי אליהו בראלי זצ"ל, היה שנים רבות דיין בבית הדין לגיור, וסיפר לי שמהיכרותו עם כל דייני מערך הגיור, כולם מסכימים שאין גיור ללא קבלת מצוות. בכתביו ('מאמרי אב') האריך בכך והזכיר את דעת האחיעזר אשר הקל בשעת הדחק לקבל גוי אשר ידוע שלא יצליח לקיים את כל המצוות (בבחינת מומר לתיאבון). מדובר היה על מקרה פרטי שבו הדיין מתרשם שהמתגייר מקבל באמת את כל המצוות, אלא שיש לו חולשה בתחום מסוים. ועל כן יש להבחין בין גיור זה, שבבסיסו ישנה קבלת מצוות, לבין "גיור מסורתי" אשר מראש לא דורש קבלת מצוות באופן מלא אלא חושב להסתפק במצוות יישוב הארץ ובשירות צבאי.

הרב אליעזר מלמד הביע אף הוא תמיכה בגיור המסורתי, והביא כראיה לכך את דבריו של הרב עוזיאל. לעניות דעתי הרב עוזיאל (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סי' סה) לא התכוון לכך, ובוודאי לא לגיור המוני. ראשית, דבריו אינם החלטיים וקשה להיסמך עליהם. שנית, הוא דיבר על מציאות שיש להניח שבסופו של דבר הגר יתקרב למסורת, וכך כתב: "מכל האמור ומדובר, תורה יוצאה שמותר ומצווה לקבל גרים וגיורות אף על פי שידוע לנו שלא יקיימו כל המצוות, משום שסופם יבואו לידי קיומם, ומצווים אנו לפתוח להם פתח כזה, ואם לא יקיימו את המצוות הם יישאו את עוונם ואנו נקיים".

הרב מלמד נימק את הצורך להקל בגיור מטעם שיש בכך "פיקוח נפש רוחני" לאותם יהודים אשר החליטו להתחתן עם גויה, והגיור מציל אותם כי על ידי כך הם עדיין שומרים על קשר עם משפחותיהם ועם היהדות בכלל, ועל כן יש להיסמך על דעות המקילות בגיור מטעם פיקוח נפש. לעניות דעתי הסמך ההלכתי לשיקול זה רעוע. בשולחן ערוך (או"ח סי' שו סעי' יד) נפסק כי מותר לחלל שבת כדי להציל נערה משמד. הטעם לכך מובא בבית יוסף: "נראה דשפיר דמי דלגבי שלא תשתמד ותעבור כל ימיה חילול שבת אמרינן איסורא זוטא הוי". רק כאשר מדובר על צעד שעוצר את המרת הדת מותר לחלל שבת, אך לא כדי למנוע חטא מיהודי, שהרי "אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך" (האריך בכך הרב ישראלי, חוות בנימין ח"א סי' יד). אין אנו עוסקים בפיקוח נפש רוחני של יהודי שבצעד זה של חתונה עם גויה עוזב את היהדות וממיר את דתו, אלא מדובר על איסור תורה "לא תתחתן בם", והוא ממשיך בשגרת חייו. ואף שפעמים שהחתונה עם גויה מרחיקה אותו ממשפחתו, אין זה נחשב שקול להמרת דת.

מעל ראשי הרבנים הראשיים

נוסף על כך יש לתמוה איך דיון הלכתי בנושא שכל כולו ציבורי, מתנהל מעל הראש של הרבנים הראשיים לישראל. האם ייתכן שפוליטיקאי יוזם חוק בנושא כל כך עקרוני, לב ליבה של היהדות, שכל עניין החוק הוא לעקוף את הרבנות הראשית ולאפשר לכל מי שיש לו כושר לרב עיר להחליט על מדיניות עצמאית בנושא הגיור?! ישנה חשיבות רבה לליבון סוגיה זו בתוך בית המדרש, אך הסמכות להחלטה מעשית בתחום זה מסורה אך ורק לרבנים הראשיים לישראל.

נחזור על הראשונות: האחריות לחיזוק זהותה של המדינה מוטלת על כתפי כולנו. אנו נקראים להרבות בהסברה על מעלת "אתה בחרתנו" מתוך אהבה גדולה לאחינו בני ישראל, ולהתחיל במאבק ציבורי לשינוי חוק השבות במדינת ישראל.

הכותב הוא רב היישוב בית אל

***

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)

***