איתמר אלחרר ז"ל
איתמר אלחרר ז"ל באדיבות ידיעות אחרונות ו-ynet

איתמר, כבר ארבעה חודשים שאנחנו מדברים עליך ושומעים כל כך הרבה סיפורים, אבל היום ביום הזיכרון הראשון בלעדיך אני מבקש לנסות ולדבר איתך.

מיום הזיכרון שעבר ליום הזיכרון הזה, איזה מהפך. מיום בעל מעמד לאומי, ליום כללי שהופך להיות כל כך אישי. מיום של ארגון הלו"ז מתוך מחשבה איך ניתן להספיק לחזק ולעודד כמה יותר משפחות של חברים חיילים ומפקדים שנפלו על הגנת המדינה, ליום שבו אנחנו מחפשים כל דבר להיאחז בו חזק חזק שלא ניפול.

תמיד אומרים שאחרי אסון צריך לדאוג לא לעצור את החיים, אבל אני מרגיש שמרגע האסון החיים שלנו נכנסו לרכבת הרים שדוהרת בטירוף ללא עצירה ולוקחת אותנו לגבהים ולתהומות שלא הכרנו בשום צורה.

כמה עברתי מאותו רגע שליאור גיסנו התקשר אליי באמצע הלילה ומבעד לקול השבור עלו המילים: "היתה תאונה, החבר'ה ירו אחד על השני, איתמר ועוד מפל"ג נהרגו". ברוך דיין האמת עניתי בתגובה בלי שבאמת הבנתי את עומק המשמעות של האסון הנורא.

ומהרגע הזה התחיל המסע. 40 דק אחר כך הייתי כבר אצל ההורים. עומד ליד הדלת וחושב איך להעיר אותם בצורה הכי עדינה שלא יבהלו, לפתוח במפתח או לצלצל בטלפון מה פחות מלחיץ חשבתי באותם שניות, למרות שידעתי שבשורת האיוב שבפי תשכיח ותגמד את הכל והחיים מאותו הרגע כבר לא יחזרו למה שהיה.

הרב אמיר סנדלר
הרב אמיר סנדלר צילום: באדיבות המצולם

ומשם מתכנסים האחים פוגשים את המפקדים לשמוע תחקיר הכי ראשוני ומשם נוסעים להורים שלך להחליט על סדרי ההלוויה ובלב קרוע צועדים אחרי ארונך העטוף בדגל המדינה ומבינים שכעת הגיע תורנו לשלם את המחיר הכבד על הזכות לחיות אחרי 2000 שנות גלות בדור של תקומה.

ליום הזיכרון יש שתי משמעויות: הראשונה זיכרון של הדמות שנפלה, סיפורים אישיים, צחוקים ותחביבים, כמה מרגש היה לשמוע כל כך הרבה סיפורים מהסוג הזה שלכל אחד איתמר משלו, לא דומה איתמר של מסייעת 51 לאיתמר של אגוז, איתמר של בני ראם לאיתמר של אור אחותנו הקטנה.

והמשמעות השנייה של יום גדול וקדוש זה היא שאנו עומדים אל מול סיפורי הנופלים ומקבלים תזכורת מחייבת לסולם הערכי הנדרש מאיתנו כיחידים וכחברה כי במותם ציוו לנו את החיים, ציוו אותנו לתת משמעות וערך לכל שניה וממש כמוך לא להשלים עם שום עוולה גם כשזה אומר באמצע הלילה לצאת ולתקן את המעוות כי לא הגיוני שמישהו יפגע בריבונותו של עם החי בארצו הנפלאה.

הרבה פעמים שמעתי ביום הזיכרון משפחות שכולות אומרות שלהם יש יום זיכרון כל השנה. חשבתי שזה נכון בעיקר לגבי המטרה הראשונה, זיכרון יום יומי של הבן או הבת שהפכו להיות מגש הכסף שעליו הולכת וצומחת המדינה, אבל היום אני מבין שגם המטרה השניה נוכחת בחיינו מאז נפילתך לאורך כל השנה.

חסרונך תובע מכולנו בכל רגע להיות יותר רגישים ויותר מסורים, כל זיכרון שמתגלה ממך, כל הודעה או פעולה שהספקת לעשות בחייך הקצרים אך המלאים מזכיר לנו כמה משמעות יש לכל מילה טובה, לכל החלטה או פעולה, אפילו הודעת וואטסאפ פשוטה הופכת להיות מצפן לחיים של עוז וענווה.

גיסנו אתה החסר הכי נוכח שיכול להיות בעולם ועוצמת החיסרון והכאב בכל רגע רק מזכירה את מחויבותנו העמוקה למעגל המשפחה ובכלל לתקומת האומה.

איתמר, אין נחמה על מותך , אבל כשהגענו להיפרד רגע לפני תחילת מסע הלוויה, עצם העובדה שעטפו אותך בדגל המדינה ועל כתף נשאו אותך חבריך לנשק, מפקדי היחידה, הזכירה לנו שהאבידה הכבדה היא חלק ממסע ארוך שאנו נדרשים לעבור, מסע שהתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך שנות דור ואנו בכאב ובענווה נדרשים לנשוך שפתיים ולהמשיך לצעוד במעלה הדרך העולה.

יקר שלנו, מבטיחים להמשיך את המסע האישי והכללי מכוחך ולמענך, ובטוחים שממקומך כעת, מקום הקרוב לכסא הכבוד תפעל את פעולתך להמשך בניינו של עמנו בארצו בצורה המלאה עד לגאולה השלמה.

הרב אמיר סנדלר הוא ראש אולפנת בני עקיבא הדר גנים וגיסו של רס"ן איתמר אלחרר ז"ל