דגל ישראל בכותל המערבי
דגל ישראל בכותל המערבי iStock

בכל פעם שמוזכר השואה בהקשר הדתי, עדיין מנסרת בחלל החדר השאלה 'הדתית', "איפה היה אלוקים בשואה?".

על שאלה זו נכתבו ספרים רבים ומאמרים. אינני רוצה לסקור את מכלול התשובות שניתנו, וגם לא להציג את חלקם. אבל אני רוצה לתת כיוון מחשבה חדש-ישן לשאלה עמוקה זו. את התשובה אציג בתור שאלה שהופכת את האצבע המאשימה.

השאלה שיכולה לתת תשובה היא "ואיפה היה 'האדם' בשואה?" איפה הייתה התרבות הגרמנית ששלטה בכיפה באותם זמנים, שהיה בה פילוסופים רבים שעד היום נמנים כטובי הפילוסופים. ואיפה הייתה התרבות המערבית בכלל בתקופה ההיא, "אירופה התרבותית". איפה הייתה הנצרות? הדת שמציגה את עצמה כ"דת החמלה ואהבה". איפה אמריקה? איפה אנגליה?

התשובה לשאלות אלו היא שאלוקים 'לא היה שם', לא אצל אירופה ולא אצל הנצרות. איפה היה האדם בשואה? הוא היה שם בלי אלוקים. בלי גבולות מוחלטות למוסר שניסה לייצר בעצמו, בלי אהבת הנברא מתור צו מוחלט, לא יחסי.

איפה היה אלוקים בשואה? הוא היה שם 'לבד' בלי שאף אדם ירצה לממש את הטוב המוחלט שהוא נתן לעולם.

ברור לכולם שהקמת מדינת ישראל נוצרה בעקבות השואה. הקשר ההיסטורי ביניהם לא יוכל להיות מוכחש. אבל ההגדרה הזאת של המדינה כ'מקלט בטוח' כ'לעולם לא עוד', היא חלקית וכלל לא מספקת.

אם נרצה לתת תשובה אמיתית רוחנית לשאלה איך 'לעולם לא עוד'? אנחנו חייבים להגדיר את המדינה כתשובה אידיאולוגית רוחנית לאירופה של המאה 20. האדם שיגדל במדינה שתקום על גבי חורבותיה של השואה, יהיה האדם שלא ישאלו אותו איפה הוא היה בשואה, שלא יוכלו בכלל לשאול אותו איפה הוא היה בשואה. הוא האדם שלא 'ישאיר' את אלוקים 'לבד'.

מדינה יהודית תהיה התשובה לשאלת האדם בשואה. מדינה שמנכיחה את אלוקים. שהצו המוחלט שלה למוסר הוא טבע החיים. מדינה שלא קוראת לאימפריאליזם ולא לקולוניאליזם, אלא להיות לב לאומות. לתת לעולם כולו את מה שהיה חסר לו בתרבות בתקופת השואה - את אלוקים. לתת לכל עם את ביטוי העצמי, אבל עם זה לתת לעולם כיוון ודרך, לתת לעולם את מה שהלב יודע לתת. לתת לעולם ערכים של מה כן ומה לא.

השואה הייתה יכולה להתרחש רק בהעדר מדינה יהודית. רק בהעדר לב, אפשר לרצוח או לתת לרצוח בצורה קרה כל כך מיליונים של אנשים. אין לנו מנוס, אנו הלב של העולם. אנו המדינה היהודית חייבים לעולם לתת לו מה שחסר לו. לתת לעולם את הלב, לתת לו את אלוקים.

הכותב: תנועת ישראל יהודית