על התפר החד שבין יום הזיכרון ליום העצמאות שוחחנו באולפן ערוץ 7 עם יואל צור, ששכל לפני 25 שנים את רעייתו איטה ואת בנו אפרים הי"ד.
"עברנו 25 שנים של התמודדות ויום הזיכרון היום שונה בהרבה מימי הזיכרון הראשונים שעברנו", אומר יואל ומספר את נקודת המבט שלו היום על המקום בו הוא היה אז, כאשר בנו הבכור היה בן 18 ובתו הקטנה הייתה בת 6. כעת, אחרי 25 שנים, "ברוך ה' נולדו לנו 40 נכדים, יש לי נין שנולד לפני שלושה שבועות כשהסבא הטרי, מנחם, בסך הכול בן 43. כשאני מתבונן על זה אני מודה לקב"ה על כל הטוב שהרעיף עלינו. לנין החדש קוראים עומר אפרים, עומר על שם ספירת העומר ואפרים כי הנכדה שלי, אמו, הייתה קשורה מאוד לסיפור ומרגישה צורך לקרוא לילד בשם שני אפרים".
מוסיף יואל ומחדד: "אני אומר כך, רצחתם אפרים אחד וקיבלתם שמונה אפרים. לכל הילדים שלי יש גם איה וגם אפרים ועכשיו קיבלתי את הנין הראשון, וביחד שמונה אפרים. על כך צריך להודות לקב"ה על כל הטוב שהרעיף עלינו".
עוד מספר יואל צור על אמו והאופן בו היא מלווה את שנות ההתמודדות. יואל רואה בה מבטאת את נבואת הגאולה וקיבוץ הגלויות שניבא ירמיהו. צור מספר על אמו שעלתה לישראל בגיל 13 מאוסטריה לבדה ללא הוריה, התחנכה בבית ספר חורב שהיה שייך לעלית הנוער, ולאחר סיום חוק לימודיה שירתה שנת שירות בקיבוץ חפץ חיים, הכירה את בעלה ונולדו להם 5 ילדים, 38 נכדים ולמעלה מ-220 נינים וכעת עוד 11 חימשים. "כשאתה מסתכל על זה זו התגשמות דברי הנביא 'ולקחתי אחד מעיר ושניים ממשפחה'. היום כל משפחת צור הרחבה צריכה 5 אוטובוסים לכינוס משפחתי. על כך צריך להודות הודאה ענקית לקב"ה".
לאורך השנים מלווה יואל צור משפחות שזה עתה שכלו את יקירם בפיגועים ובתאונות דרכים. "בשלב הראשון זה מאוד קשה, אבל יש אופק. למי שאין אופק אני מרחם עליו, אבל למי שיש אופק שיידע שהקב"ה מנהל את עולמו. הנביא ישעיהו אומר כי עין בעין יראו בשוב ה' את ציון. שמעתי עשרות ומאות פעמים מהרב צבי יהודה קוק, מורי ורבי הגדול, את ההסבר שלו לפסוק הזה. הוא אמר שהחכמה שלנו היא להסתכל בעיניים שלנו דרך העין האלוקית, ודרכה לראות את המציאות ואז רואים מציאות שונה לגמרי".
"במבט שלך אתה רואה מציאות מסוימת ואין יכול להביט יותר, אבל כשמסתכלים דרך העין האלוקית ורואים מה קרה כאן ב-74 שנה מאז שיצאנו ממשרפות אושוויץ ובאנו מכל מדינות ערב ובנינו כאן גן עדן אמיתי, מדינה ומעצמה ללא אח ורע בהיסטוריה העולמית, אתה צריך להיות בשמחה ובהודאה לקב"ה".
"אנחנו אנשי השכול חטפנו וזה כואב מאוד, אבל בהתבוננות אמונית ורחבה אנחנו לא מהרהרים אחרי מידותיו של הקב"ה ויודעים שהוא מנהל את כל העולם שלו לפרטי פרטים לפי מה שצריך להיות", אומר יואל.
על החיבור בין היום שבו זיכרון ובכי על הנופלים לבין יום השמחה והזיקוקים, אומר צור: "אולי בעקבות האסון הנוראי שעברנו, מאז ההתבוננות שלי שונה. אני שואל את עצמי מהו יום הזיכרון ומה אני לוקח ממנו. אני לא לוקח את הצער והשכול והחסר. זו הנצחה - והנצחה היא לקחת מהיקירים את המידות הטובה וההסתכלות על הטוב - ולהנציח אותה במציאות, אני שואף לקחת את המידות שלהם. כשאני עושה את זה אני רואה בכך ניצחון שלנו על האויב שרצה למגר אותנו ולפגוע בנו ואנחנו עושים את הפעולה ההפוכה".
"הנצחה היא מלשון נצח ומלשון ניצחון", אומר יואל צור ומחבר את הדברים לשירת דוד בתהילים 'למנצח מזמור לדוד' ו'למנצח על הגיתית' ומספר שחברים האירו לו את הדברים, "כמנצח על תזמורת שבה כולם מנגנים במדויק ומתוך כך עולה המנגינה, וכך משגיח הקב"ה על עם ישראל לאורך השנה כולה, וכשמאמינים שכל צעדי הקב"ה נשקלים בשקל הקודש ניתן להתחבר אליו, להתנקות ולהתמלא בשלווה אדירה ושמחה גדולה. מתוך ההנצחה לעבור ליום העצמאות המנצח".