פנינה פרייליך
פנינה פרייליך צילום: גיליה בן-גד

אנו חוגגים היום את חג העצמאות בו זכינו להגשמת חזון הנביאים על שיבת ציון והפכנו "עם חופשי בארצנו". האם מרגע זה נחנו על זרי הדפנה? ממש לא.

רגע אחרי הכרזת המדינה אזעקות מלחמה פילחו את השמים ויצאנו למאבק על חירותנו. נמצא אם כך, שעצמאותנו היא הכלי המאפשר לנו חיים יציבים.

אך העבודה לשמר אותם – ממשיכה כל הזמן. כך זה גם בזוגיות. החירות הרגשית שלנו היא כלי שיאפשר לנו להכנס לחיי נישואין יציבים מלאים אינטימיות ואהבה, אך נדרש איזון זוגי עדין לתחזק אותם בצורה מיטיבה.

מה קורה כשבן הזוג פגע בי?

"פנינה מתי אפשר להתקשר אלייך בבקשה? אני בדאון רציני" כותבת לי מרים שבועיים בלבד לפני חתונתה. את מרים ליוויתי כחצי שנה בתהליך אימון וב"ה היא ואלעזר התארסו יחסית בקלות והקשר זרם היטב. כיוון שמדובר בכלה, אני מתקשרת למרים באותו הערב, למרות עיסוקיי.

"מסתבר ששבוע שעבר יהודית, שאיתה אלעזר יצא בדיוק לפניי במשך 4 חודשים, לא שמעה שהוא התארס וביקשה ממנו לחזור. מאותו היום אלעזר נכנס לחוסר שקט והוא שיתף אותי בזה לפני כמה ימים. הוא כל הזמן הדגיש כמה הוא בטוח בקשר שלנו וכמה הוא מבין שיהודית לא היתה נכונה לו, ועם זאת, עולים בו לופים של זכרונות טובים ממנה וקשה לו להשתחרר מהם". מבחינת מרים, השמים נפלו עליה, היא נפגעה מאד מעצם האפשרות שאלעזר עוד קשור ליהודית באיזשהוא אופן. בשיחות הבירור על מה שקרה, הדמעות זרמו ביניהם כמעיין המתגבר.

כששוחחנו, מרים עוד היתה פגועה מאלעזר והאשימה אותו בכך שהוא לא רגיש למצוקתה. ב"ה הבטחון שלה בזוגיות איתו לא התערער, אך היה חשוב לה להגיע לחתונה כשהיא מחוברת אליו, סולחת לו, רגועה ומאוהבת.

בינתיים, מרים ממשיכה להתהלך בתחושה שאלעזר אחראי על כך שפגע בה, והיא מאוכזבת ממנו שעבר הלאה וסגר את הנושא מהר מידי ובכלל, היא מאשימה אותו על כך שלא פיצה אותה על העלבון הצורב.

מרים הצליחה להשתחרר מהעלבון כשהקדישה זמן לשחרור הרגשי שלה כמו שהנחיתי אותה, ללא קשר לאלעזר. והגיעה מחייכת ורגועה לחתונה ב"ה.

מה אחריות הצד שפגע, לפצות את הצד שנפגע?

מה שעברה מרים קורה לבנות רבות בתוך קשר זוגי בשלבים שונים.

כשהן פגועות מבן הזוג, הן בטוחות שתפקידו להרגיע, לתמוך, להקשיב, לפצות אותן ולהכיל את הפגיעות שלהן עד שהן רגועות והאהבה חוזרת לפרוח. כמובן, שתלות בבן הזוג היא טבעית ונכונה ואף תורמת לקשר. הרי הקשר הזוגי הוא הקשר הקרוב ביותר שלנו ושם יש לנו ציפייה לאינטימיות, לשותפות. להרגיש עטופות ובטוחות שהוא יספק את צרכינו גם כשיש אי הבנה בינינו. ועם זאת, בן הזוג הוא לא אנחנו והוא מוגבל במה שביכולתו לעשות. אנו אחראיות למצוא את הדרך לצאת מעמדת המאשימה, הכועסת, הפגועה ולחזור לטוב שבקשר.

במחקרים שערכה החוקרת ברוק פיני נמצא כי בני זוג המרגישים בטוחים יותר בקשר, והמאפשרים לעצמם לחוות הזדקקות ביחסים עם בן זוגם, הם אלה שמפגינים יותר עצמאות. ניתן לומר שהזוגיות היא ריקוד עדין בין העצמאות הרגשית שלנו לתלות שלנו בבן זוגנו.

בין תלות לחרות רגשית

כשאנחנו בסיטואציה בה השחרור הרגשי שלנו תלוי רק בבן זוגנו, אנו נוטות להאשים אותו, או את המצב ואין לנו יכולת לחזור לטוב שלנו גם אם הוא כבר מותש מהמאמץ להרגיע אותנו. כשאנו לומדות להזדקק, לקבל, להישען ולבקש תמיכה ויחד עם זאת חיות בחירות רגשית ויודעות להחזיר את עצמינו להווייה טובה, הקשר הזוגי שלנו יהיה מחובר, יציב ומשמח. עצם החירות הרגשית שלנו היא השריר אותו עלינו לפתח כבר ברווקות כי איתו נבנה את הזוגיות היציבה בעזרת הריקוד העדין בין היכולת שלנו לעזור לעצמינו לבין המקום הנזקק והמקבל בתוך הקשר.

פנינה פרייליך הינה חברה בנבחרת המאמנים של פרויקט 252 - המיזם המוביל להדרכת מחפשי זוגיות בדרך למציאת זוגיות.

עדיין לא חברים בפרויקט? הצטרפו עכשיו בלחיצה כאן>>