מנחם רהט
מנחם רהט צילום: באדיבות המצולם

1. לא קל להיות יהודי חרדי חושב, ביום העצמאות. כלומר, יהודי שאינו נסחף אחר העדר, אלא מתבונן בעיניים מפוכחות אל המציאות הריאלית, אל הנסים הגלויים המתרחשים כאן לנגד עינינו יום יום, שעה שעה ודקה דקה, ואינו יכול שלא לשאול את עצמו (אם הוא אדם חושב): האם כל זה מקרי? האין זו יד ההשגחה העליונה? האם לא ראוי בורא עולם, מסובב הסיבות, להודיה על הנסים ועל הנפלאות, על התשועות ועל השיגשוג (התורני, המדיני, הכלכלי, הביטחוני וכו'), ועל שאר הטובות שהנחיל לנו בורא עולם בארץ מכורתנו?

אל מול הדיסוננס המדהים, באמת לא קל לו: מצד אחד החשיבה השבטית, החד מימדית, של הקהילה, למשל התקשורת החרדית המימסדית המחרפת ומגדפת ללא הרף ומציירת הכל בשחור-משחור; ומצד שני המציאות הממשית, עובדות כהווייתן כפי שהן נחזות מול העיניים, והן עומדות בניגוד גמור מול טענות מכחישי יום העצמאות.

החשיבה השבטית (לא, לא כולם, יש גם אחרים אבל הם אינם הרוב), פוסלת את עצם ההשתתפות בשמחת כלל ישראל, על שזכה למדינה משלו, לאחר 1,886 שנות גלות שכולה חושך וצלמוות (מאז נפילת המדינה היהודית של בר כוכבא בשנת 136).

2. וכשמדובר בפסילת יום העצמאות, נחלקים הפוסלים לשניים: חלקם סבורים שיש להמשיך ולומר גם ביום זה, בתפילת הבוקר, את פרקי התחנון ("נחשבנו כצאן לטבח יובל"), שנועדו לימי שיגרה, לימים שאינם חגיגיים; ויש שהולכים בדרכו של הגרש"ז איעברך זצ"ל, שדילג על פרקי התחנון אבל גם לא אמר את פרקי ההודיה של תפילת ההלל החגיגית.

משני צידי המחלוקת עומדות איפוא שתי שיטות: מחד גיסא שיטות סאטמר, מונקאץ' ועוד, הרואים בעצם קיומה של המדינה מעשה שטן, ועל כן ימשיכו באמירת תחנון תוך התעלמות מופגנת מכל הטוב שחנן בו בורא עולם את המדינה הזו מאז הקמתה, ובוודאי שלא יהינו להשמיע תפילה כלשהי לשלום המדינה; ומאידך גיסא אלה שאינם מרחיקי לכת עד כדי כך, והם אמנם מכירים ביתרונותיה של המדינה לגבי עצם ההמשכיות היהודית, אך מבטאים זאת בפסיחה על שתי הסעיפים: לא הלל ולא תחנון ולא תפילה לשלום המדינה, בטענה שאין לברך הלל על מדינה שאינה מספיק יהודית, לטעמם.

אותם לא מעניינת העובדה שמדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמממנת בסכומי עתק לימוד תורה בעם ישראל; ולא שהמדינה הגשימה את חזון קיבוץ הגלויות בהיקפים שלא היו מעודם בהיסטוריה: "וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם"; ושהודות לה חיים כיום בא"י כ-7 מיליון יהודים, מספר שיא דמיוני שמעולם לא נמצא על אדמתה: "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן".

3. אחת הטענות בפיהם, והיא חזקה למדי מבחינתם, היא שאי אפשר לשמוח כשמרבית היהודים במדינה, אינם מקיימים תורה ומצוות; ומרבית "ראשיה, שריה ויועציה" מתנכרים לתורה ומצוות?

שאלה טובה לכאורה, שעימה התמודד בדיוק לפני 60 שנה, בשנת תשכ"ב, יהודי חרדי חושב - ההוגה, הסופר והמחנך רבי אליהו כי-טוב, מחבר ספרי יהדות נפוצים ובהם סדרת 'איש וביתו' ו'ספר התודעה' (העוסק במועדי ישראל). הוא כתב פרק הגותי חשוב בנושא יום העצמאות, שנועד להתפרסם ב'ספר התודעה', אך נגנז ברגע האחרון - בעצת גדולי תורה חרדים, שאף שהסכימו עימו, טענו שלא הגיעה השעה לחשוף רזים אלה.

4. אלא שהדברים עצמם בערו בעצמותיו, ולבסוף התפרסמה המסה בעניין יום העצמאות, בקונטרס עצמאי חצי מחתרתי, ושמו 'כבשי דרחמנא' (שמשמעותו המילולית: סודות הבורא – ומקורו באגדתא תלמודית מדהימה, המותחת ביקורת נוקבת על התנהלותו האישית של חזקיהו המלך, ראו ברכות י', א').

בקונטרס כבשי דרחמנא מסכם הרב כי טוב את כל טענות הבעד והנגד, באשר ליחס למדינה – החל מאלה הרואים בה מעשה שטן, וכלה באלה הרואים בעצם קיומה, ובשיגשוגה, ובמפעל הבניה והמעש כולו, נס גלוי מתמשך.

5. הנה למשל התייחסותו לטענות הקנאים הרדיקלים מחוגי סאטמר ומונקאץ' ושותפיהם לדעה, כי המדינה אינה אלא מעשה שטן, כפי שהוא עצמו מצטט אותם: "מהיכן לנו ערובה שכל המעשה הגדול הזה שנתחדש עלינו בדור זה ובתנאים של עתה, מעשה אלוקינו הוא ולטובתם של ישראל? שמא ח"ו אין זה אלא מעשה שטן כדי להכשיל את ישראל בנסיון מר של הליכה אחרי טועים ומטעים?".

התייחסותו לשאלה נוראה זו היא חדה, חד משמעית, אמנם ארוכה מעט, אבל כל מילה פנינה: "וכי השטן כוח לו לעשות מעשים? והלא כל כוחו של שטן רק לחבל במעשים ולהרוס כל מפעל. אפילו היה לו כוח לנסות להכשיל - כלום חשוד הוא לחבל במעשיו שלו?

"ההוא [השטן] יעשה כדי לפתוח שערי ארץ הקודש לעם קודש ולהביא זרע ישראל למקומות שנתקדשו על ידי אבותיהם ושרוחם עדיין שורה שם והיא מטהרת, מצרפת ומזקקת את זרעם הבאים לשם לשפוך שיח לפני אלקי אבותם?.. הכך יעשה השטן ואינו חושש לחבל בעצמו?

"האם ח"ו השטן הוא זה שהפיל מורך בלב אוייבי ישראל והלביש עוז וגבורה בחורי ישראל להגן על גופותיהם ונפשותיהם של בני ישראל בחירוף נפש שאין מוצאים דוגמתו אלא במלחמות קודש של עם קודש בדורות הקדמונים? האם אלו הם מעשיו של השטן להביא מדי שבת בשבתו ומדי חודש בחודשו מאות אלפי ישראל לפני מקום מקדשם לדובב פיהם ולהרנין לבם בתפלה ובהודיה לאלוקי ישראל, ולדפוק על פתחי לבבם של מיליונים פזורים מבני עמנו, רבים מהם אובדים ונדחים במשך דורות, ולהזכירם מי הם, מאין באו ולאן הם עתידים לשוב?

"האם השטן הוא זה הפורץ מנעולי הארץ ופתח ברכתה להוציא יבולה בשפע גובר והולך? הזהו שטן המרעיף נאות מדבר וגיל גבעות תחגורנה, המרווה תלמי ארץ ומנחית גדודיה וצמחה יברך?

"אם כאלה הם מעשי שטן, מה אתם מניחים להקב"ה? הרחמן הוא יצילנו מן הדעה הזאת! לא, אין מעשים לשטן כלל. אכן כוח אחר יש לו לעוור עיני פקחים להראות להם אור לחושך וחושך לאור, ולטפש לב מבינים".

ובמלים הרבה יותר קצרות: הפסיקו לבלבל את המוח עם עקמימות המוחין שלכם. אין שום אפשרות שמדובר במעשה שטן רחמנא ליצלן.

6. וכך מתמודד הרב כי-טוב באומץ רב מול טענות נוספות, ולבסוף מגיע למסקנה מדהימה: "מי נותן לנו רשות להורות לקב"ה מה יעשה וכיצד יפעל?".

במלים אחרות, פחות אנדר-סטייטמנ'יות: מי 'אנחנו החרדים', שנכתיב לו, להקב"ה, כיצד לנהל את הצלת/גאולת ישראל? מי הירשה 'לנו החרדים' למתוח ביקורת על הנהגת הקב"ה משום שהטיל דווקא על אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות את המשימה הכבירה הזו ששמה מדינת ישראל?

ובמלים יותר בוטות: וכי הקב"ה עובד אצלכם, מורי ורבותי החרדים, שאתם תכתיבו לו, ברוב חוצפה, כיצד לנהוג? האין זו עזות מצח שחצנית כלפי שמיא, לדחות בזילזול את המתנה שהעניק בורא עולם לעם ישראל, לאחר אלפיים שנות גלות ושיעבוד, שנאת חינם ועלילות דם, הגליות ופרעות, פורענויות ואינקוויזיציות, שחיטות אכזריות בנוסח 'כצאן לטבח', ושואה שכילתה באכזריות אין קץ 6 מיליון מאחינו ואחיותינו – ולומר שאיננו מעוניינים במתנה הזו, אם אינה גזורה לפי מידותינו? היש כפירה גדולה מזו, מצידו של האדם המבקש ברוב חוצפה להכתיב לקב"ה כיצד ינהג?

7. וכך הוא דוחה שוב ושוב את טענות הקנאים שהמוני החרדים נסחפים אחריהם (לא כולם, אבל רובם), על פני 5,365 מילות הקונטרס החשוב הזה (מומלץ לעיין בכולו; גגלו: כבשי דרחמנא). אבל דוגמית ליחסו לטענה החרדית, שאין לברך על מדינה שכוננה התנועה הציונית שהיא ביסודה חילונית.

וכך דוחה הרב כי-טוב את טענתם ומזכיר לכל אותם יהודים, החוגגים מידי שנה את חג החנוכה במשך שמונה ימים, כי מדינת החשמונאים שלכבודה הם זוללים סופגניות ואומרים תפילת הלל חגיגית, היתה רוב שנותיה חילונית: "והלא מצאנו במלכות החשמונאים, שרוב השנים היו שליטיהם מכחשים ועוקרי תורה עשרת מונים ממה שהעיניים רואות בדור הזה, ואעפ"כ כתב בהם הרמב"ם בניצחונם על היוונים: 'וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנים'. שכן, חילול הוא לישראל כשהם חוסים בצל אומות שהקב"ה לא נתן להם תורה"...

8. כשרואים את חצי הכוס המלאה, מי יכול להחציף פנים ולא להודות ולהלל על "זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ".

(מובא באדיבות השבועון מצב הרוח)