אורית סטרוק
אורית סטרוק צילום: Yonatan Sindel/Flash90

ליום אחד בלבד נדמה היה שאפשר לחגוג את עצמאות המדינה היקרה שלנו, כאילו היא - אותה עצמאות - איננה מאויימת ומכורסמת מבפנים. ליום אחד בלבד.

אפילו ביום הזכרון הופרה תחושת האחדות, המייחדת בדרך כלל את היום הקדוש הזה, בזעקות שבר של הורים שכולים שלא מוכנים ולא מסוגלים לשאת מצב בו ממשלת ישראל כוללת בתוכה נציגים של המחבלים שרצחו את יקיריהם.

אבל ביום העצמאות נדמו המחאות וההפגנות, וראש הממשלה נפתלי בנט יכול היה להופיע ואף לנאום נאומים חגיגיים באירועים חגיגיים, כאילו הכל תקין, כאילו המחלוקות הן פוליטיות בלבד, ולכן אפשר להניח אותן בצד ליום חגיגי אחד, ולחגוג יחד את עצמאותנו.

הגרזנים קטעו את מצג-השווא הזה. הגרזנים, שהגעתם אל לב אחת מערי ישראל, והנפתם מעל ראשי יהודים רק בגלל שהם יהודים - היתה רק ענין של זמן, קטעו את מצג השווא, וביקעו לא רק את ראשי הקורבנות, אלא גם את מסך-השקר שהיה גם קודם לכן שקוף למדי.

מהרגע שמנהיג החמאס בעזה קרא לערביי ישראל לבצע פיגועים באמצעות גרזנים, היה ברור שזו רק שאלה של זמן מתי הפקודה הרשמית והפומבית הזו תבוצע בפועל. מהרגע שיצאו המילים הנוראות האלה, הוראות-לרצח-יהודים באשר הם, באמצעות כל כלי רצח מזדמן באשר הוא - מאותו הרגע צריך היה נפתלי בנט, הנושא בתפקיד ראש הממשלה, להודיע פומבית ליחיא סינוואר ימ"ש, שהוא בן-מוות. בשבוע שבין יום השואה ליום הזכרון וליום העצמאות, צריך היה העולם כולו לשמוע מראש ממשלת ישראל שהוא לא מוכן לקבל דברי-הסתה כאלה, שמילים כאלה לא רק "יכולות להרוג", אלא יביאו בוודאות להרג יהודים, ולכן מי שביטא את קריאת-הרצח הזו לא יראה יותר אור יום.

ראש ממשלת ישראל צריך היה להבהיר לעולם כולו, שלפני שגרזנים יונפו בחוצות ישראל על ראשיהם של יהודים - הוא יוודא שרחובות עזה לא ידעו יום אחד של שקט, עד שסינוואר יודיע שהוא חוזר בו מהוראת-הרצח הזו כי זה או ברחובות שלנו, או ברחובות שלהם. נפתלי בנט, הבקיא בקמפיינים, צריך היה לנהל קמפיין דלגיטימציה ענק לסינוואר, ולכל שומעי לקחו, וצריך היה גם לבצע.

שום דבר מזה לא קרה, נפתלי בנט העדיף לנהל קמפיין בינלאומי על ההתבטאות האנטישמית של שר החוץ הרוסי, ולהתעלם מהוראות-ביצוע אנטישמיות של יחיא סינוואר.

למה יחיא סינוואר חסין? למה עזה זוכה לחסינות, ומשתמשת בחסינות הזו כדי לשקם ולשדרג את מאגרי הנשק והיכולות ההתקפיות שלה, שספגו פגיעה קשה ב"שומר חומות"? מנין מגיעה החסינות הזו, שגם סינוואר עצמו מודע לה ולכן מרשה לעצמו לנהל מסע-רצח חסר-מעצורים נגדנו?

החסינות הזו מגיעה בדיוק מאותו מקום שמנע את כניסת צה"ל לג'נין לאורך 7 חודשים, כ"מחווה" לאבו-מאזן,
בדיוק מאותו מקום שמונע כבר 10 חודשים את קיזוז משכורות המחבלים (בניגוד גמור לחוק!) מעניק לאבו-מאזן הלוואות מכספי משלם המיסים הישראלי, ושולח שר בישראל לשנורר כסף באירופה עבור הרשות הפלסטינית הרצחנית. בדיוק מאותו מקום שמבקש מאבו-מאזן הודעות גינוי, במקום לדרוש ממנו בתוקף להפסיק לממן טרור.

החסינות הזו מגיעה בדיוק מאותו מקום שמנע את הכנסת השב"כ לטיפול יסודי בפורעי "שומר חומות" בתוככי ישראל (רובם המוחלט לא אותרו עד היום וממשיכים את חייהם בסבבה), וקבע שתכנית החומש לערים המעורבות תכלול אך ורק "צמצום פערים בין 2 האוכלוסיות" בערים האלה, כלומר: צ'ופרים לפורעים הערבים ויריקה בפרצוף של קורבנותיהם היהודים. בדיוק מאותו מקום שבגללו הקואליציה הפילה שוב ושוב את הצעת החוק שלנו לשלילת אזרחות ממחבלים, למרות שעשרות מחבריה חתומים על ההצעה האלמנטרית הזו.

החסינות הזו מגיעה בדיוק מאותו מקום שמזין את החסינות למלך ירדן, שמרשה לעצמו לדרוש ריבונות בהר הבית בעיצומו של גל התפרעויות על ההר, מלך ירדן שעליו אמר יו"ר רע"מ את המשפט המזעזע: "דרישותיו-דרישותינו".

המקום ממנו מגיעה החסינות הזו הוא מקומה של רע"מ, הזרוע הפוליטית של התנועה האיסלאמית, בתוך הקואליציה.

והידיעה הברורה של חברי הקואליציה הזו כולם, שכסאותיהם יפלו אם חלילה מי מחברי רע"מ, או חברים אנטי-ציוניים נוספים בקואליציה (במרצ וגם בעבודה), אם אחד או אחת מהם לא יהיו מרוצים.

מי שאמר את הדברים רק השבוע, היה שר האוצר ליברמן. בראיון לערוץ 12 (מצורף כאן) הודה ליברמן בידיים הכבולות של הממשלה שהוא חבר בה, בכל הנוגע לטיפול בטרור. הידיים הכבולות האלה, משמעותן האמיתית היא פגיעה קשה וכרסום מתמשך בעצמאות שלנו. כן כן, בעצמאות. כי במה מתבטאת עצמאות אם לא, בראש ובראשונה, ביכולות להילחם נגד אויבינו? והנה, היכולת הזו סורסה.

חברי הקואליציה-עם-רע"מ חייבים להודות: הכנסת רע"מ, וח"כים אנטי-ציוניים נוספים, לתוככי ממשלת ישראל, היא פגיעה חמורה לא רק בזהותה של המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי, אלא גם בעצמאותה!
מצג-השווא שבאמצעותו שיווק את הממשלה הזו, כממשלה שתטפל ב 80% מהנושאים שלגביהם יש הסכמה בין חבריה, ותכניס להקפאה את 20% הנותרים - מצג-השווא הזה קורס ומתבקע עכשיו לקול הלמות הגרזנים, ובעצם מעולם לא היה אפשרי. כי "ה 20% הלא-מוסכמים" הם המהות, הם העצמאות, בלעדיהם אין למדינת ישראל זכות קיום. בלעדיהם הממשלה אינה ממשלה, אלא רק "ועד בית", וחמור מכך: המדינה מפסיקה להיות מדינה עצמאית. לכן, לממשלה שכביכול "מקפיאה" אותם, ולמעשה פוגעת בהם פגיעה אנושה - אין זכות קיום, היא מסכנת את כל היקר לנו, ועוד תוסיף לסכן ולדרדר, אם לא תפורק לאלתר.

חברי הקואליציה חייבים להתפכח ממצגי-השווא שהם מנסים לשווק לנו מאז הקמתה, לפקוח עיניהם כפי שעשתה מי שריכזה עד לא מכבר את הקואליציה וזכתה להתפכח ולחזור בתשובה. טבח הגרזנים באלעד, שבוצע בהוראה ישירה של מנהיג חמאס, חייב להיות הקו האדום-מדם, חייב להיות יום הכיפורים שלהם. ועל יום הכיפורים אומר רש"י בפרשת השבוע: "מכפר הוא לשבים, ואינו מכפר לשאינם שבים".

שובו, אחים, שובו להילחם על חיינו, על זהותנו, על עצמאותנו. ובראש ובראשונה הסירו את הכבלים מעל ידיכם ומעל ידי המדינה היקרה שלנו, שחטאתם לה כל כך.