הרב ברל לזר עם תלמידים
הרב ברל לזר עם תלמידים צילום: לוי נאזרוב

א. מרבים שלום

זה כבר נהפך כמעט לקביעות שנתית. יומיים-שלושה לפני חזרת הבנים לישיבות לאחר פגרת חג הפסח, אנו יוצאים לכמה שעות של חוויה יחד. מראש הם משרים כמה סוגי בשר בתבלינים שונים, מתארגנים עם גחלים, סלט חומוס ישראלי, קצת פיתות ושתייה ונוסעים 'לעשות על האש'.

המקומות הבודדים במקום ציבורי כאן בעיר, בהם אפשר להעמיד מנגל ולצלות בשר, הם בתפוסה כמעט מלאה, ועל כן פנינו מועדות כמו תמיד, לחצר רחבת הידיים של בית הכנסת 'דרכי שלום' בשכונת אטרדניה.

השבוע ביום ראשון, קצת קריר עוד בתקופה זו, מתחת למתחם בית הכנסת זורם לו נחל יפה ומטיילים רבים עוברים לידו. בשטח הגדול מסביב עומדים מבני דת נוספים של עמים אחרים, שמטרת המקימים הייתה להראות את השלום בין העמים, ובזכות ידידי רב המקום הרב דוד קארפוב, שכמו את כל אחד, קיבל גם את פנינו בסבר פנים יפות, זכינו ב"ה לחוויה משפחתית מגבשת ומיוחדת, לקראת הקיץ הבא עלינו לטובה.

ב. ילדנו ערבים בעדנו

הילדים לא וויתרו. לא הילדים בבית, אלא הילדים הרבים המשתתפים מדי שבת בשבתו ב'חברת התהלים' בבית הכנסת המרכזי 'מארינה רושצ'ה'. 'מתי הטיול?' הם שאלו אותי בשבת שעברה, לאחר שהתאכזבו עם ביטול הטיול שתוכנן בחול-המועד, עקב מזג האוויר.

הרי 'מוצא שפתיך תשמור', ועם כל התירוצים שאולי היו לי, הרגשתי חיוב לקיים את הרעיון, וכך התארגנתי בס"ד תוך יום, וביום שני, חצי שעה לאחר שהילדים סיימו את הלימודים, יצאנו בשיירה לאחד ממתחמי הלונה-פארק שבמוסקבה.

לא קל בכל שבת לשבת עם הילדים המתוקים לשעה עד שעה וחצי לאמירת תהלים, פרקי אבות, זמירות, סיפור חסידי והגרלה שבועית, אבל החיוך על הילדים והידיעה שאמירת תהלים של תינוקות של בית רבן, כוחה גדול לאין שיעור - שווה כל מאמץ וטרחה.

היה מדהים לראות את המבטים הרבים בפארק, משתוממים מהליכתם והתנהגותם היהודית של הילדים, ההולכים בסך, ברוגע, בשמחה ובכבוד אחד לרעהו. הישיבה ביחד לאכול ולשתות, בשילוב שירה חסידית טהורה וברכות לפני ואחרי בקול ובנעימה - שווה גם שווה היתה ההשקעה בילדים הטהורים - הדור הבא.

ג. המלוכה והממשלה לחי עולמים

עניתי לו: "אני מעריך מאוד ותודה לכם על הכבוד, אבל כמובן שלא אוכל להשתתף". הוא נשמע קצת מאוכזב מתשובתי, אך לאחר עוד כמה דקות של שיחה נעימה, נראה היה כי הוא מבין אותי.

לא פעם יוצא לי לשוחח כאן בעיר עם אנשים שונים, בקשר למדינת ישראל, ושאלתם בפיהם: מדוע אני ומשפחתי לא גרים בה? מה היחס שלנו אליה? ובעיקר הם תמהים על אי ההשתתפות באירועים המציינים את יום העצמאות של ישראל, הצבת דגל ישראל במוסדות יהודים וכדומה. התשובות מורכבות, וקטונתי מלענות עליהם בצורה מסודרת ומתומצתת במסגרת במה קטנה זו, מה גם שרוב הדברים כבר הובאו בדפוס ופרסומו במקומות שונים.
השאלה מתעצמת ביותר לנוכח שיתופי פעולה שונים, שמצד אחד מראה על הכרה, ומאידך התעלמות.

שאלת ההתייחסות שלנו - הציבור החרדי אל הציונות, החלה עם התבססותה עוד בתקופת הרבי הרש"ב נ"ע, וקיבלה את משנתה הברורה על-ידי הרבי, עם הקמת המדינה. והיא: מכירים בה בפועל אך לא בעיקרון, וכפי שהרבי התבטא בהזדמנות למישהו, כי הקמת המדינה דומה לסוכנות ביטוח יהודית, שעצם זה שיהודים עושים טוב ליהודים אחרים זה טוב, אבל אי אפשר לקרוא לזה 'אתחלתא דגאולה' כמו שתומכי הציונות אומרים.
אומנם גדלתי בשכנות לחוגי נטורי קרתא בירושלים, המתנגדים נחרצות מול כל סממן ציוני, אבל ככל שבגרתי, ראיתי את נוכח צדקת דרכו של הרבי.

ויתרתי על הכבוד של הדלקת משואה, בה רצו לכבדני השנה באירועי מסוים שנערך אמש במוסקבה, כמנהל מרכז החסד היהודי. יחד עם זאת אני שמח בנסים שקורים לעם ישראל בדורנו, אך יודע כי הגאולה האמיתית והשלמה, היא אך ורק בביאת משיח צדקנו ובניין בית המקדש והנהגת העם על פי ההלכה המלאה והצרופה.

ולתמונת השבוע שלי: אשרי מי שבא ותלמודו בידו

מזמן לא הבנתי כל-כך את הביטוי המוכר 'מסביב ייהום הסער', כמו ביום רביעי בשעות אחר הצהריים, בחדר הישיבות של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א.

לילה לפני כן יצאה תגובתו, הנחרצת יש לומר, של הרב הראשי שליט"א, דרך סוכנות הידיעות JTA, ובה קרא לשר החוץ של רוסיה להתנצל על דבריו בקשר לשואה, האנטישמיות והמצב המתוח כעת עם שכנינו. התגובה התגלגלה חיש לכל העולם, וגררה מטבע הדברים התעניינות רבה ופרסום גדול במשך שעות ארוכות. אך כאן בחדר המוארך מסביב לשולחן המהגוני, כאילו כלום לא קרה, והעסקים מתנהלים כסדרם. אווירה של תורה והלכה אופפת את המקום.

י"ד צעירים הלומדים בישיבת "תומכי תמימים" בשכונת סופרינה שבפרברי מוסקבה, יושבים מסביב ביראת כבוד ובלחץ נפשי טבעי ומובן - הם כעת בכור מבחן רציני בהלכות 'איסור והיתר' במסגרת לימודי סמיכה לרבנות, הקיים מזה שנים רבות בישיבה, שכבר הצמיחה ב"ה רבנים חשובים.

למעלה מ-3 שעות יושב הרב שליט"א, ולצדו ראש הישיבה הרב גולדבערג וראש מסלול הסמיכה הרב רוזנצוויג. אין טלפונים, אין הודעות, כלום לא קיים מעבר לפסקי השולחן ערוך ונושאי כליו. ט"זים וש"כים עפים באוויר, ואתה מבין שכאן ועכשיו, זה העולם האמיתי, והרי "אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה". במיוחד של בחורים יקרים אלו, שעזבו עולם חומרי ושוקדים במסירות בעולם התורה, ההלכה והחסידות.

גוט שבת!
שייע